• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האוהל האדום

האוהל האדום

מאת אניטה דיאמנט

הביקורת של Tamar

תמונה של Tamar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
האוהל האדום

האוהל האדום

מאת אניטה דיאמנט

הביקורת של Tamar

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Tamar
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Ariadne
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

אם דמיוני ואם היסטורי או שניהם, מעורר את הדמיון לגבי נשים אז לעומת היום...
לקרוא אחריו את "מעשה תמר"
למרות שאני קראתי בסדר הפוך.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרובי
כרובי
1קורא|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקרת

תמונה של Tamar

Tamar

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
148 ביקורות•398 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Tamar
Tamar
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות148
לייקים שקיבלה398
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת67ספרות מקורית57מתח ריגול והרפתקאות6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Tamar

אחרי שהכול נאמר

אחרי שהכול נאמר

אן גריפין

מעולה. כתיבה משובחת. בנית סיפור מרתקת. נוגע בכל הנימים.
מומלץ מכל הלב. תענוג.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Tamar
בית על מים רבים

בית על מים רבים

אמונה אלון

בנימה אישית, זו לא סקירה. ספרה של אמונה אלון סקרן אותי בגלל אמסטרדם.
הספר ריגש אותי אישית והעלה חוויות, מקומות, סיפורים ורגשות עליהם ובהם גדלתי.
אי-לכך, איני יכולה להעריך אם בניית הסיפור היא לטעמי או לא, הוא ריתק אותי.
אמי נולדה בשנת 1927 באמסטרדם ובה גדלה. בהיותה בת 13 כבשו הגרמנים את הולנד וחוותה עם משפחתה את כל הגזרות כפי שמופיעות בספר: "אסור ליהודים לדוג דגים, לנסוע בתחבורה ציבורית, לנהוג במכונית, להכנס למקומות ציבוריים, להסתובב ללא כוכב בד צהוב על הבד, לקנות ירקות בחנות של לא-יהודי, לרכוב על אופניים, להחזיק באופניים, לערוך קניות בין שלוש לחמש אחר הצהרים, ללכת למספרה....." היא ענדה טלאי צהוב, נאלצה לעזוב את בית ספרה (מונטסורי - בו למדה גם הילדה שבספר), למסור את האופניים וכל ההגבלות שחלו על היהודים.
ההלשנות והאדישות של מרבית ההולנדים לא היו זרים להם, היה קומץ קטן של הולנדים שסייעו, הסתירו, עסקו בפעילות מחתרתית להצלת יהודים.
סבי הקים בית-ספר לילדי היהודים שנאסר עליהם לבקר בבתי ספרם. (גם בספר מופיע ספור דומה על מורה יהודיה שמלמדת בביתה ילדים יהודים שנאסר עליהם לבקר בבתי ספר).
ההתלבטות אם להסתתר או להמתין עד יעבור זעם אפיינה רבים מיהודי אמסטרדם. סבי קרא את הנולד והכין מקום מסתור בעיירה בהולנד. את אמי שלחו למשך שנה וחצי למסתור אצל אשה קתולית אדוקה שהיתה מורה לחינוך במיוחד, הילדים גרו אצלה בבית, במקומם לקחה ילדים יהודים והצילה כשלושים ילדים יהודים.
לאחר השואה, עלתה אמי לארץ, סבי וסבתי נשארו לגור באמסטרדם.
אני נולדתי בישראל, אך בבית דברו הולנדית וכך זכיתי לגדול על שתי שפות.
ביקרתי את סבי וסבתי רבות לתקופות של מספר חודשים בכל פעם מגיל ינקות. הזכרונות שלי מאמסטרדם חזקים מאוד. הסביבה בה מתואר הסיפור בספר הוא האזור בו גרו סבי וסבתי ובו גדלה אמי שם הרביתי לשהות ולשוטט. הכל כל-כך מוכר ולכן מרגש עוד יותר במהלך הקריאה.
אבי ברח להולנד מגרמניה בגיל 17, שהה זמן קצר באמסטרדם, נתפס והועבר למחנה וסטרבורק (אשר מופיע בספר - מחנה מעבר אליו נשלחו יהודי הולנד) שם היה נהג קטר של רכבת קטנה שהעבירה אספקה תפקיד שאפשר לו קשר עם המחתרת ההולנדית אשר ספקה לו תעודות זהות מזוייפות ובמקביל הברחת יהודים אל מחוץ המחנה.
ממליצה לקרוא!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar
אבני הסליחה

אבני הסליחה

לורי נלסון ספילמן

קיטש אמריקאי, נושא מורכב "סליחה" "התנצלות" "אשמה" "בושה" מטופל בקלילות של רומן רומנטי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar
מאחורי ההר

מאחורי ההר

מאיה ערד

אני אוהבת את הכתיבה של מאיה ערד. הבנייה המוקפדת מוליכה מתחילת הספר באופן מרתק וחכם.
הנסיעה לבקתה שמאחורי ההר בסיירה שבקליפורניה מתוארת בדייקנות שמלאה אותי בגעגועים לטיול באזור לפני כשנתיים באותה עונה.
במהלך העלילה ערד מטפטפת פרטים על הגיבור המרכזי (זוהר), מחשבותיו, רגשותיו, יחסיו, עברו... ובונה את הסיפור באופן מופלא.
הרצאותיו של זוהר בנושא ספרות בלשית וספרות בכלל הן שיעור מאלף בפני עצמו, שערד נותנת לנו כבונוס. הסברים מרתקים בנושא מבנה הרומן הבלשי - התעלומה, הרמז וכו', השוואות תקופתיות, מה בינו לבין רומן שאינו בלשי, הסחת הדעת.
הספר חידש ורענן לי רבות מבחינת הגישה וההיבטים בקריאה - איך לגשת ולקרא רומן בלשי בפרט וספרות בכלל.
הכתיבה נהדרת, רהוטה ונינוחה שזורה הומור ציני דקיק חיובי.
(מיד לאחריו סקרן אותי וקראתי בלש של אגתה כריסטי)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar
הכלה המתחזה

הכלה המתחזה

ננסי ריצ'לר

ספר נפלא, ספור מרתק, כתוב נהדר בשפה קולחת וברגישות.
מומלץ בחום !!!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar
כלה

כלה

אורה אחימאיר

ספר אוטוביוגרפי מרגש, כתוב ברהיטות, בעדינות וברגישות.
מחקר מורכב אל נבכי העבר בעיקר של אמה המיוחדת.
מעניין ומרתק.
מומלץ בחום!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

רומן מתח פסיכולוגי כשבמרכזו מוטיב קשה ולא פשוט לקריאה. יחד עם זאת, הכתיבה, העמדת הפרקים והדמויות יוצאת דופן, שונה ומרתקת. פרקים קצרים, כל פרק מוביל דרך דמות אחרת לסירוגין (האלמנה, הבלש, הכתבת, האמא וכו') ובתחילתו תאריך (חשוב לשים לב).
הסופרת עיתונאית בכירה ויש לכך השפעה על התכנים.
(קצת יותר הגהה לא הייתה מזיקה)
מרתק, מומלץ במיוחד בשל הכתיבה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar
אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי

אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי

חוה עציוני-הלוי

מעניין לשקוע בתקופה תנ"כית גם אם הסיפור בחלקו ניזון מפרי דמיונה, פרשנותה ומחקריה של הסופרת, אשר וודאי מעורה יותר ממני בהבנת המקרא.
הסיפור זורם וקריא מאוד, עתיר דמויות ואווירה של הימים ההם, השפה שומרת על גוון מקראי.
מיד בסיום הספר קראתי את מגילת רות (ספק אם הייתי מגיעה לכך, אפיקורסית כמוני) וגיליתי בה יותר עניין והבנה מאשר בתקופת לימודי בתיכון :)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar
החלומות שהורגים אותנו

החלומות שהורגים אותנו

דוידי רוזנפלד

קריא, חביב, שוטף, מהנה, הומור ציני משובח, כתוב נהדר.
ספר ביניים נפלא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Tamar

ביקורות נוספות על "האוהל האדום"

האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

שתיקת דינה

הסיפור של דינה, בת יעקב הוא אחד הסיפורים הקשים ומעוררי המחלוקת במקרא.

דינה, אחות לשנים עשר אחיה, לכאורה הייתה אמורה להיות הנסיכה של המשפחה, אך זה לא קרה. אם תשאלו למה? תקבלו תשובות שונות, תלוי את מי שואלים?

היא הייתה ילדה מתבגרת וסקרנית, בשעה שיצאה לראות טקס פולחני של צעירות בנות הארץ-כנעניות, ושם פגש אותה שכם, בנו של נשיא הארץ, שחטף, אנס וענה אותה. אך קרה לו דבר משונה, הוא הפך להיות האנס המאוהב, בשעה שהוא ואביו רצו במהירות מסחררת ליעקב ובניו וביקשו את ידה, מתוך כוונה להרחיב את הנישואין לברית בין שני השבטים. סיפור האונס, קבל תפנית פוליטית.

לאחיה של דינה, הייתה רק בעיה פעוטה, אם אתם רוצים להתחתן עם אחותנו, אתם חייבים לעשות ברית מילה. תנאי מפתיע שבני שכם ענו עליו בחיוב. אבל לאחיה של דינה, לוי ושמעון, שני צעירים חמי מזג, הייתה תוכנית אחרת. בשעה שתושבי שכם התענו מכאב, הם עלו על העיר ורצחו את כל בניה, והחזירו את דינה הבייתה, ועל הדרך גם בזזו את העיר.

בכל המעשה הזה, אנחנו לא שומעים את דינה, האם היא זעקה בשעה שנחטפה ונאנסה? קרוב לוודאי שכן, אך המקרא לא מספר לנו. האם היסכימה להינשא לשכם? אף אחד לא שאל לרצונה, גם לא שאלו אותה, איך את מרגישה, מה עובר עליך? שתיקה של הלם הנאנסת, ושתיקת משפחתה שלא עסקה בכאב דינה, אלא בחרפתם, בעובדה שכעת דינה לא בתולה, וזאת סחורה מקולקלת וגם חרפה לכל המשפחה, וחלילה לדינה עצמה.

מי יקום ויזעק את חרפת דינה, מי ייתן קול לזעקתה? זאת שאלה רלוונטיות החוצה תקופות, המהדהדת לתקופתנו, בה עדיין ממשיכות להיפגע נשים על רקע מיני, ולעתים קולם מושתק על ידי הגברים, או החברה (עיינו ערך האונס בשומרת, או העובדה שמדי פעם פוליטיקאים רבי עצמה כופים את עצמם על הנשים שבקרבתם, או יחסים בין גבר לאישה, שהפכו להיות יחסי כפיה והשפלה.)

רש"י, גדול פרשני ימי הביניים, כינה את דינה, זונה בת זונה, על שום מה, משום שכאמה לאה, שיצאה לקראת יעקב, עבורו היא מכרה את דודאיה לרחל, כך יציאת דינה, נתפסה בעיני רש"י כמעשה של זונה.

דינה, של תומס מאן, ברומן שלו "יוסף ואחיו", היא אומנם ילדה ספק נערה, המגיעה עם אמה למסיבה בה דינה, הילדה חושפת כתף המפתה את שכם. דמותה של דינה אצל מאן, הופכת ללוליטה מקראית.

אין ספק, שחלקה של הפרשנות הגברית לתורה וגם הכתיבה הגברית של מאן, ברומן מונומנטאלי כמו יוסף ואחיו, עשו עוול לדמותה של דינה, בשעה שהיטלו על דינה את האחריות לאונס שלה, ברש"י, בצורה ברורה, ואילו אצל מאן, בצורה מרומזת.

ולכן הייתה בי צפיה עצומה שאניטה דיאמנט, ברומן ההיסטורי שלה האוהל האדום, שמספר על דינה, ונכתב בשנות התשעים של המאה הקודמת ברוח הכתיבה הפמיניסטית, יעשה את התיקון המיוחל לדינה.

הספר של דיאמנט, אומנם כתוב בשפה יפה וקולחת, מנקודת מבט נשית, ומנקודת מבטה של דינה המקבלת קול בספר, החסר בסיפור המקראי, אך הספר שהוא בקטגוריה של רומן היסטורי, כלל לא צמוד לעובדות ההיסטוריות הבסיסיות.

שיאה של הבחירה השגויה של דיאמנט, היא בעובדה, ששכם לא אנס את דינה, הם פשוט התאהבו באופן הדדי ודינה אף שכבה עם שכם בהסכמה: "נוכחותו גרמה לי להיות טיפשה וחלשה" כך מבטאת דינה את מחשבותיה, בשעה שפגשה את שכם. בחירה מעוררת תהייה, ואף תרעומת, משום שבעמדה זאת דיאמנט, לא שונה בהרבה ממאן.

סיפור דינה, הוא סיפור של אלימות גברית, כנגד אישה ספק ילדה, על ידי בנו של נשיא הארץ. הוא סיפור על חטיפה, ועל כליאתה בביתו, שקרוב לוודאי היתה כנגד רצונה. הוא סיפור על טראומה של ילדה, שגרמה לשתיקתה. הוא סיפור על שתיקת אביה ובני משפחתה, שלא התעניינו בדינה, אלא בחרפת המשפחה, שהפכה לחרון ולרצח חפים מפשע. את ליבת הסיפור התנכי, ומשמעויותיו הרלוונטיות גם לימינו, עקפה דיאמנט, ובכך כתיבתה כלל לא רלוונטית לסיפור התנכי.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•רץ
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

חיפשתי ספר מתאים לימים האלה. לא הסחת דעת קלילה, אלא משהו לשקוע בו לכל עומק הנפש. כתיבה נבונה ומלאת חמלה שמרחיבה את הלב, מרפאת אותו, משיבה כוחות.
מבין כל הספרים שבעולם, הומלץ לי על "האוהל האדום".
כך קרה שבחיפוש אחר מקלט נפשי מזוועות השבעה באוקטובר, ומצאתי את עצמי קוראת על זוועות ימי קדם. סחר בנשים. שפחות שבורות שיניים שולחות יד בנפשן. ילדה שנלקחת עם הופעת הדם הראשון שלה. נשים כורעות ללדת ומתות בייסורים.
מסעות טבח.
בסבלנות הולכת ופוקעת, צלחתי 186 עמודים. נשארו פרקים ספורים לסוף הספר כשהנחתי אותו סופית.

מה ששבר אותי לא היה התיאורים הקשים. הסיפור לא חסר גם רגעים של אושר־לכאורה; התאהבות ראשונה, אִמהוּת עוטפת, אחווה איתנה. מה שהתיש אותי היה הסגנון המרוחק.
הערך ברומן היסטורי טוב הוא היכולת המופלאה למחוק אלפי שנים כלא היו. "האוהל האדום" מספר באריכות ובשפה מליצית על חייה של דינה המקראית, גיבורת הספר, אך לא מטיב להראות את המאורעות, להחיות את הדמויות, להאהיב או להשניא אותן.
הוא מוצלח מאוד באקספוזיציה, וזה מה שמשך אותי אליו: הפרולוג המסקרן, התיאור הנפלא של ארבע האחיות, בנותיו של לבן הארמי. אבל ככל שהמשכתי הבנתי שרזולוציית האקספוזיציה הסיכומית והמרוחקת נמשכת אל תוך הספר ומסרבת לצלול אל תוך עלילה, אל משהו שנותן תחושה של הווה, של עכשיו –
עמוד אחד שוטח לפנינו פיסה נדירה של דיאלוג (לרוב דרמטי ומליצי במידה מופרכת ממש); ובעמוד הבא חולף לו כמעט עשור מחייה של דינה, ועיקריו מתומצתים בפסקה או שתיים. רגע אנחנו עם דינה הנערה הצעירה ושבורת הלב, וברגע הבא היא מגיחה בעשור השלישי לחייה, ואנחנו נאלצים להתחבר בפתאומיות לסט חדש של מאוויים ופחדים, ולתפאורה חדשה של יקירים ואויבים.
באחת הקפיצות האלה התייאשתי. בימים אחרים אולי הייתי ממשיכה ומתעקשת עד הסוף, אבל היום אלה מותרות. רשימת ההמלצות עוד ארוכה ובלילות האלה אני זקוקה, באמת זקוקה, לספר טוב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מִשְׁאלת לֵב
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

התחיל מעניין, בהמשך הלכתי לאיבוד.
את הסיפור מספרת דינה בתם של לאה ויעקב,
היא מתארת את החיים מהפן הנשי.
נשים שהמשך השושלת תלויה בהן, נשים שחוכמתן, יעילותן
ודרך התנהלותן היו בעצם הכוח המניע של השבט כולו.

אהבתי את מיקומן של הנשים בפרונט,
אבל הרגשתי שהסופרת מלעיטה את הקורא בהמון פרטים ודמויות תנכיות
שכל קשר שלהם לסיפור התורה הכתובה הוא נקודתי בלבד.
החל מהתיאור על לאה רחל זלפה ובלהה- נשותיו של יעקב שהתנהלו בחברותא,
וכלה בתיאורו של עשיו כדוד רחום וסימפטי.

כל הסיפור הוא אנטיתזה לתורה הכתובה, החוטא לכל מה שלכאורה ידענו.
התיאורים שהיו בתחילה מעניינים ו"נושכים", הפכו בעיניי למופרכים בגוזמאות.
קראתי עד עמוד 115
וכשהרגשתי שהוגדשה סאת הדמיון פרשתי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•michalus
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

הייתי בעיצומו של קריאת "האדם מחפש משמעות" כאשר האוהל האדום הגיע אל ידי. נטשתי את המשמעות וצללתי בן רגע אל ימים תנ"כיים רחוקים, מתענגת על ההבנה החוזרת ונשנת המציפה את ימי, ההבנה שאין טעם להתאמץ בקריאה, הספרים הנכונים יזרמו מבעד אצבעותי, ילוו אותי יום ולילה וירדפו את מחשבותיי. הספרים הנכונים לי לקריאה יעסיקו את ראשי עד כדי כך שגם בשיחה עם חברה טובה לא אוכל להניח בצד את העלילה האמיתית שמתרחשת כרגע בראשי, ואשתף אותה כיצד בימים אלו מתהפך עולמי.
כזה הוא האוהל האדום עבורי. איני חשה הפרזה בעודי מתארת אותו כספר משנה תודעה. מאז ומתמיד סיפורי התנ"ך מרתקים אותי, אוסף סיפורים קצרים המשלימים זה את זה כאשר המתח בין היותם פרי דמיונו של אדם קדום לבין קדושתם כפריט היסטורי המכיל בחובו נבואות וטלטלות, מיתוסים, חורבנות והתגלויות. הרפתקאות העם היהודי. למיטב הבנתי, ההגדרה למילה "עם" מתארת קבוצה חברתית עם מאפיינים מסוימים, אבל עוד לפני כן, כוללת גברים ונשים, שני המינים שנבראו על הכדור. אין איזה ישור קו כלשהו בנוגע להיררכיה בין שני מינים אלו, אבל על פי סיפורי התנ"ך אפשר בהחלט להסיק כי העם הוא גברי והמין הנשי נועד למעשה אממ... בכדי... לתת לו חיים. (להביא אותו לעולם/להאכיל אותו ולדאוג לכל צרכיו). ולא הרבה יותר מזה. ב"אוהל האדום" מתגלה, בעיני, האמת. לא מדובר על אמת תוכנית ועלילתית, על כך איני רוצה לדון כאן. אבל מתגלה כאן דבר מה מוחלט באמיתו - הנשים בתנ"ך חוו עולם פנימי. הן אינן רק ידיים עובדות ורחם משגשגת (ואם אינה... אוהו...). הן מרגישות. הן חושבות. הן מושפעות ממציאות חייהן בעולם פטריאכלי, בעולם שבטי, בעולם הישרדותי, בעולם קדמוני. ברצוני לציין לטובה את העובדה שאניטה אינה עושה כאן אפליה מתקנת פמיניסטית ומבזה. הספר אמנם כתוב מנקודת מבטה של אישה, אך גם הגברים המתוארים בו זוכים לקבל הנפשה, רגשותיהם ולבבותיהם יוצאים לחופשי, די לדיכוי גברי/אנושי/תנ"כי. הידד לביטויי רגש בעולם.
בעודי כותבת מופתעת אני לגלות עד כמה הנושא חי בי, עד כמה עולמן של נשות התנ"ך, מפעיל אותי, אני, החיה בעולם מערבי מודרני ובהשוואה לימים ההם, אפשר לומר, כמעט שיוויוני. טוב הגזמתי. אבל השינוי מתרחש. ויחד עם זאת.... כמו שצמד האחיות המיינסטרי האהוב עלי נוהגות לשיר - "הכל אותו דבר, וגם קצת אחרת".
הספר הזה מוציא לאור את כוחנו האמיתי, את הקסם באינטואיציה הנשית, את העוצמה בגוף, את תעצומות הנפש, את הכוחות הבלתי נדלים. וכמובן אי אפשר שלא להזכיר.... את האמת מאחורי המחזור הנשי בטבע והחיבור לירח.
תודה לאניטה דיאמנט על הספר הכי טוב שקראתי מזה זמן רב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•לי אור
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

האמת שלא ידעתי לקראת איזה נושא/ספר אני נכנסת כשלקחתי את הספר הזה לידיי. ידעתי רק שהומלצתי בחום לקרוא אותו ושמעתי על כאלה שקראו אותו יותר מפעם אחת (!) לקח לי גם זמן להתחבר ולהבין במה מדובר, אבל מהרגע שהבנתי במה מדובר הספר 'זרם' מצויין.

חוכמה של ספר בעיניי היא הכנסת הקורא לאווירה. החוכמה הזו, כמובן, מונגשת באמצעות הסופרת והמתרגמת-במקרה זה הקרדיט מגיע גם לשרונה גורי. האווירה של הזמן והמקומות מועברים לקורא במלוא העוצמה. הקורא נישא על פני הזכרונות של הגיבורה. אני הרגשתי שדינה מספרת לי את קורותיה ובהתחלה התלבטתי במי מדובר ומה היא הייתה בדפי ההסטוריה היהודית... לא זכרתי בתם של מי ומה היה מעמדה, אם בכלל... משום מה חשבתי שמדובר בבחורה עם אותו שם ולא במישהי שהייתה אחות ל11 השבטים... אין ספק שהספר 'מהדר' אותה ומציג את נקודת מבטה החיובית.

ציטוטים (שעלולים לגרום ספויילר ו/או סלידה למי שלא קראה) :

"באוהל האדום האמת ידועה. באוהל האדום הימים זורמים כמו נחל עדין בזמן שמתנתה של איננה (אם גדולה שנתנה לנשים מתנה שאינה ידועה לגברים, וזהו סוד הדם...) עוברת דרכנו, מנקה את הגוף מן המוות של החודש האחרון, ומכינה אותו לקבל את חיי החודש הבא. באוהל האדום מביעות הנשים את תודתן על שלוות הנפש ועל התחייה, על הידע כי החיים נולדים בין רגלינו, וכי הדם הוא מחיר החיים" עמ' 129

בעמ' 140 מתוארת הגיבורה בטקס לאחר שקיבלה את הווסת הראשונה

"לפעמים קל יותר להיות ענייה, חשבתי. אפילו אלו שאין להן משפחה מתגוררות בקרבה כה גדולה לשכנות שלהן, שצעקותיה של אם יולדת מזעיקות אליה את הנשים כמו שאווזים נענים לקריאתו של מנהיג הלהקה. אבל העשירות מוקפות רק ע"י משרתות החוששות מגבירתן יותר מידי מכדי שיוכלו לשמש לה כאחיות" עמ' 224

ספר טוב ומומלץ בעיניי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•שם עט
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" – מפרש רש"י מדוע מזכיר הכתוב כי דינה "בת לאה" הייתה "ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת: בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר 'ותצא לאה לקראתו' (בראשית ל, טז)".
מדרש נוסף הקשור לדינה בת יעקב מספר בראשית: חז"ל זיהו את אשתו של איוב כדינה (הוכחה לדבריהם הובאה בבראשית רבה פר' יט ד" ויאמר האדם) ולא זו בלבד אלא שדינה אחראית על עולמו האמוני המתוקן של איוב, או בלשון המדרש "כשנטלה איוב לא גיירה אותו?!" דינה מסוגלת להגיע אל האנשים המרוחקים ולטהרם ולתקנם.
לאור זאת תובעים חז"ל את האחריות לאשר אירע לדינה בשכם דווקא מיעקב. אילו לא היה יעקב מחביא את דינה בתיבה מפני אחיו עשו אכן היה עשו נוטל אותה, אך בניגוד לחששו של יעקב, הייתה זו דווקא דינה, בעלת כישרון היציאה המופלא, זו שיוצאת לקראתו, מגיעה ללבו ומתקנת את עשו ומגירתו
הספר "האוהל האדום" נותן לדינה זכות דיבור לספר ולהסביר את הצד של ה , בקולה, בניגוד גמור לדעת הפרשנים של התנ"ך.
בתנ"ך קיבלה דינה התייחסות של שורה אך כאן קבלה ספר שלם לבטא את רגשותיה , כאבה וסבלה.
המחברת מציינת במפורש : שהסיפור הוא דמיוני אף כי הדמויות והמאורעות מבוססים ברובם על חומרים המופיעים בתנ"ך".
בתחילת קריאתי בספר די נחרדתי לקרוא על הדמויות התנכיות המסורתיות , יעקב אבינו...זה כאילו מפחית מדמותם ההירואית הקדושה ! וגם היו אי דיוקים מסוימים למרות הכתוב בתורה (בנות לבן, דינה ויוסף במצרים הישיבה באוהל –כל הנשים בדיוק באותו זמן..ועוד) .אך בהמשך קראתי אותו כסיפור על דמויות החיות בתקופה העתיקה והקדומה. ורק אז התחלתי ליהנות מהספר ולראות בו סיפור רגיש, עדין על חיי הנשים בזמן העתיק.
הספר הוא על נשים , על עניני נשים (הריון ,לידות ,)מפי אישה ומיועד בעיקר לנשים, לדעתי (לא נראה לי שגברים יקראו ויהנו באותו מידה מסיפור).
ענין האוהל, שמעתי שגם באתיופיה שהקפידו מאד בעניין הטומאה והטהרה, היה נהוג שהנשים יצאו לאוהל נפרד מחוץ לתחום המחנה, בזמן נידה או אחרי לידה ,
לאחר קריאת הספר אני אראה את דינה, יעקב ויתר האחים אנושיים יותר ובזווית ראיה שונה מזו בעבר.
המחשבה שעברה במוחי לאורך קריאת הספר , מה היה קורה אילו אישה או נשים היו כותבות את התנ"ך או אפילו משתתפות בכתיבתו ובעריכתו , זה היה יכול להיות שונה לגמרי...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•תמיד קוראת
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

יש דברים שלא נוגעים בהם.

העלילה בפני עצמה סוחפת ויפה מאוד, אבל הדמויות...
האבות והאמהות שלנו הם משהו קדוש שאי אפשר להבין אותו וקל וחומר להמציא להם תכונות ולתאר אותם כטוב בעיניך.
יש דברים שלא נוגעים בהם, שלא ממצאים עליהם, ולא משנים אותם.
חבל שאנשים שיקראו את הספר, אפילו לרגע, יחשבו על רבקה אמנו שהיא גנדרנית ויהירה או על ראובן שהוא אכזר וכו,
זה פשוט לא עובד ככה, אלה היו אנשים צדיקים וגבוהים מאיתנו בגשמיות וברוחניות.
"אם ראשונים כמאלכים אנו כבני אדם ואם הם בני אדם אנו כחמורים..."

לפני 9 שנים•love
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

אני כל-כך אוהבת ספרים מהסוג הזה, ספר שחושפים בפניי יהדות שלא הכרתי ואפילו לא ניסיתי להתעמק.
כמובן כאשר אתה מחליט לקרוא ספרים מסוג זה עלייך להבין כי ישנם הרבה דברים שהם פרי דמיונו של הסופר.

הספר הזה, ריגש אותי עד דמעות, בעיקר בגלל שהסופרת מתארת איך הכל נראה מנקודת המבט של אחת הדמויות. איך מרגיש רצח, בגידה, קנאה, נטישה, איך זה מרגיש כאשר אהוב לבך מתחתן עם אחיותייך, ולהראות שאהבת אמת אכן אפשרית בימים ההם.

שווה לתת הזדמנות לספר הזה גם אם אינו דובק ב"אמת" (כי מי בכלל קבע מהי האמת האמיתית, ואם בכלל יש אמת לסיפורים אלו).
אני חושבת שספרים כאלו הם ספרי חובה, הם מעשירים את הידע מהמקורות ובמידע של אותה תקופה - אם זה האוהל האדום, המנהגים, הבישולים ועוד.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תום
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

סיפורה של דינה בת לאה ויעקוב בעיני סופרת בת ימינו.
מעניין מאוד לקרוא את גרסתה לכתובים.
יש כאן פרשנות מקורית של הסופרת אשר ריתק אותי וגרם לי לחזור למקור לשם השוואה.
ממליצה בחום.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•מימי
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“עלילה מצויינת שמחפה על השפה הדלה יחסית. דיאמנט לוקחת פרשייה נידחת למקומות רחוקים שאפילו לא העזתי לת”

57/80
ביקורות על האוהל האדום
הבאה
הדס
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 17 שנים

“בהתחלה האי דיוקים של קשרי הדמויות כפי שהם מסופרים בספר עצמו מול הסיפור בתנ"ך מאוד צורמים, ומאוד מעצב”