האנה היא מנחת טלויזיה הנשאבת לשרשרת של אבנים קטנות הנשלחות למי שרוצים לבקש את סליחתם.
השאלה שמציב הספר היא כמה זה נכון לבקש סליחה הקשורה לעבר הרחוק בין אם האדם בצד השני יודע שנעשה לו עוול או לא.
לורי נלסון כותבת בצורה יפה וזורמת עם כמה טוויסטים בעלילה. כדאי לקרוא.

תחילת הספר רוויה בקיטש של חיי הזוהר האמריקאים המזויפים והריקניים, אבל מהר מופיעים הכאבים והתסכולים שעומדים ברקע, אלה שמקנים לחיים את תחושת המציאותיות. תכנית הטלוויזיה שמנחה הגיבורה היא מעין מיקרו-קוסמוס, לא רק של החברה האמריקאית אלא של הדחף להיראות, להיאהב, להתוודות ולהרגיש - גם אם זה נעשה במחיר חשיפת פצעים בלתי מבוקרת.
הרומן לוקה ברעה החולה האמריקאית - ביטוי מפורש של רגשות: "אני צריכה שתגיד לי שאתה אוהב אותי"; "אני מרגישה שעלי לסלוח כדי לשים את זה מאחורי ולהתקדם" וכו' - מי מדבר כך בחיים האמיתיים? זה נאיבי עד כדי חוסר אמינות. אבל אלה חולשות סגנוניות, לא חולשות מבניות. ספילמן נזהרת מהטחת ערמת פצעים בפרצופו של הקורא, באופן חסר ביקורת עצמית (ועריכתית, ולקטורית) - לתשומת לבו של הקורא רוגל אלפר. מינון, תזמון ובניה הדרגתית של הרקע הופכים את הרומן הזה, שבתחילתו נקרא כקיטש אמריקאי טיפוסי, לרומן חזק בעל קול ייחודי, ליצירה מהורהרת, נוגה ובשלה.
הדילמות מעוצבות באופן מורכב. ספילמן לא מוותרת על הצגת הסתירות והניגודים שבדמויות, לא מסתירה את חולשותיהן ואת חטאיהן - גם של אותן דמויות שהיא רוצה בבירור שנאהב אותן. אפילו הסוף, בניגוד למסורת של הרומן-האמריקיטשי-הערוך-היטב, מעוצב באופן שלא מאפשר לקורא לשכוח את זרמי העומק העכורים שינועו תמיד בין הדמויות, גם אם הכל נסלח. כי לשכוח את הפגיעה אי אפשר. וזו אחת מנקודות החוזק של "אבני הסליחה". רומן שממש לא מגיעה לו כריכה ורודה של רומן למשרתות מתבגרות או רומן משרתות למתבגרות. כי זה לא.
4 מתוך 5.

28 ביקורות ו 77 הצעות מכירה. = לא מתפלאת שזה כזה ספר פופולרי, יכול להיות סיפור דרמה נובלה שגם עושה אפרמציות וחיזוקים חיוביים לחיים מאושרים, מאוד מזכיר את ביירון קייטי.
וואוו הספר ממש הסתבך בסוף והסופ לא היה כל כך שמח כמו ספר אמריקאי קלאסי. ספר נשי, כן שכחתי להתייחס לכך בכל הספרים האחרונים שהגבתי עליהם, זכיתי לקרוא סיפריי נשים ואני כל כך מודה ושמחה ומוכירה ומוקירה על כך, מאוד אוהבת מתחברת ומרגיש לי נכון כל כך.
כמו שמישהו כתב כבר ספר ידיעות אחרונות מובהק, שיהיה, עדיין טוב.
המון תודה רבה לכם.
שנה טובה ומתוקה
גמר חתימה טובה
שמחת תורה הושענה רבה שמיני עצרת חג שני של סוכות ומוצאת זמן לכתוב כאן פנאי ריגשי חרוצי מועיל מנקה שולחן מסדר מוריד דברים מעל סדר היום יייההה הללויה
יום ראשון שבוע טוב ומבורך
16-10-2022 13:23

יום אחד עליתי על איזה טרמפ בחזרה הביתה, וביני לבין הנהגת שעד אז לא היתה מוכרת לי התנהלה שיחה זורמת, חמה וידידותית. במהלך השיחה היא סיפרה על העבודה הנוכחית שלה, ליצנית רפואית, ועל איך התגלגלה אליה, אחרי שפוטרה מעבודתה כגננת. יום אחד, כך היא הבטיחה לי, אני אכנס אל המפקחת שפיטרה אותי ואני אביא לה קקטוס במתנה. קקטוס? כן, בטח קקטוס. כי היא עשתה דבר רע מאוד מבחינתה, אבל לי זו היתה מתנה גדולה.

הנה משהו, וזוהי אזהרת ספוילר חמורה, שלא מופיע ב"אבני הסליחה". הספר הזה מנסה לנגוע בנושא הסליחה, והיכולת לסלוח לאדם שפגע בך בעבר, ולא מביא רעיון כל כך פשוט, וכל כך חשוב: לפעמים אדם פוגע, אבל הפגיעה שלו הביאה לצמיחה, ולא לקמילה.

עכשיו צריך להסביר למה בכלל קראתי את הספר הזה. את "רשימת המשאלות", שהוא הספר הקודם של אותה כותבת, קראתי ולא אהבתי. תוארה שם אמא חולת שליטה, ששולחת יד מתוך הקבר שלה כדי לשנות את חיי הבת שלה, ועוד עם הרצונות שהיו לבת בגיל ארבע עשרה. וכן, זה נורא כמו שזה נשמע. אבל מעבר לרעיון הבסיסי המזעזע הספר היה קוהרנטי וזורם לקריאה. אז לקחתי את אבני הסליחה מתוך תחושה אופטימית שמה כבר יכול לקרות עם ספר כזה. ובכן, מסתבר שהרבה. לורי נלסון ספילמן לקחה מגוון רעיונות בנושא סליחה, לסלוח, סולחים, סולחות, סולחה, סלחתי, אסלח, וכל שאר ההטיות האפשריות. ומהם היא רקחה תבשיל שלא ייאמן, עמוס דמויות קרטון שלא מצליחות לפתח אופי מסודר לאורך הספר והן הופכות ומתהפכות באופן מעורר סחרחורת. באמת שאיזה קקטוס היה עושה שם משהו טוב.

יש ספרים שאני קוראת, ומוצאת בהם משפטים שמבחינתי נכתבו עבורי בלבד, ומסר סמוי מחכה (רק) לי .

האנה, מנחת תוכנית טלוויזיה מצליחה, נושאת עימה סוד. ספקות נערמים בליבה ומעלים בה תהיה שמא מדובר בדבר שקרה באמת או סיפור שבדתה וכל זאת כדי לקבל תשומת לב מהוריה.
בהחלטה כבדת משקל וכשהזוגיות שלה לא יציבה מחליטה האנה לצאת למסע.
מסע שבו תגלה את האמת, תניח את האבן תבקש סליחה ובכך סוף סוף תוכל לנקות את מצפונה ולמחול לעצמה.

סליחה, מילה קטנה וגדולה כאחד.

האם בכוחה של המילה "סליחה" לרפא את נפשנו הדואבת? האם מילה זו יכולה במחי יד למחוק את כל הזיכרונות ואת הכאב הטמון בחובן?
כמה מושלם: נעשה דבר רע, נספר אותו, נבקש סליחה וזהו. הכל בא על מקומו בשלום.
לא, לא בכל מחיר לספר את הדבר הנורא שעשית לאחר, אם אתה רוצה לנקות את המצפון שלך, חפש מקום אחר, לא דרך הקורבן.
ואם רק חשבתם לרגע שגילוי הסיפור ימתיק את הכאב או שהמילה "סליחה" תכפר על המעשה, אז טעיתם. הכאב שנגרם הוא עצום
וגם המילה הקטנה הגדולה "סליחה" לא תעזור.
יש מילים שלא מוחקות את הזיכרון ואת הכאב.

ספר קריא, עם הרבה תובנות לחיים.
קארן

על טעויות בחיים משלמים!

את רומן הביכורים הראשון, "רשימת המשאלות" של לורי נלסון ספילמן מאוד אהבתי, ובמיוחד את הרעיון המרכזי שהיה בו. בספר הנוכחי הרעיון המרכזי מגולם בעזרת "אבני סליחה".

אני מסכימה עם פיונה נולס שאחד הצעדים להשגת שלוות נפש, היא תיקון עוולות שגרמנו בעבר. לפני שנתיים פיונה כתבה 35 מכתבי התנצלות, וצירפה לכל מכתב שתי אבנים-"אבני הסליחה". כל מכתב כלל שתי בקשות:

1. לסלוח לה.
2. לבקש סליחה ממשהו אחר.

אבן אחת מסמלת את תחושת הכעס, והאבן השנייה מסמלת את תחושת הבושה.

לאחר שיחת טלפון עם מייקל-בן זוגה, האנה שוקעת בכורסא, ופוגשת כותרת בעיתון שנכתבה ע"י חברת ילדות, פיונה נולס, ציטוט עמוד 23: "לנקות את המצפון ולהישאר בחיים"...

גם האנה מקבלת שתי אבנים בצירוף מכתב התנצלות ובקשת סליחה מפיונה נולס: "אם תקבלי את התנצלותי, אשמח אם תשלחי לי בחזרה את אחת האבנים. כך תסירי מעלייך את נטל הכעס ותקלי עלי את נטל האשמה", ומכאן העלילה מתחילה להתגלגל.

כל העלילה מתרכזת בסליחה והתנצלות, ועד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי לסלוח. אין ספק שהסיפור הנוכחי מעורר לא מעט הרהורים ושאלות כמו:
-האם יש סודות שלא כדאי לחשוף?
-איפה הבעיה? האם אפשר להסתיר את השקר לאורך זמן, או שהשקר הוא עצמאי?
-האם ההתנצלות מוחקת את השקרים, או שהיא רק מותחת קו עליהם?
-האם נותרות צלקות?
-מה הסיבה שאנחנו שומרים סודות?
- או, האם התשובה היא כמו שפיונה חושבת? ציטוט מעמוד 252: "אנחנו שומרים סודות משתי סיבות: כדי להגן על עצמנו או כדי להגן על אחרים".

הדמות המרכזית בעלילה היא האנה. האנה היא מנחה תוכנית אירוח בטלוויזיה, ביו-אורלינס בסגנון של אופרה וינפרי. לא חסר לה כסף, יש באמתחתה עבודה נהדרת, ובן זוג מבוקש שהוא גם ראש העיר. הכל מושלם, טוב ונהדר, אבל עדיין חסרה להאנה כתף תומכת, ושמישהו יאהב אותה, ומאידך גם סוד שרובץ על ליבה.

מהעת שהאנה יוצאת למסע ניקוי מצפונה, היא טובעת בים של רגשות ובסודות של אנשים מעברה. תוך כדי המסע נחשפים ימי ילדותה, מערכת היחסים הזוגית של הוריה, הגירושין המכוערים, חיי האם בפרק ב' של חייה, יחסיה של האנה עם בן זוגה הנוכחי והקודם, לרבות היחסים המיוחדים עם אמו של בן זוגה הקודם.

אין בעלילה הזו טויסטים מפתיעים, שאני יכולה להגיד עליהם wow" ", למרות שעל פניו ניראה שהסופרת כיוונה אליהם.

המנטורית שמלווה את האנה לאורך הסיפור, היא דורותי-אמו של בן זוגה הקודם ג'קסון. דורותי אישה מבוגרת, מורה לשעבר, שמתגוררת בבית אבות, והאנה שומרת איתה על קשר. אהבתי את דמותה שהיוותה מורת דרך עבור האנה.

המשפט שמקבל הדגש בסיפור הזה הינו "השקר הוא לא הבעיה. הסתרת השקר – זה מה שהורס אותנו".

תוך כדי המסע מתרחשים שינוים בחייה של האנה, כגון: אובדן מקום העבודה היוקרתי שהובטח לה, בן זוגה החתיך, ומאידך אחר כל ירידה יש גם עליה ותקווה.

בניגוד לספרה הקודם של לורי נלסון ספילמן, הסיפור הנוכחי מעט דביק. הדמות המרכזית: האנה קצת מעצבנת, ולמרות זאת, הכתיבה הקולחת מצליחה "להחזיק" את הקורא לכל אורכו.

אתם מבינים שהייתי חייבת לסלוח להאנה נכון? שכן הרי מדובר בספר שכל כולו עוסק במילה "סליחה".

לסיכום: ספר בנות קליל כנוצה, חביב, מזכיר מעט את הסגנון של הספר "רשימת המשאלות" עם רעיון מקסים.

ממליצה במיוחד לקיץ ואחרי תקופה של "הרעלת קריאה".

לסיום ציטוט שאהבתי:
"את יודעת, האנה, נורא קשה להגיד את המילה 'סליחה'. עד שאומרים אותה. ואז מתברר שזאת המילה הכי קלה בעולם".

תיהנו
לי יניני

בדומה ל”רשימת המשאלות”, “אבני הסליחה” ספר סוחף, קליל, קיטשי ומעורר רגשות.

מה קורה כאשר הצד המכוער ביותר שלך חשוף לכל העולם כדי לחזות?
זה מה שקורה להאנה, אוהדיה וחבריה הופכים כאחד נגדה.

“אבני הסליחה” מספר על האנה, מנחת טלוויזיה יפהפיה ומצליחה.
מייקל, בן זוגה, הוא ראש העיר החתיך והמוצלח.
הכל טוב בחייה לכאורה.
סביבתה אינה מודעת לסוד האפל מעברה, סוד אשר הכאיב לכמה משפחות.

פיונה, בת כיתתה מבית הספר היסודי, וכיום עורכת דין בת 34 מדטרויט מישיגן סוחפת באותם ימים את כולם בהמצאתה את “אבני הסליחה”: שקית ובתוכה שתי אבנים.
אבן אחת מסמלת בקשת סליחה ממישהו ואבן שניה שמטרתה לסלוח למישהו.
היא שולחת להאנה שקית אבנים כזו לאור התעללותה בהאנה בשנות ילדותן והאנה מוצאת עצמה מתלבטת האם להמשיך את השרשרת.

האנה נאלצת להתמודד עם הסוד שהיא מסתירה מעצמה ומסביבתה ויוצאת למסע אישי אל עברה.
האם התנצלות יכולה לרפא פצעים ישנים?
האם יש סודות שעדיף להסתירם לעד?
האם ישנה נקודה בחיינו בה מאוחר מידי לסלוח?
האם ניתן לנקות את העבר ולזכות בעתיד חדש ונקי?
האנה מוצאת עצמה מתמודדת עם שאלות אלו ועם יכולתה לשכוח, יכולתה לסלוח ומתי, יכולתה לסלוח לבני משפחתה ובעיקר לעצמה.
זהו ספר על הדילמות הקשות בבקשת סליחה ובמחילה.

אהבתי את הרעיון הבא של דורותי – “דמיינו שהחיים הם חדר ענקי מלא בנרות. כאשר אנו נולדים, מחצית מהנרות נדלקים עם כל מעשה טוב שאנו עושים. אבל בדרך, במהלך חיינו, כמה להבות מכובות על ידי אנוכיות ואכזריות. אנחנו מדליקים חלק מהנרות ואנו מכבים חלק. בסופו של הדבר, אנחנו יכולים רק לקוות שיצרנו יותר אור בעולמנו יותר מאשר חושך”.

קראתי בנשימה.
ספר סוחף, מעורר מחשבה וקליל.
ההנאה מובטחת.

ספר חמוד וקליל. לפעמים זה בדיוק מה שאני מחפשת לקרוא, משהו זורם, קצת קיטשי ודי צפוי בדומה לרשימת המשאלות, ספרה הקודם של לורי נלסון ספילמן.
יש בספר סיפור אהבה, יחסי משפחה, מריבות, בעיות זוגיות, בקיצור מכל וכל.
מסופר על האנה, מנחת טלוויזיה יפהפיה מצליחה, בת הזוג של ראש העיר החתיך והמוצלח. לכאורה הכל טוב בחייה אבל היא מסתירה סוד אפל מעברה שעדיין לא פתור ושהכאיב וגרם סבל לכמה משפחות.
באותה תקופה, בת כיתתה מבית הספר, סחפה את כולם בהמצאתה את "אבני הסליחה": שקית ובתוכה שתי אבנים. אבן אחת מסמלת בקשת סליחה ממישהו ואבן שניה מטרתה לסלוח למישהו. היא שולחת להאנה שקית כזו כי התעללה בהאנה בילדות והאנה מתלבטת האם להמשיך את השרשרת.
האנה נאלצת להתמודד עם הסוד שהיא מסתירה ויוצאת למסע אל קרובי משפחתה שפגעה בהם כדי לבקש סליחה ולהבין מה בדיוק קרה בעברה.
האנה מתמודדת עם שאלות קשות כגון: האם לסלוח פירושו גם לשכוח? האם תמיד כדאי לסלוח? האם בכל מחיר כדאי לבקש סליחה או שיש סודות שראויים להסתיר לנצח?
היא לומדת שלפעמים בקשת סליחה מעוררת מריבות ומשקעים מהעבר ודווקא פוגעת בחברות, שלסלוח לא אומר לשכוח את מה שקרה ושהכי קשה לנו לסלוח לעצמינו.
ספר סוחף, נקרא בנשימה אחת, ממליצה בחום!

ספר קיטשי חמוד,
קליל, זורם ומתאים לחופשה.