• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

מאת עמוס עוז

הביקורת של עקיבא

תמונה של עקיבא
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

מאת עמוס עוז

הביקורת של עקיבא

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של עקיבא
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2014
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
ספריית מגדלים
לפני 11 שנים

“- ספר לא מעניין. חוזר על עצמו. מנדנד (מרים ר.) - אהבתי! (שרה מ.)”

33/34
ביקורות על הבשורה על-פי יהודה
הבאה
האח הגדול
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“מסיבה לא ברורה, הספר לא מוזכר כמעט אף פעם. לדעתי, זה הספר הכי טוב של עמוס עוז. ולמי שגר או מבקר ב”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שעתיים•2 דקות קריאה

ספר יפה, שמתאים, לצערי, גם לימינו אלה.
לדעתי, שם הספר, הבשורה על פי יהודה, מחביא את השם האמיתי - שמחת החיים שהסתיימה עם מות החיל.
מיהו החייל ? מיכה - שהיה עילוי צעיר למתמטיקה באוניברסיטה העברית. כמעט דוקטור. בן 27. נכה - בלי כליה אחת.
הוא היה יכול, בצדק, לא להשתתף במלחמת השחרור. אבל - באווירה של אותם ימים - גם נכים בסתר התגייסו לקרבי. הוא נפצע ב 2 באפריל 1948 (לפני הכרזת המדינה) בקרבות על פרוזדור ירושלים, ודימם לילה שלם עד שמת. רק בבוקר נזכרו לחפש אותו.
הוא היה בן יחיד לאבא שנון וחריף שהיה מורה להיסטוריה ונשוי כשנה לאשה יפה וחכמה ממוצא ירושלמי ספרדי - עתליה אברבנאל.
אחרי מותו של מיכה, האבא והאשה נגמרו. (כמובן שאז לא הייתה תמיכה מהמדינה.) סביב זה סובב הספר.
המאורעות בספר התרחשו בחורף של שנת 1959 - 11 שנים אחרי מותו של מיכה. האבא הנכה, הזקן והשבור גר בבית אבן מבודד וישן בירושלים עם הכלה, האלמנה, עתליה.
לבית זה הגיע במקרה שמואל אש הצעיר שנאלץ להפסיק את עבודת הדוקטורט שלו, באוניברסיטה העברית בירושלים, שעסקה ביחס היהודים לישו, כי הוריו שתמכו בו פשטו רגל וחברתו עזבה אותו והתחתנה עם החבר הקודם. הוא קיבל שם עבודה ומגורים (בעלית הגג), קצת אוכל, וקצת כסף, בתמורה להאזנה יומית של מספר שעות, לאבא השבור, שהרבה לדבר.
כמובן שגם היה לו רומן, לא משהו, עם עתליה.
הספר כתוב היטב, ברהיטות, תוך שימוש באוצר מלים גדול - כמו כל ספרי עמוס.
עלילה - מעטה מאד.
רוב הספר הוא דיבורים חצי פילוסופיים על הקמת המדינה. למה בן גוריון הקים אותה ? האם אין חשש שיום אחד מאות מיליוני הערבים המקיפים אותנו יכניעו אותנו - חס ושלום ? ספקות שעמוס עוז שם בפי אביה של עתליה (שכבר מת אז) ורצה שלא תקום מדינה, אלא תהיה לנו ברית שלום עם הערבים. מענין שזה מה שהעסיק את עמוס עוז כשחיבר את הספר בשנת 2014 !
ומה עם הבשורה על פי יהודה ? אינני מכיר את הבשורות הנוצריות ולכן גם לא ירדתי לסוף דעתו של עמוס עוז ששם בפי שמואל הסבר מפולפל על יהודה איש קריות - האדם המושמץ ביותר בעולם הנוצרי - כי הסגיר את ישו.
לדעתי - סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז, עולה על ספר זה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של עקיבא

עקיבא

חבר מזה 2 שנים
42 ביקורות•2 נבחרות•381 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של עקיבא
עקיבא
חבר באתר מזה 2 שנים
ביקורות42
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבל381
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת18ספרות מקורית4מדע בדיוני ופנטזיה3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של עקיבא

ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה

ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה

רחל אליאור

מי מכיר את ספרות ההיכלות ? יותר מזה. מי בכלל שמע משהו על ספרות ההיכלות ? שיקום.
אחרי הקריאה בספר זה תדעו היטב מהי ספרות ההיכלות. תלמדו, שהיא למעשה תורת הסוד הקדומה של עם ישראל (הכותרת השניה של הספר). תורה זו התחילה בנבואות הנביא יחזקאל (בעיקר בפרק א ) המשיכה בכתבים הרבים שנמצאו במערות קומראן, והמשיכה באנשים עלומי שם שחיו כאן בארץ, אחרי חורבן המקדש, ואחרי מרד בר כוכבא, ואחרי עוד תקופות קשות שהיו כאן, בארץ ישראל, במאות השנים שלאחר החורבן של בית שני.
מי הם היו אותם עלומי שם חכמי ההיכלות ? כאמור לעיל, איננו יודעים
אך על תורת ההיכלות אפשר לקרוא בהרחבה בספר, עם הסברים ברורים מאד למרות המשפטים הארוכים מאד.
מי הם הגיבורים הראשיים של ספרות זאת ? הגיבור הראשון הוא חנוך בן ירד מספר בראשית, דור שביעי לאדם הראשון, שאחרי 365 שנים (נכון – 365 הוא מספר הימים בשנת החמה) לקח אותו האלקים אליו לשמים ושינה את שמו למטטרון. שם הוא חי עד ימינו, בהיכל השביעי המקודש מכל ההיכלות, וכותב ולומד את תורת הסוד ומעבירה לרבי עקיבא (הוירטואלי) ולרבי ישמעאל הכהן הגדול (הוירטואלי). בסביבתו חיים כל המלאכים, השרפים, האופנים וחיות הקודש שעושים את הציוויים של הקב"ה, מהללים ומשבחים אותו בשירות ובתשבחות, עושים את עבודת המקדש בשמים ומקריבים שם קטורת סמים. יורד רבי עקיבא מהפרדס (גן העדן), הוא היחיד ששרד שם מהארבעה שעלו לשם, ומעביר לנו, דרי מתא, בספרי ההיכלות – היכלות רבתי והיכלות זוטא ועוד ספרים – ממה שראו עיניו ושמעו אוזניו. גם רבי ישמעאל, שראה מה נעשה מאחורי הפרגוד מספר לנו על הנעשה שם.
שם, בהיכל השביעי, שולט עדיין הלוח המקודש של החמה. לוח שבו הכל ידוע וכלום לא נעלם. 52 שבועות בשנה, כל רבעון 13 שבועות, כל חג חל ביום קבוע בשבוע, יש 24 משמרות כהונה, ועוד. הלוח מתואר בהרחבה רבה בספרות שנמצאה במערות קומראן. למה ומתי הוא הוחלף בלוח היווני בבלי – לוח הירח והשמש שנקרא בטעות הלוח העברי ? כי המלך היווני מבית סלווקוס כפה עלינו לוח זה כ – 10 שנים לפני החשמונאים, כי זה היה הלוח שלו לגביית המיסים – ואז הוא סילק מהמקדש את הכוהנים לבית צדוק שהתעקשו על שמירת שנת החמה. כוהנים אלו המשיכו את כתיבת ספרי הקודש שלהם כנראה במדבר יהודה. שם נמצאו כתביהם במערות קומראן.
לסיכום – כאשר המצב בארץ רע, או אולי אפילו רע מאד, אז הדימיון יוצר מציאות אידיאלית ואוטופית בשמים.
לספרות ההיכלות הייתה השפעה עצומה על התפילה היהודית – היא הכניסה את קטעי הקדושה לחזרת הש"ץ, האריכה מאד את ברכת "יוצר אור" בבוקר, (הברכה המקורית הייתה קצרה מאד ויפה), הוסיפה את פיוט הקטורת "אין כאלקינו" וגם את אמירת הברייתא ממסכת כריתות שמספרת לנו שהכינו מראש את הקטורת לשנה שלמה לפי מספר ימי החמה, ועוד. אפילו ארון הקודש היה נקרא אז ההיכל.

הספר של פרופסור רחל אליאור איננו למעשה ספר מסודר ומאורגן אלא אוסף של חמישה מאמרים שנכתבו בזמנים שונים בקבצים שונים. לכן, אפילו שכל פרק מספר על תורת ההיכלות מנקודת מבט אחרת, יש בו, כמובן, חזרות רבות על אותם דברים. חבל. עורך טוב היה צריך לערוך מחדש את המאמרים.
כמו כן, אין בספר בכלל אזכור של הפיוטים היפיפיים שנכתבו על ידי גדולי הפייטנים של ארץ ישראל במאות החמישית והשישית. פייטנים אלו, כגון : ינאי והקליר תיארו בהרחבה את הנעשה בהיכלות, בעיקר בפיוטי הסילוק הארוכים – פיוטי פרוזה שנאמרו לפני הקדושה. (אולי הפייטנים היו חכמי ההיכלות הנסתרים שכתבו את כתביהם בעברית יפה ומקורית ?) לדוגמא – שכל אחד מכיר – בפיוט הסילוק של ינאי שנקרא "ונתנה תוקף" ונאמר בחרדת קודש בימים הנוראים, כתוב "ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין..." ממש ספרות היכלות.

לפני שבועיים•
★★★★★
•עקיבא
ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו - כרך א

ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו - כרך א

רחל אליאור

נפתח בשאלה – על מי אמרו "אחד היה, מהקדמונים קם כמוהו ואחריו על עפר מי יקום" ?
רמז – אמרו עליו שהוא איש "ששומע תורה מפי קודשא בריך הוא ושכינתיה".
אם לא גיליתם אז אגלה לכם – "הרב החסיד מופת הדור רבי ישראל הבעש"ט".
אם אינכם יודעים מי הוא הבעש"ט שהקים תנועה דתית עצומה ביהדות מזרח אירופה באמצע המאה השמונה עשרה, אז מומלץ תחילה להאזין לסדרת ההרצאות המעולה של מחברת הספר – פרופסור רחל אליאור ביוטיוב שכותרתה החסידות והשבתאות. אז תבינו היטב מי הוא הבעש"ט, באיזה רקע צמח וגדל, מה היה מצב היהודים בפולין בתקופתו (איום ונורא), איך הוא פעל, איך התחברו אליו עמי ארצות ותלמידי חכמים גדולים פי כמה ממנו, מה הוא חידש במחשבה היהודית (על ההלכה היהודית הוא וחסידיו הקפידו מאד לשמור) ומה הוא הוריש לממשיכי דרכו.
איננו יודעים בוודאות את תאריך לידתו (1690 או 1698) ומעשיו עד גיל 35 בערך. יודעים שאביו נחטף בילדותו ואמו, שעבדה כמיילדת, גידלה אותו. אבל באמצע שנותיו הוא זכה לגילוי כפול – גילוי ע"י יהודים שראו בו צדיק וחסיד, בעל כריזמה ענקית, וגם גדולי ישראל שבשמים גילו אותו. הוא זכה לעשות "עליות נשמה" ולעלות לשמי מרום בחלום, ללמוד בישיבות של מעלה, להיפגש עם גדולי עם ישראל שמתו על קידוש השם כמו רבי עקיבא ורבי ישמעאל, ללמוד תורה מפיהם, לשאול אותם למה מצבם של יהודי פולין איום ונורא – הרבה מאד עלילות דם שהתוצאה שלהם הייתה הריגה של הרבה יהודים במיתות אכזריות ועוד. הוא השתדל בשמים לבטל את הגזרות שנגזרו על היהודים אבל לא כל כך הצליח, אבל, הוא קיבל הסבר למה באות על היהודים כל הצרות.
הספר שלפנינו הוא כרך ראשון מסדרה של שני כרכים על דמותו של רבי ישראל בעל שם טוב כפי שהוא התקבל בדורו ובדורות שלאחריו. לאחר ששומעים את ההסברים הקצרים בסדרת ההרצאות שציינתי פותחים בספר את אחד הנושאים שרוצים לדעת עליו יותר – ויודעים עליו הרבה יותר. המחברת מביאה מקורות רבים מספרות החסידות מהמאות ה-18 וה-19 מנתחת את המקורות ומבארת אותם היטב. היא מביאה, כמובן, גם מקורות שאינם מהספרות החסידית, גם מקורות של אנשים שאינם מהיהדות. הכל מבואר היטב, בחכמה רבה, במשפטים ארוכים וברורים. אתגר אינטלקטואלי ענק לקורא.
ההשקעה שהשקיעה המחברת בספר זה היא ממש עצומה. הייתי מעז אולי לומר שזה כמעט מפעל חייה של פרופסור רחל אליאור. נראה לי שחובה, לכל ישראלי משכיל, גם מי שאיננו שומר תורה ומצוות לעיין בספר זה שעוסק באחד מגדולי העם היהודי.
כמובן שזמן מותו של הבעש"ט ידוע היטב - ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760. למה הוא מת ? נינו, רבי נחמן מברלסב אמר כי החרמות הנוראים שהטילו הרבנים על השבתאים (בזמנו היו הרבה מאד שבתאים בכל קהילות ישראל) וגרמו להדחתם מעם ישראל ניקבו שני חורים בליבו של הבעש"ט והביאו את מותו.

לפני חודש•
★★★★★
•עקיבא
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

הרבה מאד שבחים נכתבו על ספר זה, במיוחד בזמן פרסומו בשנת 2013. הוא היה אז רב מכר זמן רב, תורגם לשפות רבות, הזכויות שלו לסרט נמכרו בסכום גדול ומחברו, הסופר האוסטרלי גרהם סימסיון, הרוויח כסף רב מפרסום הספר.

אבל נכון להיום, שנת 2026, 13 שנים אחרי פרסום הספר - כוכבו של הספר דעך, לדעתי בצדק. אפילו שנכתבו לו שני ספרי המשך.

הספר מספר את סיפורו של פרופסור לגנטיקה באוסטרליה, דון טילמן, שלוקה בתסמונת אספרגר. דון הוא חכם מאד, מוכשר מאד, ומנצל כל דקה מזמנו ניצול מכסימלי - לימודים, הוראה, אימונים גופניים שונים ומרובים ועוד.

אבל, מה לעשות, התסמונת הקשה שהוא לוקה בה מונעת ממנו להביע רגשות, להתחבר לאנשים, ליצור יחסי חברות ובעיקר, למצוא בת זוג. האם זה מפריע לו ? לא בטוח.

אבל , מסיבה לא הכי ברורה, הוא פותח בפרויקט של חיפוש האשה המושלמת עבורו. הדרישות הן כמעט אינסופיות, ודי ברור שלא תימצא אף אחת בעולם שתמלא את כל הדרישות.

זה מזכיר לי את הבדיחה היהודית המפורסמת

בא שדכן לבחור ומבקש ממנו שיגיד לו אילו תכונות הוא מחפש אצל בחורה. מתחיל הבחור ומונה - יפה, עשירה, חכמה ... אומר לו השדכן - עם זה אני עושה שלושה שידוכים.

אבל אז מגיעה הבחורה רוזי שממש לא עומדת באף אחד מתנאי הפרויקט. אפילו המקצוע שלה - ברמנית בבארים קצת בעיתיים רחוק מאד מהחלום של דון.

כאן מתחיל פרויקט ענק שנמשך לאורך רוב הספר - גילוי האבא הביולוגי של רוזי ע"י עשרות בדיקות DNA לא חוקיות, שנעשו על עשרות רופאים שהשתתפו במסיבת הסיום של בית הספר לרפואה במחזור של אמא של רוזי, שנפטרה בהיות רוזי ילדה קטנה.

ממש בסוף נמצא האבא הביולוגי.

בסוף, אפילו קורא נס. דון מתגבר על התסמונת שלו, נעשה מחזר למופת ומתחתן עם רוזי וחי אתה בכיף בניו יורק, כאשר הוא נעשה פרופסור לגנטיקה באוניברסיטת יוקרה אמריקאית ורוזי מתחילה בלימודי רפואה. פלאי פלאים.

לדעתי, תיאורי תסמונת האספרגר אצל דון מוגזמים. גם התיאורים המרובים על הקומבינות באיסוף ה- DNA מייגעים.

אז למה קראתי ספר זה ? קראתי מספר ביקורות עליו וחשבתי שזה ספר ששוה לקרוא אותו.

אבל לא. מעבר למה שכתבתי גם תיאורי הדמויות החשובות בספר, דון טילמן, רוזי, וזוג החברים היחיד של דון - ג'ין ואשתו קלודיה אינן נראות לי אמינות.

חבל על הזמן.

עובדה - עד היום טרם יצא הסרט על הספר.
ועוד עובדה - הספר יצא בעברית עד היום בהוצאה אחת בלבד (מאי 2013).

לפני חודש•
★★★★★
•עקיבא
גרציה מליסבון

גרציה מליסבון

גיורא ברק

רומן היסטורי או יותר נכון תחילתו של רומן היסטורי שנכתב ע"י מדריך טיולים (וממש לא סופר גדול) שמתמחה בתולדות יהודי ספרד ופורטוגל ובעיקר באנוסי ספרד ופורטוגל.
מטרת ספר זה הייתה לתאר את ימי הנערות של האישה הגדולה ביותר שהייתה בעם ישראל ושנקראה דונה גרציה נשיא. אישה שהייתה בזמנה – באמצע המאה ה-16, אולי האישה העשירה ביותר בעולם.
ומה היא עשתה עם העושר ? השקיעה את רוב הונה בהצלת העם היהודי מידי האינקוויזיציה, ומהמלכים והרוזנים וכל שונאי ישראל שרצו לכלות את חמתם ביהודים. בנוסף, דאגה גם לחינוך היהודי, ללימוד התורה ולהקמת בתי כנסת רבים. בסוף חייה השקיעה בעיר טבריה במטרה להקימה מחדש, עם חומה חזקה וטובה, ולסייע ליהודים להגר לטבריה והאזור – זה לא כל כך הצליח. כדאי מאד לקרוא את מה שנכתב עליה בויקיפדיה.
מה יש בספר ?
הרבה מאד מידע על יהודי ספרד ופורטוגל (אינני בטוח שהכול נכון) לפני ואחרי הגירוש מספרד בשנת 1492. (בפורטוגל עברו כל היהודים טבילה לנצרות בעל כרחם בשנת 1497.)
חיי נערותה של גיבורת הספר, גרציה, מגיל הבת מצווה שאז, ממש לפני הטקס בכנסיה, סיפרה לה אמה שהיא יהודייה, ובהמשך, כתלמידה נוצרית מצטיינת וכיהודייה מסורה בסתר.
לפי הספר היא מתאהבת במי, שלפי הויקיפדיה, שודך לה – דודה פרנציקסו מנדש ששמו העברי צמח בנבנישתי. הוא היה איל הון פורטוגזי מקורב למלכות בפורטוגל שדאג להעניק למלך ולמלכת פורטוגל מתנות יקרות מאד והרבה זהב במטרה לשמור על האנוסים, "הנוצרים החדשים" מפגיעה ע"י המלכות או ההמון ששנא אותם וקרא להם בכינוי שפירושו חזירים.
גם הביקור של היהודי ! דוד הראובני בליסבון תופס חלק לא קטן בספר.
מעל לכל – הרבה מאד דמיונות וסיפורים וגוזמאות בלתי סבירות בעליל.
מה אין בספר ?
ברור שהאישיות של האישה הגדולה גרציה עוצבה בשנות נעוריה. אבל על זה לא תקראו בספר. לפי הספר, לגרציה לא היו שום ספיקות, או התלבטויות. מייד, כמו בסיפורים החסידיים, היא התחילה לפעול בסתר לטובת אחיה הנוצרים החדשים.
גם לבעלה לעתיד לא היו שום מחשבות או התלבטויות - צריך רק לעשות עושר עצום, בעיקר מהמסחר בתבלינים, ולסייע לנזקקים היהודים ולהציל אותם מהמלך. כל פעם שהמלך כועס על יהודים הוא נפגש עם המלך ועובד עליו ומשכנע אותו, עם הרבה כסף, להוריד את מחשבתו לפגוע באנוסים, וזה תמיד מצליח.
פלאי פלאים.
מה עוד אין בספר ?
רומן היסטורי מפרסם בדרך כלל בסוף את רשימת המקורות שעליהן הוא הסתמך – לא כאן.
לסיום – אם אתם מדריכי טיולים בפורטוגל ורוצים לספר סיפורים יפים למודרכים – כדאי לקרוא בספר זה. אם לא – נראה לי שעדיף לקרוא רומנים נוספים שנכתבו על חיי האישה "הגדולה מהחיים" דונה גרציה נשיא.

לפני חודשיים•
★★★★★
•עקיבא
הזהו אדם?

הזהו אדם?

פרימו לוי

ספר שואה, שחובה על כל אחד ואחת בעולם לקרוא אותו היטב.
האירועים האיומים המסופרים בספר – אכן היו.
אפילו כל השמות שמוזכרים בספר – הם של בני אדם אמיתיים. רובם, מתו במיתות שונות ומשונות באושוויץ.
זהו ספרו הראשון של הסופר שחי 11 חודשים (מפברואר 1944 עד השחרור בינואר ע"י הרוסים) במחנה אושוויץ מונוביץ או בקיצור בונה שזה קיצור בגרמנית לגומי סינטטי. (בונה היה תת מחנה של אושוויץ שהוקם ע"י תאגיד חברת הכימיקלים הגרמנית אי גה פארבן, שביקש כוח אדם זול לייצור גומי סינתטי ודלק נוזלי.)
הספר מסופר בלשון פשוטה וברורה. משפטים מובנים היטב. מסיבה זו הספר חודר עמוק לעצמות של כל הקורא אותו.
הספר מתאר איך חיו האסירים באושוויץ מרגע הגעתם. איך תוך זמן קצרצר הם הפכו להיות מספרים בלבד.
האסירים היו צריכים לשרוד בתת תזונה קיצונית – מנת לחם זעומה בבוקר ונוזלים שבושלו בהם ירקות בהמשך היום. (למי שהיה מזל או מקורב לקאפו קיבל את תחתית המרק – עם הירקות.)
העבודה הייתה מטורפת בקושי שלה. אפילו לבני אדם בריאים לחלוטין היא נחשבת לעבודה קשה ביותר ומסוכנת. מסכן מי שלא עמד בה. במקרה הטוב הקאפו הפליא בו את מכותיו ובמקרה הפחות טוב הוא סיים את חיו.
הביגוד, אם בכלל אפשר היה לקרוא לזה ביגוד, היה מורכב מסמרטוטים קרועים ובלויים ששימשו לכסות קצת את הגוף, ומעליהם המדים – בגד הפסים.
כל יום שעובר זה ממש נס.
איך שורדים ?
כפי שכותב הסופר – מי שמנסה להיות ישר ולקיים בדיוק את ההוראות יסיים את חיו מתשישות ומרעב תוך כ 3 חודשים,
אז מה עושים ?
מפעילים את השכל וכושר ההישרדות – גונבים, עושים "עסקים", עושים קומבינות יוצרים קשרים ולא נכנסים לדיכאון.
רוב דיירי אושוויץ דיברו אידיש ופולנית. הסופר דיבר איטלקית אבל לימד את עצמו גרמנית שעזרה לו מאד. למעשה שתי השפות הצילו אותו.
בזכות האיטלקית הוא יצר קשר עם אזרח איטלקי שעבד עבור חברה איטלקית בקרבת המחנה. האזרח, לורנצו פרונה, הבריח לו אוכל במשך שישה חודשים ואפילו העביר עבורו גלויה ! תוך סיכון מוחלט של חיו. האזרח הוכר בצדק כחסיד אומות העולם ואף שני ילדי הסופר קרואים על שמו.
בזכות הידע המקצועי של הסופר בשפה הגרמנית ולימוד הכימיה באוניברסיטה באיטליה (לפני מלחמת העולם השניה שפת המדע הייתה גרמנית) הוא עבר מבחן בכימיה ונבחר ממש לפני שהגיע החורף להיות אחד משלושת הכימאים האסירים שעבדו עם עיפרון ונייר במשרד מסודר שאפילו היו בו בחורות צעירות גרמניות. כבר אז הוא התחיל בכתיבת הספר !
אבל הקטע המדהים ביותר, לדעתי , נמצא בסוף הספר. למזלו של הסופר הוא נעשה חולה בשנית ממש לפני הפינוי של אושוויץ והיציאה לצעדת המוות. החולים הושארו במחנה מתוך הנחה שהם יגססו בו עד שיגיעו הרוסים. אבל לא. הסופר, עם עוד שניים, הצליחו להתארגן ולהציל קבוצת חולים במשך עשרת הימים שחלפו מיום שיצאה צעדת המוות עד שהגיעו הרוסים. איך זה נעשה ? הכל מפורט בסוף הספר.
הספר יצא לאור באיטליה, לא בקלות, שנתיים אחרי המלחמה. במשך השנים פרסום הספר תפס תאוצה ענקית והוא אף תורגם לעשרות שפות. מסיבה לא ברורה לי, התרגום הראשון לעברית נעשה רק לאחר מותו (כנראה התאבדות) של הסופר ב 11.4.1987 . למה כל כך מאוחר ? התרגום אפילו צונזר – לא סופר בו שמשפחה גדולה שהייתה עם הסופר במחנה פוסולי באיטליה (לפני שנשלח לאושוויץ) הייתה משפחה יהודית מלוב ! והיא נשלחה לאושוויץ באותו משלוח. מה ? מדינת ישראל בשנת 1988 לא רצתה שנדע שהיו יהודים מלוב באושוויץ ? טוב שבתרגום חדש (לא מה שקראתי) זה תוקן.
לפני סיום. בדקתי – על הספר יש, נכון להיום, 23 ביקורות בשפות שונות בויקיפדיה. מומלץ לקרוא את הויקיפדיה הערבית ובעיקר את הויקיפדיה הגרמנית. מתברר שהספר ממש חדר ללב הגרמנים. יש מספר תרגומים שלו בגרמנית עם הקדמות והסברים . מומלץ לקרוא את הויקיפדיות השונות אחרי השלמת המצווה של קריאת הספר.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
הנסיכה הקסומה (מהדורת 2002)

הנסיכה הקסומה (מהדורת 2002)

ויליאם גולדמן

רומן פנטזיה בדיוני יפהפה, שמיועד כנראה לצעירים ואולי גם למבוגרים כמוני (כמעט 72) שצעירים ברוחם.
לפי מה שקראתי בויקיפדיות, הספר נכתב על בסיס סיפורים שסיפר הסופר לשתי בנותיו כשהיו בנות 4 ו 7.
אכן, יש בספר את כל המרכיבים שיכולים לעניין צעירים.
ראשית גיבורי הספר :
צעירה יפה ולא כל כך חכמה, כמעט נסיכה, שמבלה זמן רב ברכיבה, ומתאהבת – אהבת עולם, בנער ההחווה וסטלי, ולא פוסקת לאהוב אותו גם כשנודע לה שאולי הוא נהרג.
שלושת חברי קבוצת הפשע: איניגו – הסייף הספרדי (למה דווקא ספרדי?)המעולה שמחפש את רוצח אביו. פזיק – הבריון הטורקי הטיפש וטוב הלב, וויזיני הסיציליאני (למה דווקא מסיציליה ? ) הגאון והמנוול.
וכמובן – הנסיך המפרדינק הרשע שמשועבד לתאוותיו - לציד ולמלחמה של ממלכתו פלורין עם מממלכת גילדר שנמצאת בצד השני של מיצר המים שבין שתי הממלכות, ורוצה את הנסיכה רק כדי שתביא לו יורש (או אולי רוצה להרוג אותה ? קראו בספר).
איזה אירועים יש בספר ? כל מה שילדים אוהבים – קרבות סיף, חטיפה של נסיכה, הצלה של נסיכה, קרבות עם בעלי חיים אדירים ומסוכנים ביותר (אמיתיים ולא אמיתיים), קפיצות ממצוקים שבאורח פלא מסתיימים עם פציעות קלות, רדיפה אחרי חבורת הפשע שחטפה את הנסיכה, ועוד ועוד.
בנוסף, יש בספר סיפור רקע דמיוני – כאילו היה סופר שנקרא ס. מורגנסטרן (מאיפה הגיע שם זה ?) שכתב את הספר המקורי. אבל הספר המקורי היה ארוך מאד עם הרבה קטעים ארוכים ומשעממים וויליאם גולדמן, הסופר של הספר, רק זרק את כל הקטעים הארוכים והמשעממים. נראה לי – שעדין יש בספר קטעים שאפשר לקצר בהם ושנמרחים יותר מידי.
גם מסופר בסיפור הרקע של הספר (בהקדמה, ובהפסקות הפרסום ברגעים המותחים) על האבא של הסופר גולדמן, שבקושי קרא ספרים באנגלית, אבל התאמץ לקרוא לבנו החולה בן העשר את הספר הזה, כאשר הוא מצנזר את הקטעים הארוכים והמשעממים. בעקבות זאת הילד בן העשר, שממש לא אהב ללמוד, נעשה סופר. (סיפור יפה לילדים). האמת, לפי הויקיפדיה העברית – אביו היה איש עסקים שמכור לאלכוהול והתאבד כשהסופר היה בן 15 ואמו הייתה חרשת – סביר שהוא לא שמע סיפורים בילדותו. לכן, אולי, פיתח הסופר פנטזיה על אבא שמספר סיפור לבנו והופך אותו לסופר.
מומלץ, לקרוא את הויקיפדיה העברית על הספר רק אחרי שתסיימו אותו – אחרת תאבדו את גורם ההפתעה.. משום מה, מי שכתב את הערך נתן סיכום ארוך וממצה על הספר עם כמעט כל הפרטים. מאידך, הייתי מצפה מכותב הערך שייתן סקירה של ביקורות ספרותיות על הספר – מה שאין.
עכשיו הגיע הזמן לראות את הסרט שנעשה על הספר (שנערך גם כן ע"י הסופר האמיתי). אומרים שזה סרט חובה קנוני.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
וויינסברג, אוהיו [מהדורת 2010]

וויינסברג, אוהיו [מהדורת 2010]

שרווד אנדרסון

ספר של גאון ספרותי.
ספר שפרץ דרך חדשה בעולם הספרות האמריקאית בפרט ובספרות הכללית בכלל ושהשפיע על הכתיבה של סופרים מפורסמים.
כספר פורץ דרך שפורסם בשנת 1919 הספר נתקל בביקורת שלילית חזקה. טענו נגדו שהוא - מונוטוני, מגעיל, חסר ערך, שמתאר "בובות עם שמות".
בימינו הוא נחשב לספר קלאסי שנלמד בהרחבה במערכת החינוך האמריקאית (תיכונים ואוניברסיטאות) ומסווג במקום המכובד ה – 24 ברשימת 100 הרומנים הטובים בארה"ב של ה Modern Library .
מה יש בספר שהביא לו את הכבוד והתהילה ?
אוסף של סיפורים קצרים שכתובים בפשטות ובחדות. הסיפורים הם על תושבים בעיירה הדמיונית ויינסברג – עיירה קטנה בדרום מזרח אוהיו. עיירה שתאורה דומה במקרה לתיאור העיירה האמיתית שבה גדל הסופר שרוורד אנדרסון באוהיו. יותר מזה, הדמויות במתוארות בספר, לכל אחד הוקדש סיפור קצר, דומות, אולי, במקרה ,לדמויות אמיתיות שחיו בעיירה קמדן. זאת אולי הסיבה שתושבי קמדן החרימו את הספר כשיצא ואף שרפו אותו. הוא ממש לא עשה טוב לעיירה ויינסברג הדומה לקמדן.
הדמויות בספר הן לא גדולות. להיפך, הן דמויות "גרוטסקיות" שנאחזות באמת אחת. הן דמויות שסובלות מבדידות מודרנית, משבר גדול שחוו, באשמתם או שלא באשמתם, ושאפילו אינן מסוגלות לבטא את כאבם ואת מה שעבר עליהן ועובר עליהן לאף אחד – פרט אולי לגיבור הספר – העיתונאי הצעיר ג'ורג' וילארד. הוא זה שאתו הם מוצאים קצת שפה משותפת ומגלים לו את עברם.
הסופר מבטא בסיפוריו הקצרים חמלה עמוקה לגיבוריו. לא לועג, אלא מקשיב ומכבד את גיבוריו.
גם חיי גיבור הספר – העיתונאי ויליארד ( דומה כנראה לסופר) אינם משהו. אמו, מבודדת. כמעט ואינה מתפקדת. חולה ומתחלה ומנותקת מבעלה. מנסה להתקרב, בלי הצלחה יתירה לרופא המטפל בה. היא הדמות היחידה בספר שזוכה לשני סיפורים קצרים, אחד על עברה ואחד על מותה.
גם אני, כמו קוראים רבים של עמוס עוז, הגעתי לספר זה בעקבות המלצה עליו בספר האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך". שם, עמוס עוז, מספר שקריאת ספר זה (בתרגום הראשון של אמיר אורן בהוצאת עם עובד) זעזעה אותו כמו מהפכת קופרניקוס הפוכה ונתנה לו את הדחיפה להתחיל לכתוב. לדעתי, לא רק הסיפורים העזים על האנשים הפשוטים זעזעו את עמוס. גם הדמיון בין חיי גיבור הספר, העיתונאי ג'ורג', לחיו שלו זעזעו אותו. גם אמו של עמוס עוז הייתה מנותקת מבעלה ומתה/התאבדה לפני בר המצווה של עמוס. גם עמוס עזב את ביתו בסוף לימודיו ועבר לקיבוץ, כמו גיבור הספר שעזב את עיירתו אחרי מות אמו, בגיל 19 "וחיו שם הפכו לרקע שעליו יצוירו חלומות בגרותו" (ציטוט מסוף הספר).
לסיום. טיפ. קראו בויקיפדיה האנגלית את הערך הארוך והמעניין על הספר.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
לוכד הטיגריסים

לוכד הטיגריסים

פאולינה סיימונס

על העטיפה של הספר כתוב "נכתב ע"י מחברת פרש הברונזה". זה נכון עובדתית אבל מטעה. זה ממש לא "פרש הברונזה".
זהו ספר רומנטי מיסטי עם מסע בזמן ולא רומן היסטורי.
בספר זה רק דמות הגיבור הראשי גיוליאן קרוס מפותחת היטב. קשה להבין היטב את שאר הדמויות – התיאור הוא די רדוד, אפילו שלפחות שתים מהן חשובות ביותר - החברה גיוזפין קולינס והחבר הטוב - אשטון. מאידך, בפרש הברונזה יש הרבה יותר דמויות שרובם מנותחים לעומק.
ויש עוד הרבה הבדלים לטובת פרש הברונזה.
על מה הספר ?
גיבור הספר, גיוליאן, בחור צעיר, עשיר ומוכשר מלוס אנגילס (עם קריירה קצרה של מתאגרף), עם חברה טובה ויפה, רואה הצגה בניו יורק שבה מככבת שחקנית מחליפה בשם גיוליאן. כבר בהצגה הוא מתאהב בשחקנית זו. במקרה, בחנות ספרים בלוס אנגילס, הוא פוגש את השחקנית, ומכאן מתגלגל במהירות רומן קצר עם אהבה עזה, למרות שגיבור הסיפור איננו יודע כלום על עברה של השחקנית. מתוכננת חתונה. אך, רצה הגורל ובבוקר יום החתונה נרצחה החברה. טרגדיה נוראה. עד כאן חלקו הראשון של הסיפור – דרמה רומנטית.
מכאן, מתחילה הפנטזיה הגדולה והמטאפיזיקה בחלק השני. גיבור הסיפור הנואש והמדוכא מאד מתחיל עם טיפול תרופתי פסיכיאטרי שכמעט הורג אותו, עד שהוא נפגש עם טבח במסעדה וייטנאמית קטנה בלונדון – שהוא שמאן – מדריך רוחני מיסטי שמנסה להציל אותו ע"י מסע בזמן שמתואר בחלק השלישי.
במוטו של הספר מצטטת הסופרת את טולקין – אגדה בטוחה אינה נכונה לאף אחד מהעולמות. למה היא התכוונה ? אינני יודע.
גם שם הספר אינו ברור. לפי אחד ההסברים שקראתי, השמאן שהוא ומשפחתו היו לוכדי טיגריסים בווייטנאם, מלמד את גיבור הסיפור איך ללכוד את ה"טיגריס" הפנימי – פחדים, חולשות, כעסים וייאוש עמוק.
למי מומלץ לקרוא את ספר ? לאוהבי הסופרת פאולינה סיימנוס, למי שרוצה להעביר את זמנו בטיסה ארוכה, ואולי גם לפסיכולוגים, ואולי גם לאנשים צעירים שעברה עליהם טרגדיה נוראה של אבוד בן זוג – טרגדיה שפקדה לא מעט זוגות במלחמה שכבר נמשכת שנתיים וחצי.
טיפ לסיום – את הפרולוג של הספר תקראו רק לאחר שתסיימו את החלק השני.
ועוד משהו – ספר זה הוא הראשון מטרילוגיה שנקראת - סופו של הנצח. אחרי קריאת ספר זה אני מתלבט אם לקרוא את שני הספרים הנוספים של הטרילוגיה.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
עלובי החיים [מהדורה מחודשת]

עלובי החיים [מהדורה מחודשת]

ויקטור הוגו

בחרדת קודש, אחרי קריאה רציפה של כמה ימים, אחרי מתח גדול, אחרי קצת דמעות והפסקות הכרחיות שנועדו בעיקר כדי לתת זמן למוח לעכל את הסיפורים הקשים והמרגשים הרבים שיש בספר זה, אני ניגש, בדחילו ורחימו, לכתוב מעט מאד על ספר מקסים זה, שזכאי לדעתי לשישה כוכבים (לחמישה כוכבים רגילים ועוד כוכב זהב).
זהו ספר שנכתב לפני כ 165 שנים בצרפת על ידי סופר גאוני, ויקטור הוגו, "שזכה" לאחר מותו ללוויה הגדולה והמפוארת ורבת המשתתפים שאף איש ספרות לא זכה בה וכנראה גם לא יזכה בה. (פרט, אולי, ללוויה הגדולה שעשו לשלום עליכם בניו יורק, שהשתתפו בה שליש מיהודי ניו יורק.)
אני, הקטן וקצת הזקן (כמעט 72), שמעולם לא קראתי את הספר עלובי החיים, גם לא בנוסח קצר לילדים, וגם לא ראיתי את המחזמר ואף לא את הסרט (עכשיו אשתדל לראות), קראתי עכשיו במקרה את הספר אחרי השאלה מהספרייה במודיעין ונשאבתי מיד לתוכו.
זהו ספר שחייבים לקרוא אותו באיטיות מהמילה הראשונה עד המילה האחרונה. רק אז אפשר להבינו.
בספר מתוארות עוולות נוראות שעשתה החברה הצרפתית לאנשים מהמעמד הנמוך ביותר.
כליאה קשה של הגיבור ז'ן ולז'ן ל 19 שנים בגלל גניבת לחם וניסיונות בריחה, ובסוף, במקום לעזור לו להשתקם הוא מקבל אות קין – פתק צהוב, שכולם יידעו שהוא פושע.
התעללות נוראה באם חד הורית, פנטין. פיטורים מהעבודה רק בגלל גילוי העובדה ששיש לה בת ממישהו, למרות שזה לא קשור בכלל לעבודה. לכן, בהמשך, פנטין נאלצת לעקור את שיניה ולרדת לזנות כדי להעביר כסף למשפחה, שללא ידיעתה, התעללה בבתה קוזט, למרות שהייתה אמורה לגדל אותה בכבוד.
גם אנשים פרטיים התעללו במסכנים – הם ידעו שאם תגיע המשטרה אז יאשימו, כמובן, את עלובי החיים.
גם פושעים רבים וכנופיות פשע לא חסרות בספר.
גם צדיקים רבים יש בספר. החל מהכומר שמארח את גיבור הספר ומשקר לאנשי המשטרה כדי להציל את גיבור הספר. זקן נוסף, כומר כנסיה, חבר של אביו של מריוס, מוכר את כל מה שיש לו, כולל ספרים נדירים ואוסף תחריטים והדפסים שטרח עליהם כל חיו כדי להציל חבר חולה. גם גברוש, הילד הפרחח, השובב והחכם מאד, אוסף תחמושת תחת אש מגופות החיילים שנפלו כדי להביא למורדים בבריקדה שנשארו בלי תחמושת – ואז נורה ונהרג.
אבל אמרו חכמינו "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". ומיהו בעל התשובה הגדול מכולם – ז'ן ולז'ן. על כל מעשי הצדיקות שלו: הבאת פרנסה לעיר שלמה, חילוץ קוזט מהמשפחה המתעללת ודאגה לגידולה במשך 9 שנים, עזרה גדולה לחלכאים ונדכאים, ומעל הכל, חילוץ מריוס הפצוע מהבריקדה דרך תעלות הביוב וזאת למרות שהוא ידע שמריוס יקח ממנו את אהבת חייו , קוזט, מקומו בגן עדן תחת כיסא הכבוד מובטח.
טוב שהסיפור מסתיים באושר ועושר של הזוג שהתחתן לאחרונה, מריוס וקוזט, והגיבור הגדול מת לאחר שכל הדברים מתבררים ומתגלים. זה, לפחות, משאיר טעם טוב.
לפני סיום אכתוב מעט על התרגום.
התרגום, לדעתי, כתוב היטב בישראלית מודרנית, פשוטה וברורה. אבל חסר כמעט מחצית מהספר. קראתי ,שבמקור, הספר השלם בצרפתית מכיל כ 1500 דפים ! והספר הנוכחי מכיל 667 דפים. התרגום הקדום יותר של הספר שנעשה ע"י זאב הרטבי (לצערי הוא לא זמין בספריה במודיעין) משנות החמישים, מכיל 1165 עמודים וגם הוא לא מושלם. מה חסר ? כפי שכותב אביטל ענבר בהקדמתו הקצרצרה – חסרים כל הדיונים על הכלכלה, על החברה, על הרעיונות המדיניים ועוד, בצרפת ובאירופה שכתבם הסופר בספר. אמנם, נכון, החסרת דיונים אלו איננה פוגעת במהלך העלילה, כפי שכותב המתרגם, אבל היא כן פוגעת בהבנה של האירועים לפי השקפת הסופר, וכן, קריאת דיונים אלו מאפשרת לקחת פסק זמן מהאירועים המטלטלים של הספר תוך כדי הקריאה.
אני מקווה שמתרגם הספר או מתרגם אחר יזכה אותנו בתרגום מלא של כל הספר (כפי שזה נעשה בתרגום לאנגלית).

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•עקיבא

ביקורות נוספות על "הבשורה על-פי יהודה"

הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

#
אנחנו לא בקיאים בבגידתו של יהודה איש קריות בישו. לא מלמדים אותנו את פרטי העלילה המרתקת הזו, שהפכה לנכס צאן ברזל של נוצרים באשר הם. אנחנו מכירים כמה רמזים – יהודה איש קריות שהוא שם נרדף לבוגד, 13 הוא מספר מקולל, לא תמיד יודעים למה. חלק מהיהודים הכריזו על ישו כעל בוגד, שעוד היתה לו החוצפה לגייס חסידים רבים, שהפכו את משנתו לדת בעלת עוצמה, שהתחרתה ואף עלתה על דתו שלו. יהודה איש קריות, אפשר שהוא מדגים בעיני היהודים את "הבוגד בבוגד פטור"?

שמואל אש הוא סטודנט לתואר שני שהתזה שלו עוסקת בישו בעיני היהודים. אבל אביו שתמך בו כספית פשט את הרגל. ואם לא די בכך – חברתו החליטה להתחתן עם האקס שלה. ושמואל שהוא גמלוני ומסורבל, בעל רעמה בלתי נשלטת וזקן-פרא, רגשן חסר שליטה, אסמטי וסוציאליסט אידיאליסטי תקיף - נאלץ להפסיק את לימודיו, ועובר לטפל בקשיש נכה, המתגורר בבית ציורי בירושלים עם אשה מסתורית, תמורת מגורים, מזון ומעט דמי-כיס. שמואל, הנסחף לו בזרם החיים האיטי, מתאהב כמובן באשה שגילה כפול מגילו. אי אפשר אחרת.

התיאורים של ירושלים בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת פורשים – בדיוק כמו ב"מיכאל שלי" - עיר לא מוכרת. אולי היא נקראת בשמה של עיר הבירה שלנו אבל היא כל כך שונה, שיכולה היתה להיות על הירח. בעיר הזו – הריקה מאנשים בחורף - אפשר לגלות הרבה יופי אחרי הגשם ובעת זריחת הירח. היא עשויה סימטאות-סימטאות, אנשיה צנועים, בתיה ישנים ולפעמים קצת מתפוררים. יש בה שלטים המזהירים מפני מעבר בשטח הפקר, או שטח החשוף לצלפי הליגיון... היא טרם הפכה "נצח קיומנו" ו"חוברה לה יחדיו", על הרעות הכרוכות בתארים האלה, ועוד לא מתנאה בכוחה ובגסותה. היא עוד יכולה (היתה) להתפתח לעיר צנועה וקסומה, למקום על-זמני שאפשר להתגעגע אליו.

אני לא יכולה להסביר מה גרם לי לקנות את הספר הזה. ב"מיכאל שלי" הותשתי, השתעממתי, התעצבנתי (וזה היה עוד לפני שהאפשרות לנטוש ספר התקבלה על דעתי) ומאז נרתעתי מכל פרוזה שכתב עוז. דווקא חלק מהמסות שלו חיבבתי. אבל עובדה – קראתי את הספר ולא סבלתי במיוחד. שפתו של עוז יפה, אם כי לפעמים נראית לי כמתגנדרת, מה שאני ממש לא אוהבת. תיאוריו ציוריים, אהבתו לירושלים של פעם ניכרת.

מהי ההגדרה הלא-רשמית לבגידה? אדם היוצא נגד מה שנתפס כקונסנזוס. האיש המוכן לצאת חוצץ נגד האלים – שהם כמובן קול ההמון. וכפי שנרמז משמו של הספר הזה – בגידה היא המניעה את העלילה, לא רק בגידתו של איש קריות (שאולי בכלל לא היה בוגד אלא מעריץ שרוף, מי יודע) גם "בגידת" אחד הפעילים הציונים לפני קום המדינה, ששלל את תפישתו של בן גוריון, הוקע כבוגד והוחרם.

והסיפור? היות וקראתי רק שני רומנים משלו – המדגם קצת קטן. לא חושבת שהצד החזק של עוז הוא הסיפור. הוא כותב מעניין, לפעמים. אבל הסיפור אינו נכנס לקצב, מתבלבל ברגליים, ממהר או מאיט, לא מתחשב בקורא. הוא מעדיף להרצות, עוז. הרצאות מלומדות, הקשרים ברורים ולוגיקה טובה. מעניין לקרוא מה הוא חושב. אבל סיפור נראה כמו משהו שעוז לא מוכן לבזבז עליו את זמנו. לצערי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

בוקר אחד, בבית הספר החרדי שבו למדתי, כמה תלמידות מצאו ספר מוזר למראה בחצר. הם הראו אותו למורה דינה, והיא נבהלה מאוד: "זה הברית החדשה", ועשתה טקס מלא של שריפה של הספר כדי להדגים עד כמה הוא מחוץ לתחום. מאוחר יותר, נראה לי שכבר היינו בכיתה ח', אותה מורה דינה אמרה לנו באחת ההזדמנויות שאילו לא היו רוצחים את ישו (או בכל מקרה לא מלשינים עליו לשלטונות רומא ולא גורמים בעקיפין לצליבה) אלא להיפך, משאירים אותו כחלק מהעם היהודי, כל ההיסטוריה של העם היהודי היתה אחרת לגמרי, לא היתה אינקוויזיציה ולא גירוש ספרד. למעשה היא לא אמרה ישו, אלא השתמשה בכינוי "אותו האיש". וככה על התשתית האמביוולנטית של שנאה ופחד ותיעוב שלפעמים הוא מוצדק, התבסס היחס שלי לנצרות. בעיקר לנצרות הקתולית. בביקור ברומא הלכתי עם אחותי לותיקן, אבל כבר בהתחלה, אפילו עוד לא התחלנו לעמוד בתור בכניסה, הרגשתי פיזית כל כך רע, ובסוף שכנעתי אותה לוותר והלכנו משם.

כל ההקדמה הזאת באה להסביר למה לא חשבתי שאני אקרא את הספר. כבר הכותרת, אמנם "יהודה" הוא שם יהודי בלי שום ספק, אבל צירוף המילה "בשורה" ועוד על םי, משייכת אותו אוטומטית לשדה של הנצרות הקדומה, כלומר יהודה איש קריות. תוסיפו לזה את ההייפ שהיה לספר סביב יציאתו לאור בשנת 2014, החשד הכבד שעוז, ששמו הועלה כמה פעמים בהקשר של פרס נובל בספרות, כתב אותו כדי לקלוע לקהל האירופי ולטעם המבקרים הקובע, וסתם את היידע הקלוש שלי ביסודות הנצרות שבוודאות יהיה חסר בזמן הקריאה. אבל עברו אחת עשרה שנים וקראתי. מצאתי את הספר הזה כשהוא בלוי וממורטט כולו. הכריכה הרכה, כדרכן של כריכות רכות שקראו בהן יותר מפעמיים או שלוש, שחוקה ומשופשפץ ומאיימת להיפרד מהספר. הדפים מלאים קימוטים וקיפולים ואוזני חמור, בכריכה הפנימית יש שתי המלצות לקורא כתובות בעט, אחת של רואי ממרץ 2022 ואחת של אביגיל מאפריל 2019. בקיצור, ספר רב מעללים. יחד איתו, יש לציין, לקחתי גם ספר אחר שנראה חדש לגמרי על אף כריכתו הרכה, מה שאומר שאיש לא קרא ואיש לא פתח, כך שאין להאשים את ספריית הרחוב.

אז מה הסיפור, אם בכלל יש סיפור? שמואל אש, האל"ף פתוחה, זה לא fire, הוא סטודנט סוציאליסט לתואר שני שנראה קצת כמו איש מערות עם זקן מגודל, רעמת שיער, כובע מוזר ומעיל בלוי שנקשר ברצועות חבל שהגיע לירושלים מחיפה עיר הולדתו. השנה היא שנת 1959, הלימודים הם בגבעת רם גם בתחומי מדעי הרוח משום שקמפוס הר הצופים מבודד תחת כיבוש ירדני, ולשמעון אש חרב עולמו. לא נושאים פוליטיים הם המטרידים אותו אלא אישיים - הוריו הגיעו לפשיטת רגל ולכן הפסיקו לממן את הלימודים והכלכלה שלו, חברתו ירדנה עוזבת אותו ומתחתנת עם ההידרולוג נשר שרשבסקי, והתזה שלו העוסקת בישו מנצרת וביהודה איש קריות הולכת מדחי אל דחי. וחוץ מזה קר והוא גם סובל מאסטמה. מודעה דהויה בכתב יד נשי תופסת את תשומת ליבו, והוא הולך לרחוב הרב אלבז ושם מקבל דיור בעליית גג בתמורה לשהות של מספר שעות ביום עם נכה קשיש ונרגן ושמו גרשום ואלד ועם עתליה אברבנל בת הארבעים וחמש, שהיא זו שכתבה את המודעה ובה, כפי שאפשר לנחש מראש הוא הולך ומתאהב.

ועכשיו במשך שלושה חודשים לא קורא כלום. שמואל מעביר את החפצים המעטים שלו לעליית הגג, מארח לחברה לוואלד, נואם לו על ממצאיו על ישו שאליהם הגיע במסגרת התזה הלא גמורה שלו, בשעות הבוקר הוא משוטט בספרייה הלאומית וקורא בעיתונים ישנים או סתם משוטט ברחובות. הוא מתנתק מחבריו המעטים, לא עונה למכתבים של הוריו ואחותו, מחזר בסתר אחרי עתליה המבוגרת ממנו בהרבה שנים ומקפל לה סירות נייר, ומנהל מערכת יחסים גולמנית עם המדרגה הרופפת על סף הבית הישן שבו הוא מתגורר. כמו עובר בבטן אימו או כמו יונה במעי הדגה או כל דימוי אחר שעולה בדעתכם.

ואיכשהו תחת הכתיבה של עוז הכלום הזה הוא מעניין. תכננתי לקרוא עמוד פה, עמוד שם, לסחוב את הספר לאט, אבל למעשה כמעט לא הצלחתי להניח אותו מהיד. זה לא תמיד ככה אצל עוז, כי את "מיכאל שלי" צלחתי בקושי. אבל כאן הכתיבה מאוד תופסת. יש בספר רבדים על גבי רבדים: בבית ברחוב הרב אלבז יש סוד, סוד שקושר יחד שתי דמויות שעל פניו הן לא מתחברות, ושמואל הופך להיות הבלש המחפש את הסוד. מלבד הסוד יש גם את תעלומת אביה של עתליה, שאלתיאל אברבנאל שמעלה סוגיות כואבות מקום המדינה, קצת יותר מעשור לפני מועד התרחשות הסיפור. מה היו דעותיו ומעשיו של אברבנאל ואיך הם הביאו אחרים לכנות אותו בשם "בוגד", ועל מה. זה מתחבר אצל שמואל למחקר שלו וליהודה איש קריות, וכן לסיפורים המשפחתיים האישייים של עצמו שמעלים שאלות של העדפות, נאמנות, ובגידה. ויש ירושלים, מערכת בפני עצמה, רבת רבדים והשפעה על הסיפור, בעיקר בגלל שאחותו של שמואל מירי לומדת ברומא. ומזג האוויר שכמו שאמר לי רץ, משקף מצב רוח פנימי.

הספר מהדהד ספרים אחרים של עוז. ההקבלה למיכאל שלי ברורה בגלל ירושלים ובגלל האקדמיה, אבל בעיני רואים פה פחות מיכאל שלי, ויותר את הספר הפחות מוכר של עוז שנקרא פנתר במרתף ומתאר ילד בן שתים עשרה בירושלים המנדטורית טרם קום המדינה, ספר שגם היווה הקדמה לאוטוביוגרפיה העוזית הלא היא "סיפור על אהבה וחושך". דיבוריהם של ואלד הזקן וגם של עתליה אברבנל מזכירים את צורת הדיבור של אריה ופניה קלוזנר, הוריו של עוז כפי שהוא מתאר אותם באוטוביוגרפיה שלו. חדים, שנונים, קצת עוקצניים. הפסיביות של שמואל יכולה להטריף את הדעת לפעמים ושני אלה אכן נטרפים וגם משקפים לו את זה.

התחלתי לכתוב ציטוטים נבחרים, אבל כמעט כל משפט יכול להיות ציטוט נבחר ולכן אני מוותרת מראש. בהקשר למסע האישי שלי "נצחיה קןראת ציונות" חשוב לומר: זה ספר פוסט ציוני ואולי אפילו אנטי ציוני. הוא מעלה ביקורות נוקבות כלפי ראשי הציונות ובעיקר בן גוריון, ומכניס את הדברים לפיה של הדמות הבדויה שאלתיאל אברבנל שכנראה מבוססת על אחד או יותר מאנשי קבוצת השמאל מקום המדינה "ברית שלום". עוז יודע מראש שיכעסו עליו ויקראו לו בוגד, ועל כן הוא שם את הבגידה, את דמותו של יהודה איש קריות שהוא אב טיפוס לבוגדים, ואומר "הנה". התזה העיקרית היא כי אנשים ששונאים שינוי הם אלה שמוקיעים את האנשים שמייצרים שינוי בעולם וקוראים להם בוגדים. זו הבשורה על פי יהודה.

לפני 11 חודשים•נצחיה
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

אל עמוס עוז אני מתוודעת לאחרונה והוא מותיר בי רשמים חיוביים מאוד. תחילה הכרתיו דרך ספרו "סיפור על אהבה וחושך" וחששתי שמא הוא הספר הטוב ביותר שלו שבגינו התפרסם ותו לא, כמו סופרים רבים. אלא, שנוכחתי לראות כי כתיבתו המאלפת ופירוטיו שאינם מייגעים שבים ונשנים בכל ספר שלו שקראתי מאז.

הבשורה על פי יהודה הוא יהודה איש קריות, בעצם איננו המוטיב המרכזי של הספר כי אם המשני, הספר סובב סביב שמואל אש, סטודנט צעיר וחייו עם קשיש ואישה בבית טיפוסי ירושלמי שחייהם נרקמים יחדיו בתקופה חד פעמית של שלושה חודשים. זאת על רקע אירועי ההיסטוריה של תש"ח וירושלים שלפני 67'. לאורך כל הספר נגלים והולכים המראות הירושלמיים הנעימים שמי שירושלים בעבורו היא מושב קבע או אפילו אבן דרך משמעותית, עשוי להרגיש כמו עמוס עוז, בן בית בתוך הספר הזה.

ובחזרה למוטיב על ישו, בשבילי כל סיפור הנצרות הוא זר ומעולם לא ירדתי אל סוף דעתה של הדת הזו כשם שאינני נכנסת אל כנסיות באירופה בעת טיוליי בה. אף על פי כן, בורות כלשהיא היא איננה משהו שצריך להתגאות בו (גם אם היא מכוונת) ולכן שמחתי לקבל סקירה קצרה מעמוס עוז, הסופר המוכשר ממילא, על סיפור אב המייסד של הנצרות ואיך היהודים קשורים בכך. זה בהחלט חידש לי.

ולסיום, אוסיף ציטוט יפה מן הספר על הרגע שבו לדידו של עמוס עוז היה צריך יהודה איש קריות לתפוס שעמיתו ישו איננו אלמוות וכו' - " למה קלל אותה? איזו רעה עשתה לו? שום דופי לא נמצא בתאנה הזאת. הלוא שום תאנה לעולם אינה נותנת פרי ואינה יכולה לתת פרי בימים שלפני חג הפסח. אם חשקה נפשו לאכול תאנים, מי הפריע לו לחולל שם לרצונו את אחד ממופתיו, לגרום לתאנה לחנוט למענו את פגיה בן רגע, הרבה לפני בוא שעתם, כשם שהפך אבנים ללחם ומים ליין? למה קילל אותה? במה חטאה לו התאנה? איך שכח את הבשורה שבפיו ונמלא פתאום תיעוב ואכזריות? שם, לרגלי התאנה ההיא, בו ברגע, היה עלי לפקוח לרווחה את עיני ולראות שככלות הכול אין הוא אלא בשר ודם כמונו. גדול מכולנו, נפלא מאיתנו, עמוק לאין שיעור מכולנו, אבל בשר ודם". ובכך הסופר מעלה סברה שיתכן שתפיסה מוקדמת כזו הייתה מצילה את ישו מן הצליבה המפורסמת.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נעמי
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

על שני בוגדים מספר הספר הזה, בוגדים שלא בגדו, על פי עמוס עוז, אלא הלכו אחרי האידיאלים שלהם ותפישת עולמם, אך החברה טבעה בהם אות קלון.

הספר בכלל מספר על שמואל אש, סטודנט חסר פרוטה שמחפש עבודה ומוצא אצל אדם זקן ונכה, שזקוק לבן שיחה בשעות הערב, ועתליה שגם גרה בבית. הזמן - חורף 1959 והמקום הוא ירושלים הקטנה והיפה של אז בלי כל הרעש והצלצולים והרכבת הקלה. גם פיגועים לא היו אז.

שני הגיבורים הנוספים הם דמויות נעלמות ששמואל אש חוקר אודותם: יהודה איש קריות, עליו הוא כותב עבודה במסגרת לימודיו, ואבראבנל שהיה מתנגד לבן גוריון ב 1948 ומתנגד להקמת המדינה. שניהם נחשבים לבוגדים שהחברה מקיאה מתוכה.

על פי עמוס עוז יהודה איש קריות לא בגד, ההיפך הוא התלמיד היחיד של ישו שהאמין בו בכל ליבו עד שחשב שאם יצלבו אותו הוא ירד בכוחות עצמו מהצלב ויוכיח שהוא המשיח. זה כמובן לא קרה, ואיש קריות ששהה לרגלי הצלב, המאוכזב והמיוסר מסבלותיו של הצלוב, מאבד עצמו לדעת.

ואברבאנל היחיד שיצא נגד הקמת המדינה ונגד בן גוריון, שהאמין שהקמת המדינה תגרור אחריה מלחמות ושפיכות דמים לעד. הוא חשב שטוב יהיה אם שני העמים יחיו יחדיו בנחת בארץ הזאת, כל עם והנהגתו, אך ללא גבולות, ברעות והבנות הדדיות. הוא כמובן לא בגד במובן הרגיל של המילה ולא מסר שום סודות לאיש, אך בן גוריון הוקיע אותו ואף דאג להעיף אותו מהנהגת הועד הפועל, ואברבנל בחר להתבודד ונמחק מתולדות הישוב.

עמוס עוז שולח בספרו מבט אחר על מי שנחשבו לבוגדים ותוך כדי כך מבקר את החברה שממהרת לשפוט ולהוקיע בלי להרהר שנית.

אני מודה שאני לא מהאוהדים של עמוס עוז, אך את הספר הזה אהבתי

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

עוז לחשבון הנפש

א. מנכ"ל ארגון ציבורי גדול בשרון, קיבל מתנה מקורית לסיום תפקידו, מסע אישי בן ארבעה ימים בארץ, במהלכו הוא פגש ישראלים מעניינים. בפגישתו עם עמוס עוז, הם שוחחו על ספרו האחרון, הבשורה על פי יהודה, שכמובן הוביל לשאלה, האם ישו ביקש ביודעין את צליבתו, מתוך רצון להיות קדוש מעונה ? מכאן עולה מסקנה אפשרית, יהודה איש קריות לא בגד. האמירה שלי שונה, ענה עוז, היא על מנהיגים שנתפסו כבוגדים, בן גוריון בהסכם עם הגרמנים, בגין בחוזה השלום עם מצרים, ורבין בהסכם אוסלו. האם כול מי שרוצה להוביל שינוי פוליטי או אידיאולוגי נתפס על ידי אנשי הקונצנזוס כבוגד ? מיהו בוגד ומיהו נבגד ? שאלה שלבטח עלתה במחשבותיו של א. שבקריירה הקודמת שלו כבכיר במוסד, כנראה גרם לאנשים לבגוד בעמם, וכעת הוא הופתע בעצמו מההקשר שעוז עושה באמצעות המושגים בוגד ובגידה כפי שמסמל אותם יהודה איש קריות, למנהיגי העם היהודי, להוויה הישראלית העכשווית, ולאופן שבו עוז עורך חשבון נפש עם עצמו.

היה משהו מסקרן ומלנכולי בסיפור הפגישה של א. עם עוז. למחרת נזכרתי שהוזמנתי למפגש חוג היוצרים עם עוז בעירי, הגעתי באיחור ונדחקתי בכדי לשמוע את הדברים. למחרת עברתי בצומת ספרים לרכוש את הספר, ולחפש בו את אמירתו המפוקחת והפסימית של עוז לגבי ההוויה הישראלית, מבט של סופר ואיש רוח, בסתיו ימיו, מה זה אומר עלינו כעת ?

תחילתו של העלילה בתמונה עגמומית, של חורף בסוף שנות החמישים, בירושלים הקטנה והחצויה, בה חרב עולמו של שמואל אש, סטודנט להיסטוריה שאביו פשט את הרגל, והוא נאלץ לנטוש את לימודיו. לאסונו מצטרפת נטישת חברתו המותירה אותו נבגד, פגוע ותלוש. שמואל הגמלוני והרגיש, סוציאליסט כפייתי, האוהב להשמיע את עצמו, אך פחות להקשיב ולנהל שיח, מוצא מפלט בביתו המבודד והקודר של ואלד הקשיש, לו הוא משמש כרע שכיר להפגת הבדידות. הבית הצופן סודות מנוהל על ידי עתליה, אישה יפה ומסתורית בשנות הארבעים, ששמואל מתאהב בה נואשות.

שמואל הנואש מחורבן חייו ומאהבתו הבלתי אפשרית, מוצא מקלט במחקרו אפוף הסודות על יהודה איש קריות, בניסיונו לפענח פרשת בגידה אולטימטיבית בהיסטוריה היהודית שגרמה לרדיפת היהודים, לחורבנם, ולגורלם כיהודים נודדים, שביקשו לשנות את גורלם על ידי מעשה הציונות. אירוע מהעבר שעדין ממשיך להדהד ולעצב את הווה ועתיד היהדות. פענוח העבר הוא מסע בזמן לתיקון עוול היסטורי ולהשגת מפתח אפשרי להבנת העתיד, ולהצעת חזון ציוני מתוקן ומפויס.

עלילת הרומן מתנהלת בשני מישורי זמן, בעבר הרחוק, פרשת הסגרתו וצליבתו של ישו, ובמקביל, סיפורו של שמואל המהווה נקודת החיבור בין מיתוס הבגידה בעבר, לשלתיאל ( דמות בדויה ), אביה של עתליה שהוגדר כבוגד בקונצנזוס הציוני, ערב הקמת המדינה, ונודה באכזריות על ידי בן גוריון הכוחני והמיליטנטי. דעותיו של שלתיאל הם של ברית שלום האמיתית, שביקשה להקים מדינה דו לאומית, ובכך ביטאה אלטרנטיבה לקונצנזוס הציוני, מעשה שתויג כהזיה ובגידה.

עוז מציג גרסה היסטורית חלופית ליהודה הבוגד, המבוססת על טקסט נוצרי גנוז, שהתגלה ב- 2006, בו מוצג יהודה כשליחו הנאמן ביותר של ישו. הטקסט העתיק מאתגר לבחינת טקסט אחר, מהמאה הקודמת, אלטנוילנד - הבשורה על פי הרצל, חזון הציונות שישומו כרוך במלחמות עקבות מדם. האם הרצל דגל בדו קיום עם ערביי ארץ ישראל, על פי פרשנות ברית שלום, שראו את עצם ציונים אמתיים ? כפי שאשכול נבו בספרו נוילנד חיפש ציונות אלטרנטיבית, כך עוז מציג את אפשרות המדינה הדו לאומית כאלטרנטיבה שהוצעה בעבר לפתרון סכסוך הדמים.

הבשורה לפי יהודה, כתובה בסגנון המאחד שתי סוגות, רומן היסטורי וכתיבה פובליציסטית הגותית היוצרת מסגרת לדיון תיאולוגי והיסטורי, מעניין ומאתגר המתבסס על טקסטים, באמצעותם עוז בוחן את המיתוסים הגדולים של היהדות, הציונות והנוצרות. מתאים למי שמבקש הגות היסטורית ופוליטית, המשולבת ברומן מורכב וחכם הכתוב בשפה יפה ועשירה, המשחזר את ירושלים של שנות החמישים והשישים באופן נפלא, עולם מעידן אחר, זה שלפני מלחמת ששת הימים.

עוז הנתפס כאיש הרוח של השמאל, ולעתים כבוגד על ידי המחנה האחר, מבצע חשבון נפש, היוצר תחושה קודרת לגבי העתיד, הנובעת מהעובדה שהציונות מגדירה את עצמה גם היום, על ידי סימון בוגדים והוזים בקרב המחנה הציוני האחר. בהשקת קמפיין הליכוד, ביבי העלה את דמותו של עוז, כמייצג את אשליית השמאל האנטי ציוני, מציאות המתכתבת עם ספרו הקודר של עוז, על רקע תקופה שמעלה שאלה נוקבת, מהי כעת הבשורה הציונית בחברה הישראלית המפולגת והשסועה ?

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רץ
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

עמוס עוז הוא איש ירושלים. העלילה לא יכלה להתרחש בשום מקום אחר אלא בשכונה בה נמצא בית אברבאנל. והשכונה חייבת להיות בירושלים, במרחק הליכה משייח באדר.הפרופסור שמלמד אותו חייב להיות ייקה ירושלמי.
הדבר בולט כשעוז מתאר סצינות חיפאיות. התיאורים מסוגננים ומתאימים למציאות אך חסר בהן הניצוץ.
עוז מספר את סיפורו של הבוגד. הבוגד הנצחי. הבוגד שהוא המאמין הגדול. יהודה של עוז האמין בישו ובבשורתו הרבה מעבר לאמונתו של ישו בעצמו ובבשורתו. מותו של ישו הרג את חלומו של יהודה. חלומו התיאולוגי-חברתי שבו ישו היה השחקן הראשי אך מאחוריו עמד הבמאי אלוהים. גשמיותו של ישו ביטלה את חזונו והוא העדיף למות. הוא בעצם הראשון שהיה מכריז על עצמו כבוגד.
גם אברבאנל היה מאמין גדול. מאמין באפשרות לחיים משותפים של יהודים וערבים בכברת הארץ הזו.
האמונה התנפצה מהצד היהודי וגם מהצד הערבי. חתנו נפל במלחמה כשמי שעמד כנגדו התנהג בצורה לא אנושית.
חלום חייו נגמר עם מותו של חתנו ועם ההכרזה על קום המדינה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•חיים דגן
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

את הסרט הפסיון של ישו ראיתי לפני שנים.
זה היה בבית קולנוע ישן בליידן, עיר אוניברסיטאית קטנה בהולנד.
הפרסום אודותיו היה מרעיש: תסריט שכולו בשפה הארמית והמתמקד ב-12 השעות האחרונות בחייו של ישו.
בקדימון ניתן לראות את הקדוש מהלך בינות עצי זית ומבקש לו מקום להתפלל לאחר הסעודה האחרונה. עליו להתנגד לפיתויים אותם לוחשת לו דמות שטנית בעלת שיער ארוך ועיניים מהפנטות הדומה להפליא למרילין מנסון, להתמודד עם בגידתו הנוראית של יהודה איש קריות המתגלה כנכלולי מדובלל ומבולבל.
טיפוס שאינו סגור על עצמו ואשר נראה היה כי גיבסון, במאי הסרט, מצא אותו דיי בקלות ברחובותיה ההומים של לוס אנג׳לס היכן שכל חסרי הבית ממוקמים, מתחת לאיזה גשר בודד ומיואש מהחיים.
הגענו לקולנוע ההומה כחמש דקות לפני ההקרנה.
אני הגעתי היישר מהאוניברסיטה, נושאת ילקוט עמוס ספרי לימוד ואישי לעתיד נשא את מזוודת ה-ג׳ימס בונד החדשה שלו, נפעם ומלא חוויות מיומו הראשון במשרד.
לא הספקנו להחליף מילה, עמדנו בתור העמוס שכלל זוגות רבים ונשים בגיל העמידה וכשהגיע תורנו הסתבר כי נותרו שני כרטיסים בלבד: האחד בקרבת הבמה והשני ביציע.
הסכמנו לדיל המפוקפק שכן אני אוהבת היסטוריה ועניינה אותי נקודת המבט של מל לאחר שצפיתי בסרטו ״לב אמיץ״ והתפעלתי מטכניקות הבימוי המופלאות שלו ומהעובדה שהיה השחקן הראשי ופיזר אבקת כריזמה לכל עבר.
האולם הוחשך והעלילה החלה כמעט מיד, ההנהלה החליטה כנראה לדלג על הפרסומות מפאת חשיבותה של היצירה המוקרנת.
ישבתי וצפיתי בסיפור, מנסה לעקוב אחרי ההתפתחויות בשפה הלטינית ובארמית המצוחצחת שלי מהגדת פסח ( וְאָתָא נוּרָא, וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.) ובמקביל לקרוא את הכתוביות בהולנדית אך לא הצטרכתי לעבוד קשה מדי משום שרוב הסרט כלל עינויי גוף, בכיות וקטשופ לרוב.
השחקן הראשי הגיר צבע רב מגופו וספג השפלות בצורת הכאות וקללות. הוא לא נאנח או בכה לרגע אך כל תלמידיו, אמו ומריה מגדלנה השווה (מוניקה בלוצ׳י שלבשה סמרטוטים אך עדיין נראתה כמו אישה ששווה למות עבורה בעינויים) התייפחו והגירו דמעות לרוב.
בשלב מסויים הרגשתי שאני רוצה להקיא אבל לא היה לי נעים מהזקנה שישבה לידי ואנפפה תדיר באפה. חיכיתי יפה עד לסיומו של הסרט ובעודי קמה מכיסאי, התחוורה שתיקה אילמת מצד קהל הצופים. הנשים בכו בשקט והגברים חיבקו אותן בשתיקה.
נראה היה כאילו יצאנו מלוויה. מצאתי בקלות את בנזוגי ששמר על פנים חתומות וכשהיינו בחוץ פלט: שטות של סרט, ממש בזבוז זמן!
גם אני חשבתי כך ואכזבתי הייתה מרה: היהודים שוב יצאו מופסדים, עלובי נפש בעיני העולם. המלמולים שבאו לאחר מכן איששו את מחשבותיי: כולם דיברו אודות יהודה איש קריות: המלשין, הנבזה, המכוער, הנבלה.
שברוב פקפוקיו וחרטותיו ולאחר שהלשין על מורו, בחר במוות משפיל לא פחות ותלה את עצמו ליד נבלת חמור אפופת סירחון וזבובים.
שנים נתקעתי במחשבה שאמנם כך היה. היהודי הלשין על הקדוש וקיבל את עונשו תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעובדה שישו היה לא פחות יהודי ממנו ולאו דווקא הטיף לנצרות אלא לאהבת האדם ולחיי ענווה וצניעות.

את ״הבשורה על פי יהודה״ של עמוס עוז קראתי רק עתה והצטערתי.
הצטערתי שלא היה לי השכל לקוראו בעת שרק יצא ולקבל כמה תובנות מרעננות על הפנטזיה הזאת ,שתוארה בצבעים עזים כל כך בברית החדשה.
ממקורות אחרים שחקר עוז, הסתבר לי סיפור שונה בתכלית: מרתק לא פחות והגיוני בהחלט עפ״י העובדות הידועות.
שמואל אש, סטודנט החוקר את יחסם של היהודים והנוצרים אל ישו, מפסיק את לימודיו האוניברסיטאיים כי מרגיש שאינו מתקדם לאף מקום.
הוא מוצא הצעת עבודה מסקרנת ושכר צנוע בצידה; לגור בבית עם ישיש ולארח לו לחברה.
להאכילו, לשוחח עמו ולדאוג לדגים באקווריום.
עבודה פשוטה וקלה ובתמורה יקבל כמה מעות ולא יצטרך לשלם שכר דירה.
הוא מגיע למקום שקט, אפל והנראה לקוח מסרט אימה ופוגש בעתליה, האישה שכתבה את המודעה.
הוא מתוודע אליה ואל הישיש ואט אט הם חודרים לליבו וכובשים את ישותו.
סיפורם הנוראי מתגלה והנסיבות שבהן מצאו את עצמם גרים זה עם זו.
העבר נמהל בהווה ואנו מבינים כי ישנן שתי משמעויות למילה בגידה וכי דברים שונים ממה שתמיד תיארנו לעצמנו.
הכל עניין של נקודת מבט ותלוי מהיכן אתה צופה בהתרחשויות.
דעתי על דמותו של יהודה איש קריות השתנתה לחלוטין, בחנתי זוויות חדשות שעד עתה לא ידעתי על קיומן.
המחשבה הגלובלית של עולם הנצרות סוברת כי הוא בגד אך העובדות משנות את הסיפור ההיסטורי וגם את הסיפור העלילתי.
עוז שילב שני מאורעות בספר אחד והיטיב עם הקורא ועם הדמויות.
יש בו את היכולת להיכנס לעורה של כל אחת מברואותיו ולהעניק לה נפח, ממדים ואופי.
יכולתי להזדהות עם כל אחת מהדמויות, לאהוב ולבכות איתן.
סיפור על אופי האדם וכיצד משחר ההיסטוריה אינו מובן לחלוטין.
ספר שהוא מבחינתי לגמרי חובה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•shila1973
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

ספר מהנה ביותר, המעורר תהיות ומחשבות בנושאים שונים. נושאים כגון מהי בגידה? האם אדם בעלת דעות השונות מהמקובל ומדעת הרוב הוא בוגד? התייחסות החברה לפרט בעל דעות השונות מהמקובל (דעות רב העם)? ובמקביל הרחיב את ידיעותיי ההיסטוריות בנושא ישו והיהודים.

שמואל אש, דמות חידתית בעיני, הינו סטודנט צעיר אשר עולמו התהפך עליו. חברתו נוטשת אותו הוריו פושטים רגל והוא נאלץ לקטוע את לימודיו באוניברסיטה. לאחר ייאוש הוא מוצא לו מפלט בבית אבן ירושלמי, ששם עליו לשמש איש שיחה לזקן נכה ושנון. עם הגיעו לביתו החדש, הוא פוגש אישה יפה ומושכת המבוגרת ממנו פי שניים, ושמה עתליה אברבנאל. היא רומזת לו שמוטב שלא יתאהב בה, פן יסולק מו המקום כקודמיו. הבית אפוף סודות ומסתורין אשר מתגלים לשמואל במהלך שיחותיו עם הזקן ועם עתליה. שמואל מנהל מלחמה במחשבותיו בין ליבו לבין רצונותיו , וכך הוא מתאהב לו ביושביו הבית ובעתליה.

הספר מעלה מספר סוגיו, ישו והיהודים. גישות שונות ליהודה איש הבשורה. האם בגד בישו , והאם בגד ביהודים. סוגיה אחרת, האם ניתן היה לפתור את הסכסוך הערבי ישראלי, לא במלחמה כי אם בוויתור על הקמת המדינה ולחיות בשלום זה לצד זה יהודים וערבים.

ספר נהדר, במהלך הקריאה, הרגשתי כשקראתי דעות המנוגדות לדעותיי, כאגרוף בבטן. בעצם גרם לי לחשוב ולתהות, מלבד האי הסכמה עם הדעה האחרת. כחברה האם עלינו לחבק את השונים בדעות? או לגזור עליהם בדידות?
מלבד זאת עלילת הספר מרגשת. נהניתי מאוד. מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•צילה
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

הבשורה היא שאין כל בשורה.
וזו בשורה לא רעה בכלל.

קצת לא נוח לי לקרוא ספר שדפיו צבועים אפור בימים של שמש ואביב.
ירושלים של שנות החמישים נדמית לי מלנכולית, מרובת פיגומים ומחסומים.
תחושה שעננה כבדה יושבת עליה.
אולי זו הסיבה שגם התנהלות גיבורי הספר כבדה ואיטית.

שמואל אש, סטודנט פרוע שיער להיסטוריה מוצא דיור אצל זוג תמהוני- חותן וכלתו.
ליבו נוהה אחר עתליה, הכלה המבוגרת והיא מתנהלת כקשה להשגה. מתנהל מין משחק חיזור מוזר .
בד בבד הוא כותב עבודה אקדמית על ישו בעיני היהודים ובמיקוד על יהודה איש קריות.

אז הספר הוא בעצם על בגידות.

עפ"י שמואל אש יהודה כלל לא בגד במנהיגו. הוא העריץ אותו ואהב אותו כאח.
הוא האמין שהוא אכן איש האלוהים, בן אלמוות ולכן בכך שישו יוסגר לרומאים, ייצלב- ולא ימות- אלא יירד חי מן הצלב, זו תהיה הוכחה ניצחת לכל הספקנים .
וכשהבין את הטעות הפטאלית שעשה לא יכל לחיות איתה והתאבד.
גרסה מעניינת, חדשה ומאתגרת עבורי . אני צריכה עוד לישון על זה. כמו גם מיליוני נוצרים ברחבי העולם...

"בוגד" נוסף שעולה מן הסיפור הוא אביה המנוח של עתליה. איש מת שרוחו מרחפת בבית כאילו לא הלכה מעולם.
הוא בוגד משום שבחייו היה שמאלני קיצוני אי שם בשנות השלושים-ארבעים, כשאידיאולוגיות שכאלה הוקעו בציבור.
הוא בוגד כי היה נחוש בדעתו בצורך במדינה אחת לשני העמים, בהריסת חומות לאורך הגבולות ודגל בכפר גלובלי עולמי.
והוא אכן הוקע בציבור וגורש מכל מוסד ציוני ממסדי שהיה חבר בו.
דמותו מרתקת. אקצנטרית. בין אם מסכימה עם רעיונותיו ובין אם לא - חסרים לנו כיום אנשי להט ואידיאולוגיה שכאלה, המתאבדים על האמת שלהם.

ולמרות כל זאת משהו בספר מתפספס. סיימתי אותו ממש כפי שהתחלתי- בלי לדעת מה בעצם רוצים לספר לי....

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חגית