ביקורת ספרותית על קרוב להפליא ורועש להחריד מאת ג'ונתן ספרן פויר
ספר לא משהו

---

קניתי את הספר בעקבות הרבה שבחים שהעתירו עליו אחרים ועתה כשאני כמעט בסופו אני די תוהה על מה השבחים? בעיקרון יש לי חולשה לספרים המתארים את עולמם הפנימי של ילדים, זוהי צורת הביקורת הכי נוקבת לדעתי על עולמינו אנו של המבוגרים. בכל זאת הדמויות בספר זה היו מעט הזויות...וזה לא שחוסר ההגיון בעלילה מפריע לי אלא עצם העובדה שהדמויות אינן נגעו לליבי כלל. אוסקר, הגיבור הראשי, הוא בהחלט ילד בעל דפוס חשיבה והתנהגות לא קונבנציונאליים, אך הוא לא עורר בליבי שום חמלה או הזדהות בהקשר של התמודדותו מול האסון של 11.09 שבו נהרג אביו. סיפור העלילה המקביל המתרחש על רקע מלחמת בעולם השנייה, סיפורו של סבתו וסבו, הזויים עוד יותר. הדמויות והיחסים ביניהם אינם הגיוניים, מתמיירים להציג איזושהי תפיסת עולם על אהבה ויחסים אך בפועל מעבר למשפטים פלצניים כמו שמישהו אחר כבר כתב בביקורת שלו לא מקדמים את העלילה לשום מקום. מעבר לכך אני חייבת לציין שהספר לקראת הסוף די משעמם, כמה אפשר להציג הגיגים על חיפוש מנעולים??? יש המון דפים בספר של משפט אחד, או תמונות סתמיות שכביכול אמורות להציג את מה שאוסקר רואה/מצלם במהלך חיפושיו, אולי הכוונה הייתה להביא ייחוד לספר אך בסופו של דבר המהלך "הספרותי" הזה נראה לי גם די סתמי...אולי אני לא מבינה משהו לגבי מהות הסיפור אך זוהי דעתי האישית...מצפה לקרוא את "הכל מואר", אולי הספר הראשון של הסופר יותר טוב...

» ביקורות נוספות של Bianca
» ביקורות נוספות על קרוב להפליא ורועש להחריד