ביקורת ספרותית על הישראלי הנצחי מאת ניסן שור
ספר טוב

---

את ניסן שור ראיתי לראשונה בעונה האחרונה של התוכנית "בואו לאכול איתי" בכאן 11. דמותו הצבעונית והלא קונבנציונלית סקרנה אותי והצליחה לעורר בי עניין, כך נזכרתי שמונח לי ספר שלו על המדף וכעת הגיעה שעתו.

הסיפור עוקב אחר דמות ראשית ללא שם. גבר שנולד בישראל להורים מהגרים מרוסיה. כל חייו חי תחת צילם של הוריו שהרגישו זרים בארץ לא שלהם. הוא לא היה מספיק רוסי בשביל הוריו ולא מספיק ישראלי בשביל חבריו, כאשר הוא עצמו סובל ממשבר זהות ההולך ומחריף עם השנים ומנסה למצוא את מקומו בקונפליקט בלתי פוסק. בכל פעם שהוא נוסע מחוץ למדינת ישראל תוקפת אותו חרדה ותחושות חולשה. האם זרותו מעמיקה במדינה רחוקה? האם היא מחדדת את חוסר שייכותו?

ניסן שור מתאר יחסי אהבה שנאה עם מדינת ישראל. כמי שמתואר כאדם שאף פעם לא הצליח למצוא את מקומו האמיתי, הוא מוצא מפלט דווקא בכתיבה ולא מצנזר תחושות קשות וביקורת על החברה הישראלית. לצד זה, יודע להודות שהישראליות מושכת אותו תמיד חזרה אליה וגם ברגעי המשבר היא המקום הנקרא בית.

הספר לא חף מביקורת, גם כלפי החברה הישראלית המתיימרת להיות מלוכדת ומקבלת אך גם כלפי הישראלים שיורדים מהארץ ונטמעים בצביעותה של אירופה אשר לא יודעת מה מחכה לה בהמשך. רבים מבקשים למצוא מפלט הרחק מארץ ישראל כפתרון לכלל בעיותיהם אך הישראליות לנצח תשכון בתוכם, התרבות לנצח תהיה חלק מהם, לא משנה כמה ינסו להסתירה.

זהו ספר מעורר מחשבה ומרגש המדבר על תחושות של בית ושייכות. האם רחוק מהעין אומר בהכרח גם רחוק מהלב? האם עליי לקבל את עצמי, את כל צדדי, או להתכחש ולברוח ממה שנראה לי כפחות "שלי".

סופה של הנפש לשוב אל שורשיה ועלינו להשלים עם יחסי האהבה והשנאה, כי כנראה שככה זה, כשמשהו חשוב לנו, זה אף פעם לא שחור או לבן.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על הישראלי הנצחי