אתחיל בגילוי נאות, <mark>יעל בן-ברוך</mark> הינה בת דודתו של אבי, חיים פנטילט ז"ל.
היא אשת חינוך ידועה ברמת גן ואמא מקסימה לחמישה ילדים וגם סבתא ותיקה.
יעל כבר כותבת הרבה שנים בעיקר לילדים ולנוער וזו לי הפעם הראשונה שאני קוראת מפי עטה.

אנחנו מתכננים מצפים מחכים ואז כשהכל מתהפך אנחנו מרגישים כאילו כלום כבר לא שווה, מרימים ידיים, כועסים ואפילו משתבללים בפינה שלנו.

זיו בן הכמעט 13 ממתין בציפייה דרוכה לטי

"אני לא באמת תינוק, אני כבר כמעט בן 13, אבל אני לא יודע אם אני חזק כמו שאבא חושב".
במרכז הספר הנער זיו, שמה שהוא אמור להתגבר עליו נראה לו כעת כסוף העולם, אך למביט מהצד זה עלול להישמע כדבר לא כזה עצוב וכואב. הזמן הוא תחילת החופש הגדול, זיו ושני חבריו עופר ושי נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת היציאה למחנה קיץ בגולן. יומיים לפני הנסיעה, זיו מגלה שהוא נשאר מאחור ושני חבריו נסעו בלעדיו למחנה קיץ אחר. מרג