ביקורת ספרותית על חיי אליקום - ספריה לעם #86 מאת בנימין תמוז
ספר בסדר

---

יש לי בבית המון ספרים ואינני מבדיל לעולם בין ספרים חדשים וישנים -
את כולם אני קורא בחפץ לב.
וכך הגעתי לספר הנ"ל, שרק אחרי שהתחלתי לקרוא בו נוכחתי לדעת שקראתי אותו כבר לפני שנים רבות...
זה כלל לא הפריע לי לקרוא בו, כי הוא מאוד קריא לדעתי.
בספר הנ"ל מספר לנו גיבורו אליקום בגוף ראשון על עצמו ועל קורותיו
הוא מצטייר כטיפוס קצת מעופף שאכן "מעופף" לו ממקום עבודה אחד למשנהו.
אמנם שמו של הגיבור בספר הוא אליקום, אבל כל הסימנים מצביעים על כך שמדובר בתמוז עצמו!
וכפי שאני מבין גם בספרים אחרים שלו יש יסודות אוטוביוגרפיים.
מה שעניין אותי בספר, הוא התמונה המצטיירת של החיים בארץ בזמן המנדט הבריטי
ועד כמה היו אז ערבים ובדואים עובדים לעתים צד בצד עם היהודים...
חשבתי על כך שכשלא הייתה לנו כאן מדינה, לא היה משרד רווחה או מחלקת סעד וכו
מי שנמצאו במצוקה כלכלית, היו עזובים לנפשם כי לא היה שום מוסד של המדינה שאמור היה לעזור להם.
ואכן בעלילה יוצא אותו אליקום לחפש עבודה כבר בגיל שש עשרה בהיותו יתום מאב
ובגלל המצוקה הכלכלית בבית. חוויותיו של אליקום מאותם מקומות עבודה מזדמנים שבהם לא החזיק מעמד זמן רב
ולאחר מכן במחלקות פלמ"ח בקיבוצים
מסופרים לנו בצורה מעניינת ומאוד מיוחדת מאותה נקודת מבט "מעופפת"
כי אחרת אי אפשר להסביר את התנהגותו של הנ"ל בקטעים מסוימים.
הפריע לי בספר רק דבר אחד; באחד הקטעים מסופר לנו על מוות טראגי של ילדה קטנה שאותי זיעזע.
שלמספר - אליקום, יש חלק לא קטן (אבל לא פלילי) במותה
והרי רק מהאפיזודה הזאת הזאת ניתן היה ליצור ספר שלם!
אליקום מספר לנו לעומת זאת על מה שקרה, בקיצור נמרץ
עובר על כך לסדר היום ואיננו מזכיר את המקרה הטרגי הזה יותר...
ועם כל זה מדובר בספר שלמרות העברית המיושנת שלו עדיין מאוד קריא.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על חיי אליקום - ספריה לעם #86