ביקורת ספרותית על חטוף מאת אלי שרעבי
ספר טוב

---

הספר כובש מהדקה הראשונה. אלי שרעבי חולק אתנו את חוויותיו בשבי החמאס בכנות וברגישות יוצאות דופן. הוא מצליח לתת לנו תחושה כאילו אנחנו היינו שם ביחד אתו. הוא לא מייפה את המציאות. היא היתה (ולצערנו עודנה) קשה ביותר. הייאוש, הרעב, הזוהמה שבה ארבעת החטופים חיים בה, ההתעללות, האכזריות של חלק מהשובים, חוסר האונים וההשפלה שהם חווים בכל רגע ורגע מתוארים בפרטי פרטים. יחד עם זאת, יש תאור של מרקם חיים משותף שמתפתח שבו גם השובים אינם מקשה אחת, שבו יש פה ושם גילויים אנושיים. שבה החטוף עצמו, במקרה זה אלי, קשוב כל הזמן למה שקורה אצל שוביו, יודע שבכל רגע הם לא יהססו לירות בו אם יידרשו לעשות זאת, ויחד עם זה מצליח לראות אותם כבני אדם. גם תאור היחסים בין החטופים עצמם, החיים הכל כך צמודים וחשופים אחד עם השני, התמיכה שהם נותנים אחד לשני, ובמיוחד המנהיגות של אלי שהוא גם המבוגר והבוגר ביניהם, ויחד עם זאת הקשיים המתעוררים בעקבות התנאים הקשים, הרעב והצורך להתחשב ולהתחלק בתנאים כל כך קשים.
אלי לא מייפה את המציאות. היא קשה מנשוא. היא גם מכוערת לעתים. אבל הוא נחוש לשרוד ולהישאר "בן אדם", והוא אכן מצליח בכך ומוכיח כי אין כמו רוח האדם להתגבר על קשיים בלתי נתפשים.
אלי בעיניי הוא גיבור דווקא משום שאינו מנסה להיות גיבור ואינו מתיימר להיות גיבור. בתנאים הבלתי אנושיים שנפלו עליו, הוא מנסה להישאר בן אדם, ובכך מעורר השראה!!
בקריאת הספר קשה כמובן שלא לחשוב כל העת על החטופים שעדיין שם, על אלון אהל שאלי מתייחס אליו כמעט כמו אל בנו, ושנותר לבדו, ולחשוב מה קורה להם ואם יש סיכוי להצילם לפני שיהיה מאוחר מדי!! נורא!!

» ביקורות נוספות של choulaw
» ביקורות נוספות על חטוף