מאכזב מאד.
על פניו, וגם על פי כריכת הספר - הנושא היה חייב להיות טוב. נאצי בכיר, שמאמין שהוא בסדר, בורח מרודפיו.
בפועל - גיבוב של מכתבי אהבה בין הנאצי לאישתו וששת ילדיהם. סיפור עלוב ומשעמם.
לא ברור מה הייתה כוונת החוקר / כותב - אבל הספר יצא עלוב ומשעמם.

אין להשוות בין ספרו הקודם של פיליפ סנדס "רחוב מזרח מערב" לבין "נתיב העכברושים".
הספר מתמקד בחיי נאצים, רצח המוני, אהבה, ריגול במלחמה הקרה, מוות מסתורי בוותיקן ונתיב הבריחה של הנאצים לארגנטינה של פרון.
הדמות הראשית הוא הברון אוטו פון ואכטר, עורך דין אוסטרי, בעל, אב, פקיד נאצי בכיר, קצין אס-אס בכיר, מושל גליציה לשעבר במהלך המלחמה, יוצר ומשגיח גטו קרקוב, המואשם לאחר מעשה כפושע מלחמה. זאת בשל ביצוע רצח המוני של יותר מ-100,000 פולנים, על אף שמספר האנשים שאוטו היה אחראי למותם היה הרבה יותר גדול, אולי כפול מזה. בספר מתואר נתיב הבריחה של פושעים נאצים שניצודו על ידי הסובייטים, האמריקאים, הבריטים, ועל-ידי סיימון ויזנטל, במרדף שנמשך שלוש שנים, מ-1945 עד 1948.
פיליפ סנדס מלקט פרטים ומחבר אותם יחד, באופן מרתק, וכך טווה את סיפורו יוצא הדופן והמזעזע של פון ואכטר. בהינתן גישה מלאה לארכיון משפחת ואכטר - יומנים, קלטות ועוד - ובסיועו של בנו של ואכטר, הורסט, שמאמין שאביו היה "אדם טוב", סנדס כותב על עלייתו של ואכטר בסולם הפיקוד העליון הנאצי, חיי הנישואים ה"מאושרים" שלו וחיי המשפחה כשעולמם התפרק, ועל ניסיון המילוט של אוטו ואכטר - במשך ארבע שנים במטרה להינצל משיני הצדק - אל אזור הטירול, לרומא ולוותיקן; על קבלת זהות חדשה, בדרכו לחיים חדשים דרך "נתיב העכברושים" לארגנטינה של פרון, נתיב הבריחה של אייכמן, מנגלה ואלפי נאצים אחרים. בריחתו של ואכטר נקטעה על ידי מותו המסתורי והמזעזע ברומא, בעיצומה של המלחמה הקרה . (לא ברור האם הוא גויס באיטליה שלאחר המלחמה על-ידי האמריקנים ויחידת המודיעין הנגדי של צבא ארה"ב, או על ידי ה-NKVD הסובייטי או על-ידי שניהם; או שמא הורעל על-ידי צד זה או אחר, כפי שבנו, הורסט, מאמין - או על ידי שניהם?).
ציפיתי לקבל מסמך מהודק, היסטורי ובמקום זה חלקו הוא סיפור בלשי היסטורי, חלקו סיפור אהבה, חלקו ספר זיכרונות משפחתי, וחלקו מותחן ריגול של המלחמה הקרה.
כגודל הציפיות, גודל האכזבה. לכן, שלושה כוכבים בלבד.

״נתיב העכברושים״-פיליפ סנדס



הוצאת כנרת זמורה אלכסון

410 דף כולל תודות ומקורות.



״נתיב העכברושים״ היה נתיב ההגירה של הרייך לוותיקן באיטליה ומשם לדרום אמריקה ששם היה מקום מבטחים עבורם, כדי לברוח מאישומים.



הפרופ׳ למשפטים, פיליפ סנדס, כותב על מי שהיה אחראי לרצח 80 אנשים ממשפחתו בלבוב.

מסע מרתק בתוך ספר היסטורי, בלשי, ריגול ומוות מיסתורי (1949) של מושל קרקוב וחבל גליציה, בימי מלחמת העולם השניה, הפושע הנאצי, קצין אס.אס אוטו פון וכטר שרצח והוציא להורג מאות אלפי בני אדם.

בשנת 1940 הוא הוציא צו לרדוף, לגרש ולהשמיד את כל 68,000 יהודי העיר. הוא גם עמד מאחורי הרעיון להקים את גטו קרקוב.

תחילתו, חייו, בריחתו וסופו של נאצי, פושע מלחמה.



עם כל השנאה והרשע הבלתי אנושי, הוא הקים משפחה אוהבת, אישה, שרלוטה, שהיתהמאוהבת בו ושישה ילדים. היה אינטילגנט, משכיל ומתורבת.

פיליפ סנדס נפגש עם הורסט וכטר, בנו הרביעי של אוטו ושרלוטה, בשנת 2012.

הם יצרו קשר חברות הדדי והורסט בטוח שאביו לא ביצע אף אחד מהפשעים. הויכוח ביןשניהם נמשך עד שנת 2014 שבו הורסט לא הסכים שפיליפ יעשה מאביו פושע מלחמה. מהשהוא באמת היה.



אוטו נולד באוסטריה בשנת 1901 ליוזף ומרתה, האבא היה מלוכן ואנטישמי, אוטו ספג אתהשנאה כבר מהבית. הוא היה תלמיד מצטיין ולמד משפטים.

יוזף קיבל את עיטור מריה תרזה על אומץ ליבו במלחמת העולם הראשונה והפך לפירר-פון דיכטר, אצולה, שפתחה דלתות לילדים. הוא היה מראשוני החברים ב״דויטשה קלוב״ שהחברים צידדו בפאן הגרמניות והתנגדו ליהודים ופליטים אחרים.

יוזף התמנה לשר ההגנה ואוטו השתתף ב״אנטיסמיטנבונד״, אגודה אנטישמית, שהקימה מחאה גדולה, אנטי-יהודית.

החוויה עוררה בו תשוקה לפוליטיקה ובהיותו אנטישמי ושאפתן, נהיה חבר במפלגת הנאציונל-סוציאליסטית משנת 1923 וכבר תמך באדולף היטלר.

אשתו של אוטו, שרלוטה, גם לא טמנה ידיים בכוס והיתה אנטישמית.

בשנת 1933 אוטו עבר לפעילות מחתרתית של מפלגת הנאציונלסוציאליסטית כיוון שקנצלראוסטריה, אנגלברט דולפוס, הוציא מחוץ לחוק כמה מפלגות ובהן המפלגה של אוטו. הוא נפגש עם היטלר בשנת 1934. ביוני אותה שנה, אוטו הוביל מספר אנשים מהנאצים האוסטרים להפיל את ממשלת דולפוס, המשימה נכשלה והאנשים בפרשה הוצאו להורג ואוטו ברח לברלין והיה אדם נרדף ובוגד באוסטריה.

כשבגרמניה אושרו חוקי נירנברג (להגן על טוהר הגזע הארי וליטול מהיהודים את הכל), אוטוהצטרף להכשרה צבאית. הקנצלר החדש, קורט פון שושינג נכנע להיטלר ואוטו שירת בשירותהביטחון של הס״ס ובשנת 1937 קודם לדרגה בכירה יותר ומסלול הדרך לפסגה נראה טוביותר.

בשנת 1938 אוטו עבד ב״זאוברונגסאקציון״ שלמעשה היה ״פעולת ניקיון״ שבו כל עובד יהודי פוטר וכל עובד שבשל ״התנהגות פוליטית קודמת״ ולמעשה היה אנטי נאצי. היתה לו הסמכות לסלק כל פקיד ציבורי ללא פנסיה או במילה נקיה יותר ״לטהר״. אחד מהקורבנות שפוטרו היה רוברט וינטרשטיין שהיה שר המשפטים בממשלת שושינג והוא נעצר בליל הבדולח. וינטרשטיין גורש למחנה הריכוז בוכנוולד ומת לאחר שנה וחצי. אוטו גם ״ניקה״ את שני מוריו מהפקולטה למשפטים, פרופ׳ יוזף הופקה ופרופ׳ סטפן ברסלוף שאיבדו את זכויות הפנסיה וגורשו למחנות. שם מתו.

בשנת 1939 נכנס אוטו לתפקידו החדש כראש מנהל מחוז קרקוב. היהודים הועברו לגטו קרקוב.

שרלוטה נהנתנית וחסרת הבנה ורק חושבת על נוחיותה. הכל עובר לידה ומחשבתה רק עלעצמה. היא כמובן אוהבת את היטלר ומאשימה את היהודים בכל הרוע.

הגיחוכים שלהם, בזמן ערבים של ארוחות ערב שופעות באוכל ואנשים אוהדי היטלר, מזעזעת, מזלזלת ולא פלא שנחשבו פושעי מלחמה מתועבים.

בשנת 1942 אוטו נבחר אישית בידי היטלר להיות מושל מחוז גליציה.

אוטו גם השתתף בישיבות לפיתרון סופי ולמחוק את היהודים מאירופה.

לידיעת הורסט וגנר שבטוח שאביו לא פושע מלחמה.

אז בזמן ששולחים יהודים ממחוז גליציה להשמדה (אקציה-יודנאקציון), שרלוטה מודאגת לגבי התנורים במטבח בביתם בלמברג, מטיילת, שוחה בבריכה, אוכלת צהריים וחושבת שהטבע מופלא ועד כמה היא מאושרת ואם היא בתיאטרון או בקונצרט של בטהובן.

אם רק היה אפשר גם לקרוא לה פושעת מלחמה, על היותה עיוורת, הכל היה מסתדר.

כמדי שנה מתקיים אירוע ושחזור מבויים של דיוויזיית הוואפן-ס״ס של אוטו שמפסידה לדוויזייה של הצבא האדום. קרב בורדי.

הורסט אוהב להופיע שם בכל שנה כדי לשמוע כמה אהבו והוקירו את אביו והוא גאה בו, באביו. הנאצים עדיין קיימים והחיילים, שכולם כבר זקנים, מתגאים ללבוש את מדי הס״ס.

מפחיד. הנאצים לא נכחדו.

בשנת 1945 כשהיטלר כבר התאבד, האמריקאים השתלטו על הערים, אוטו וכטר-בעל, אב, עורך דין, מושל לשעבר, קצים ס״ס בכיר שהואשם ברצח המונים-נעלם.

בשנת 2015 פיליפ סנדס הציג סרט שהורסט מילא בו תפקיד. “A Nazi Legacy: What our fathers did”

(יהיה מעניין לראות את זה). הורסט לא אהב את הצגתו כמכחיש את האמת על אביו, אבל החליט לתת לפיליפ, ולמוזיאון יד ושם, את כל היומנים של שרלוטה ואת השאר וכך מסמכים, תמונות, יומנים, גזרי עיתונים ועוד. וזה בחושבו שיוציא את אביו כאדם תמים שרק מילאחובות.

אוטו ברח ומסתבר ששרלוטה ידעה היכן ופגשה אותו כל שלושה שבועות. הוא לא היה מצליחלשרוד לבד והוא נפגש עם חייל ס״ס צעיר שהיה המלווה שלו בהרים. בורקהרדט רתמן שגם בגיל 92, שפגש את הסופר בביתו, עדיין שמר את התמונה של היטלר.

משנת 1945 אוטו החל לברוח, להסתתר בהרים, העיירות, כמו מעין סגירת מעגל עם היהודים שברחו מאימת הנאצים.

ומסתבר שהיו לו אנשים שהעריכו אותו ועזרו לו בדרכו לאיטליה ובאיטליה עצמה.

החברים דאגו לו לשהות במנזר ״וויניה פייה״ וזה היה לו כ״כלא״, עם אוכל מונוטוני וחדר עלוב. הכעס שעלה לי לגרון שהוא עוד מתלונן כשאלו ששלח למחנה השמדה לא היו להם ״חיים״ במחנה.

שרלוטה מסתבר, בהיותה אשת בכיר ס״ס, ו״מגיע לה״, מאד אהבה אומנות ולכן לא ראתה איזושהי בעיה לקחת חפצי אומנות וציורים מהמוזיאון הלאומי הפולני בקרקוב. אולם לא חשבה שיש להחזירם ונתנה לכל ילד שהתחתן ״מתנה״. גם אלו שקיבלו את ״המתנות״, לא ראו לנכון להחזירם.

לאחר שמת בביה״ח, חוקרים האם נפטר ממחלה או מהרעלה. גם מגלים שחבריו העוזרים, לא בדיוק היו ״שה תמים״, כמו למשל הבישוף הודאל שעזר לכמה פושעי מלחמה להימלט שאחד מהם היה מנגלה.

לדעת שהסוכנות CIA ידעה על נתיב הבריחה של הנאצים לדרום אמריקה, אך סובבה זאת לתועלתה.

מכאן כל הבירורים על האנשים שהיו סביבו, אלו שעזרו ואלו שלא. כמו רב סרן קרל האס, הרטמן לאוטרבכר ועוד.



במקרה של אוטו, המשפט ״איך גלגל מסתובב לו״, נשמע נכון.

סיפור היסטורי על חלאת המין האנושי ואשתו בתוכן דוקומנטרי, עובדות, מכתבים, טפסים, קלטות, תמונות ועוד.

סיפור מאד מעניין שאינו בר הכחשה (כמו שהורסט הבן, מאמין, או פשוט סתם עיוור ומטומטם).



מומלץ מאד!!!!!!