בראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה דרמת מתח ספרדית חסרת משקל, אז בכל ביקור בספריה, אני נהנה לקרוא ספרים מרתקים בסגנון של לקברג, לצד נניח "הדרך" של מקארתי.
והערה נוספת לגבי בתולת הים. הספר הזה גם נשאר אתי, כמה ימים אחרי, התקשיתי להתנתק ממנו. כמות הרוע של לפחות מחצית מהגיבורים, האכזריות שגיבור הספר ספג, וגרם לאחרים, די טלטלה אותי. הדבר יוצר הזדהות עם גיבור שלילי בבסיסו. אז אם אתה קורה ספר עבה ביומיים, ומתקשה להתנתק ממנו אחרי, ומהמחשבות שהוא עורר אצלך, אז הוא גם לא שטחי כמו שנראה במבט ראשון.

לפני הספר, קצת על הסופרת: פלאנרי אוקונור, סופרת צעירה, זוכה סוף סוף להכרה בכישרונה, אולם במקביל היא מגלה שהיא חולה בזאבת. אביה נפטר בגיל צעיר מאותה מחלה, ולכן היא יודעת שלא תחיה הרבה שנים.
היא חוזרת לגור עם אמה, ובשנותיה האחרונות והמיוסרות היא כותבת את מקבץ הסיפורים הנפלא "כל מה שעולה מתכנס".
הספר כולל תשעה סיפורים, כולם על מערכות יחסים של גיבורי הסיפור עם סביבתם הקרובה: אם ובנה, אישה והשכן שלה, אב ובנו המאומץ, וסבא ונכדתו (הסיפור העצוב והמזעזע בספר).
גם בגלל מצבה הנפשי/גופני הירוד של אוקונור בזמן הכתיבה, אין מה לצפות לגיבורים המגשימים את ייעודם, זוכים לישועה או איחוד משפחתי וסגירת מעגל מרגשת.
גיבוריה של אוקונור שבורים, לא מתפקדים, מלאי שנאה עצמית ותיעוב לבני משפחתם בהם הם תלויים לגמרי. רובם יסיימו את חייהם באופן טראגי. הבודדים שינצלו ממוות, הם אלו ששואפים למות, והמשך החיים הוא העונש הנוראי ביותר עבורם.
פלאנרי אוקונור נפטרה ב 1964, בגיל 39, אולם היא הצליחה להשלים את הספר הנפלא הזה, שמאיר באופן קודר כ"כ אמונה, יחסים משפחתיים, קשר זוגי וחברות.
מומלץ מאד

איאן מקיואן הוא אחד הסופרים הכי מבלבלים מבחינתי. סופר עמוק ונפלא, אבל לפעמים הכתיבה והגיבורים לא נוגעים בך, כמו באמסטרדם ושבת.
לעיתים, כמו בכפרה ובמיוחד ב על חוף צ'זיל נוצר הקסם של שילוב מופלא בין כתיבה גאונית וגיבורים מרגשים שהלב יוצא אליהם. בין הספרים הטובים והעצובים שקראתי. מומלץ מאד

יער נורווגי הוא הספר הראשון שקראתי של מורקמי. הביאו לי את הספר כמה ימים לפני ניתוח לא קל שעברתי. הספר היה המפלט שלי: הכתיבה של מורקמי, הדמויות האבודות והיאוש של האהבה הבלתי אפשרית שלהן. אני זוכר את הלילה האחרון לפני הניתוח, נשאר לי כמה עשרות דפים, והיה ברור לי שאני נשאר עד מאוחר לגמור את הספר. אם משהו ישתבש בניתוח, לפחות אדע מה קרה לונטבה ונאוקו.
הניתוח עבר בסדר, אבל הרגלי הקריאה שלי השתנו לחלוטין. אהבתי לקרוא גם לפני, אבל החוויה הזו פתחה אותי יותר לעולם של ספרות: ספרות יפנית, מורקמי וספרים בכלל. אני כל הזמן מחפש את החוויה העוצמתית שהייתה לי ב "יער נורווגי". ממליץ מאד מאד על הספר הזה

קראתי מספר ספרים של קלודל. הנכדה של מר לין הוא המרגש ביניהם. שאר הספרים הרבה יותר קודרים. בספר הזה יש הרבה יופי, בתמימות והאהבה של גיבור הספר, והקשר בין שני גברים שמבינים אחד את השני, ללא צורך במילים. הרבה פעמים מבקשים ממני המלצה על ספר לקרוא, והנכדה של מר לין הוא תמיד "הימור בטוח". ספר קצר, מרגש מאד, וכמובן ההפתעה שבסוף, והסוף הפתוח. מומלץ מאד

יעל הדיה היא הסופרת הישראלית היחידה שאני מחכה שתוציא ספר חדש. לצערי, חלק גדול מהסופרים הישראלים שאהבתי (מגד, קנז, שלו.) כבר לא בחיים
לכך יש שתי סיבות עיקריות:
1. שלושה ספרים מתוך החמישה שפרסמה (שלושה סיפורי אהבה, תאונות ורביעי בערב) נפלאים. לעדן קצת פחות התחברתי.
2. הספר האחרון שהיא פרסמה, רביעי בערב, פורסם לפני יותר מעשרים שנה. קשה להבין למה סופרת נפלאה כ"כ, שהתחילה בגיל צעיר יחסית, מפרסמת מעט כ"כ ספרים.
אז נסתפק ברביעי בערב, שבעיני הוא בין הספרים הנפלאים שנכתבו בישראל.
בניגוד לגיבורים החיוביים מתאונות ושלושה סיפורי אהבה, רוב הדמויות ברביעי בערב פגומות מהיסוד, מעוררות סלידה בחלק מהפעולות שהם עושות, אבל אולי בגלל זה מעוררות יותר הזדהות ואפילו חיבה.
להרבה הורים הספר יגע בכל הפחדים מהורות, כמו שתאונות נגע בפחד מקשר זוגי.
ספר נפלא, מומלץ מאד

ממליץ מאד על אמפייר פולס. ספר כתוב נפלא, קריא מאד ומעניין.

יש הרבה ספרים יפים, ולא תמיד אתה נתקל במיעוט של ספרים מתורגמים של סופר שכ"כ אהבת. במקרה של סטפנסון, וגן עדן וגיהנום, זה מאד בולט
ספר נפלא, ואין עוד סופרים של סטפנסון בעברית. חבל.
הכל עובד כאן נכון. תיאורי הטבע שלוקחים אותך למציאות כ"כ שונה ומטלטלת, הכתיבה המרגשת, התרגום נפלא. רוב הדמויות (גם המשניות) מעניינות.
אבל בעיקר מרגש בספר דמות הגיבור, והקשר שלו לחבר שמהווה את מהות החיים לגביו.
מומלץ במיוחד למי שרוצה להתנתק מהמציאות הישראלית המלחמתית המדכדכת, ולהישאב למציאות שבה גלי ים והקור הם האיום הגדול ביותר.

אכזבה לא קטנה, בטח למי שמעריץ את פר פטרסון ואת "אני מסרב" שלו. אותו סופר, אותם תיאורי טבע קפוא, אותו כישרון תיאורי, אבל ב "לסיביר" זה לא מתכנס למשהו מעניין או מרגש. אם זה לא היה פטרסון, לא בטוח שהייתי מגיע עד לסוף הספר