ביקורת ספרותית על במחילה מכבודה של אשת המערות - הסדרה הקטנה # מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

שמו של אופיר טושה גפלה מוכר לי כבר שנים רבות אך משום מה לא הגעתי עד היום אל ספריו (כמו גם אל ספריהם של רבים וטובים אחרים). משהו בשם הספר משך אותי לקחת ולקרוא אותו וכנראה לפעמים באמת צריך לסמוך על האינטואיציה.

גפלה נוגע בכתיבתו בלא מעט נושאים המעסיקים היום רבים בחברה המודרנית ואזכיר כאן רק כמה מהם: מחלת הסרטן, ההתמכרות למסכים בעקר של הדור הצעיר, היחס של בעלי דירות לשוכרים חסרי האמצעים, הפחד מזיקנה, שחיקה בזוגיות, יחסי הורים וילדים, הפחד של רבים מנושא הבינה המלאכותית ועוד, אך כאמור בנושאים אלו הוא רק נוגע. הנושא העיקרי עליו כותב גפלה הוא ההתנגשות בין עולם הרוח לעולם החומר.

ההתנגשות הזו מוצגת לנו דרך סיפור חייו של אוריאל פארן, מורה לאנגלית שהעבודה בבית הספר אינה שוחקת אותו, אלא פשוט כותשת אותו ("שחיקה היא הרוצח השקט באמת", ציטוט בלתי נשכח מבחינתי ותסלחו לי שאיני טורח לחפש באיזה עמוד זה). גיבורינו מתעב את עבודתו ומעונין להשקיע את כל זמנו בקריאת ספרים שהיא מהות קיומו, אך האם החיים בעולם המודרני מאפשרים לאדם הצריך לפרנס את משפחתו לעשות זאת? מה צריך לעשות במצב דברים זה, להמשיך לעבוד ולהישאר מתוסכל או להיות חסר פרנסה ומאושר? כדי להמחיש לנו את המצוקה הזו ולחדד את הנושא, גפלה לוקח את הדילמה הזו עד הקצה בו אוריאל פארן מחליט לעשות מעשה ולנסות להתמודד עם השלכותיו.

הכתיבה של גפלה נהדרת והוא מיטיב לתאר את נפש האדם והתמודדותו עם הדילמות השונות מבלי להעמיס יותר מדי מלל מיותר. בשנתיים האחרונות קראתי לא מעט ספרים של צווייג אשר גם הוא מרבה לעסוק בנפש האדם. לא אתפלא אם גפלה קרא גם הוא לא מעט צווייג והושפע ממנו, והרי תמיד זה טוב להיתלות באילנות גבוהים מסוג זה.

קצת למעלה מ-200 עמודים הנקראים מהר מאוד, דמויות שקל מאוד להזדהות עמן (והרי חלק מהן כולנו מכירים מהחיים האמיתיים) וסיפור שבחלקים גדולים שלו בהחלט נוגע בנפש.

עולם הסוף של גפלה כבר ממתין לי.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על במחילה מכבודה של אשת המערות - הסדרה הקטנה #