ביקורת ספרותית על היה זה הוא? - מיני זיקית #2 מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר טוב

---

כמו בספריו האחרים, גם כאן עוסק צוויג בנפש האדם. האמת היא שלכתוב שהוא עוסק בנפש האדם זו לא הגדרה מדויקת: הרבה יותר מדויק לומר שהוא מפרק את הנפש של גיבוריו לגורמים.

זהו סיפור פשוט יחסית על זוג המחליט לעבור לגור באזור כפרי של הממלכה המאוחדת, לא רחוק מהעיר וזאת לאחר שילדיהם בגרו ועזבו את הבית. זוג צעיר מגיע גם הוא למקום ובונה את ביתו בשכנות וצווייג כמובן מתאר את מערכת היחסים המתפתחת בין שני הזוגות. האישה המבוגרת יותר, היא המספרת את הסיפור עד שהוא מגיע לשיאו עם פשע שספק אם היה.

פרט לחקירת נפש האדם, עושה כאן צווייג משהו שעד עתה לא נתקלתי בו בספריו האחרים: הוא מאניש את כלבם של הזוג הצעיר על ידי כך שהוא ומלביש עליו תכונות אנושיות לחלוטין. ברור לי לחלוטין כי השימוש בבעל חיים לצורך הסיפור הוא סוג של אלגוריה והשימוש הזה, הוא אחד הדברים העושים את הסיפור הזה למעניין.
לאחר הטרגדיה הפוקדת את הזוג הצעיר, יכולה כל אחת מהדמויות בסיפור לחשוב מה היה חלקה באירוע ויתכן כי המסר שצווייג מעביר כאן הוא כי גם שתיקה והתעלמות, יש בהן סוג של תרומה לעבירה (אם אכן הייתה כאן כזו). הלבנת פני הזולת ברבים, הוא עוד נושא חשוב שעולה כאן.

קצר, כתוב נפלא, מתורגם מצוין ובהחלט שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על היה זה הוא? - מיני זיקית #2