ביקורת ספרותית על היה זה הוא? - מיני זיקית #2 מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר בסדר

---

?War er es
1940/ "היה זה הוא?
סיפור על זוג שכנים, המתגוררים באת'אמפטון ליד באת', כפי שמופיע בכריכת הספר שתי בתים- יהיו זוג השכנים 'בטסי' ובעלה המתגוררים בביתם ונישואיהם מחזיקים כבר 32 שנה. אישה בת 28/29 מציגה את עצמה כשכנה החדשה לבטסי , היא מספרת שבעלה המבוגר ממנה והעקשן והערירי בחייו ונישואיהם עובד בבנק בבריסטול ומשאיר את אשתו וביתו הרבה לבד- ג'ון צ'רלסטון לימפלי.

"ידעתי שבעלי נשבע שלא לפתוח שנית את לבו לכלב מאז איבד את הספיינל האהוב שלו.
(..)"בערב הצגתי בפני הזוג לימפלי את הצעתי. האישה שתקה; היא הייתה רגילה לא להשמיע דעה, אבל לימפלי הסכים בהתלהבותו הרגילה. כן, זה הדבר היחיד שעוד חסר, אמר. בית ללא כלב אינו בית אמיתי".
(ע"מ 24).

כך מביאה בטסי לזוג לימפלי את פונטו- 'היפה והחכם מכול הכלבים עלי אדמות'.

"משבוע לשבוע הלך פונטו וגדל. קפלי הילדות העבים בפרוותו התמלאו בשר קשה, מוצק ושרירי, והוא היה לחיה עצומה בעלת חזה רחב, לסת חזקה ואחוריים איתנים ומוברשים כהלכה. (..) הוא נעשה בלתי נעים משהכיר בעמדה השולטת שלו בבית, ואימץ לו התנהגות אדונית ושחצנית" (ע"מ 28).

פונטו תחילה זוכה ליחסו החם של מר לימפלי, והופך להיות לדמות הדומיננטית במשק ביתם של הלימפים. פונטו רודה ומתאכזר לבטסי ובעלה, השכנים שהביאו אותו ובמהרה הזוג לימפלי לא נוטל עליו אחריות, נותנים לו להסתובב חופשי כהוות נפשו ולשלח כול רסן- ככלב בריון גדול ומפחיד.
תוך שישה חודשים מאבד פונטו את מעמדו הרם בבית, אמא של אשתו של לימפלי ישנה בספה בסלון במקום פונטו, שנהג לישון שם. נתנו לו להסתובב חופשי בלי לטרוח לחפשו. הוא משיל במשקלו ופרוותו

"הסבירי לי נא מה יש לבעלים שלי, מה יש לכולם נגדי? מה הולך ונרקם שם בבית נגדי? אנא עזרי לי, אמרי לי לפחות: מה עליי לעשות?". (ע"מ 50).

צוויג מהלך את התובנות הנפשיות שלו על דמויותיו, בדמות ייסוריו של הכלב פונטו, שמגיע לחצר של בטסי, המלטפת אותו ומרחמת עליו.

פונטו מגורש לחצר ותייחסים עליו כלאחר יד, בזמן שאשתו של לימפלי יולדת את התינוקת המיוחלת, ומכאן העלילה מעלה הילוך- סטפן צוויג שכתב את הנובלה ב-1940 באנגליה, לאחר שעזב את אוסטריה שהייתה בשליטת הנאצים, מביא כאן סיפור אלגורי בו יש כלב פרוע רסן, אחת מן הדמויות המועלות על המזבח כקורבן של סבלו וזעמו של פונטו וסוף מוריבידי וטראגי, כאלגוריה ליהודים באירופה בשנות ה-40.
"היה זה הוא"?- כבר ברור בתחילת הנובלה כאילו Da מי זה אותו הוא.

הסיפור על כלב אהוב, המאבד בהדרגה את מקומו שגור למרבית הצער עצל משפחות המגדלות כלבים. בילדותי הכלבים שגידלנו בבית הזדקנו (אחרי גיל 10 שלהם), עזבו את הבית מיוזמתם ולא חזרו. כואב לי הלב עליהם ואהבתי אותם מאוד...

נובלה מורבידית המומלצת לחובבי צוויג ובעלי חיים.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על היה זה הוא? - מיני זיקית #2