#
ספר ביכורים העוסק בהתבגרות. לעתים פיענוח והבנת מה שקרה תוך כדי התהליך הזה מתרחשים שנים אחריו. חלק גדול מהאירועים שקרו תוך כדי התבגרות, נדחקים ונשכחים למרבה הנוחות, כי הם גורמים גם בבגרות לבושה, אשמה ומבוכה. התבגרות מורכבת מרגשות שפעמים רבות נתפסים שליליים כמו גועל, עלבון ודחייה. גיבורת הספר מתארת באופן חושפני ופרטני את אירועי התבגרותה.

היא נולדה וגדלה בכפר פעוט ונידח, מעוּט בחירות, שתושביו חקלאים פשוטים בבלגיה. הוריה היו מה שאנחנו מכנים "מוחלשים" מילה מכובסת המרחיקה את "המוחלש" מעצמו ומניחה גורם חיצוני ש"החליש". אווה היא אחת משלושה ילדים שנולדו באותו שנתון בכפר הקטן הזה. היא ושני חבריה הפכו ל"כתה נספחת" בבית הספר הכפרי הקטן, שלא יכול היה לפתוח כתה בשביל שלושה ילדים. בתוקף הנסיבות הם הפכו לחברים למשחק, למחוייבים לחברותם והתבגרו ביחד. הכללים שהילדים הבינו שקיימים – דרך התנהגות ורמזים של המבוגרים בסביבתם – הפכו עם ההתבגרות וההתעוררות המינית לאתגר וניסיון לבדוק גבולות.

התעניינתי באמת הפנימית שתיארה ספיט – החשש של הגיבורה מהדרה (היא הבת היחידה שני האחרים הם בנים) והנכונות שלה להסכים לעשיית דברים מבישים כדי להשתייך וכדי שלא ינדו אותה. הבלבול וחוסר היכולת לדעת עם מי להזדהות – עם הקבוצה החברתית שלה, עם בנות מינה אליהן היא די מנוכרת, עם אחותה הצעירה האובססיבית-קומפולסיבית שהיא סוג של קרבן דחייה, עם אמה המאוכזבת והמאכזבת, עם אביה העלוב והדוחה.

איבדתי את הסבלנות לספר הזה בערך באמצע והמשכתי לקרוא אותו ממש בכוח. הוא מפורט לעייפה ואינו מניח לקורא לבנות לבד ולהסביר לעצמו את הסיפור. ספיט משתמשת בהמון פרטים ודוגמאות שאינם מובנים לקורא מחוץ לבלגיה – כמו מאכלים, משחקים והתנהגויות, המנכרים את הקורא שאינו מוצא את ידיו ורגליו בתיאורים הפרטניים שאינם מוכרים לו. היא כותבת היטב אבל הספר היה צריך כיוונון, עידון, חידוד, כדי להפוך חווייה אוניברסלית כמו התבגרות למה שהיא – חווייה אוניברסלית שקוראים בכל מקום בעולם יכולים להזדהות איתה. בפועל צריך היה לקצץ בערך חצי מהסיפור ולהדק. לבחון מה באמת הכרחי ומה מסופר רק כדי לזעזע את הקורא ולהדהים אותו.

והשורה התחתונה? לספיט יש מה לומר. נקמה בדיעבד על השפלות שעברת בגיל ההתבגרות מטרתה למעשה להפוך את ההיסטוריה שלך לקבילה בעיניך כבוגר, להטיל את האשמה על אחרים ולהרחיקה ממך. אם ספיט היתה יודעת איך לשלב את המסר בסיפור ואיך לגרום לקורא לזרום איתה זה יכול היה להיות ספר נפלא ופוקח עיניים.

אחרי שקראתי ביקורות שליליות בכל מיני אתרים - נמנעתי זמן מה מלקרוא את הספר. בסופו של דבר, צריך להאמין באינטואיציה של עצמך. מבחינתי הספר מעולה בכל כך הרבה רבדים: שם הספר שמרמז על המון דברים, המחיר שבהרבה פעמים נגבה בהצלת אדם קרוב, התבגרות מינית שבעיני תמיד היא מסוכנת ותלוית תנאים שלא תמיד קשורים למתבגר עצמו אלא יותר לסביבה ולחבריו הקרובים, הזנחה הורית גבולית - שלא ניתן לראות אותה.
הספר הזה לא יעזוב אותי הרבה זמן... ממליצה בחום. בעיני ישנם תיאורים קשים מאוד לקראת סוף הספר - מרוכז במספר עמודים מצומצם, מעבר לזה אין קטעים קשים בצורה קיצונית (חיים קטנים, טווס בחדר מדרגות היו הרבה יותר קשים בעיני).

מצטרפת לחברי שכתבו ביקורת על הספר.
לא מעניין. נעזב באמצע מחוסר עניין. לא אהבתי את הכתיבה, תוכן הזוי, לא מצאתי דבר שיתן חשק להמשיך לקרא.

ספר לא מוצלח, עם תיאורי זוועות של אלימות מינית הכי גרועה שקראתי עד היום. הלוואי שיכלתי פשוט למחוק אותו מהזיכרון שלי. לא מומלץ בשום צורה

כשגיגית ובה גוש קרח במכוניתה נוסעת אווה מבריסל לכפר ילדותה ונעוריה בעקבות הזמנה לאזכרת יאן שמצא את מותו הנורא כנער והיה אמור להיות בן שלושים כעת. בנעוריה היתה אחת מחבורה של שלושה שנולדו באותה שנה עם פים ולאורנס. מעין גרסה מקומית של "אני והחבר'ה", שכינו עצמם 'המוסקטרים'.
אך לאווה (המספרת) יש גם סיבה משלה לנסיעה.
סגירת חשבון פתוח של נערה מתבגרת מאותו קיץ ארור בכפר הקטן בבלגיה.
הספר נע לסירוגין בין נעוריהם בתאריכי קיץ 2002 אחרי מות יאן (אחיו של פים) ויום ההווה לפי שעות, כ-15 שנה מאוחר יותר.
הקשר עם מכריה מהעבר ומשפחתה- הוריה, אחיה הבכור יולאן וטסיה הצעירה הלוקה בהפרעה טורדנית כפייתית-רופף. הוריהם ובעיקר האב כמו עוד מהתושבים היו מן הסתם מוגדרים בעגה האמריקאית 'זבל לבן'.
פים ולאורנס נהנו מתעלולים כהטלת מימיהם בתיבות דואר. אווה יותר משתתפת פאסיבית עם הסתייגויות. במקרה מסויים אחד מהם מותח את השני בתעלול נבזי המתואר בצורה מעוררת בחילה. בצד גילוי מיניות של מתבגרים, 'גולת הכותרת' של מעשיהם הנבזיים העוברת כחוט השני לאורך הסיפור היא השפלת נערות. אלה שהסכימו להשתתף במשחק נדרשו לפתור חידה של אווה בשאלות שנענו ב'כן' ו'לא' וכשטעו בניחוש היה עליהן לפשוט פריט לבוש להנאת שני הפרחחים. דמות מפתח אחת היא אליסה, חברתה של אווה הזוכה לציון יופי גבוה של הנערים המדרגים נערות. האירוע המכונן עבור אווה שנצרב בה והטריגר לרצונה 'לסגור חשבון' כולל את אליסה והוא קשה, אכזרי, בוטה והמספרת אינה חוסכת בתיאורים מהפכי קרביים של חוויה ברוטאלית שעברה. תגובתה המיידית הקשה מותירה בלאורנס צלקת. הם הופכים לסוג של 'נמסיס' עבורה.
ביום האזכרה מגיעה אווה לכפר בהיחבא ומחכה לשעת הכושר. והנקמה, כשמגיעה, לא מעוררת התפעלות. לגוש הקרח יש תפקיד.
אז...ההתחלה מבטיחה ספר שונה וככל הנראה מעניין.
אבל... האכזבה לא מבוששת לבוא. למרות השפה העשירה למדי והישירות הבוטה הספר הכולל מעל 400 עמודים ארוך מדי, מייגע, מפורט. האיטליז של הורי לאורנס, המורה הלסבית, רכיבה על אופניים במבנה, האובססיות של טסיה, מוזרויות הוריה ועוד זכרונות התבגרות מלווים תיאורים ארוכים ועומס יתר. לא בסגנון קיטשי- שמאלצי אך בהחלט גורע. ציפיותי למשהו שונה ומרתק לכל אורכו נותרו בגדר ציפיות. חלק אולי בגלל תרגום הלוקה בחסר. תערובת לא מוגדרת של כתיבה טובה למדי, תפניות, אלימות ושעמום.
סיפור טוב, ביצוע פחות.

אני כותבת את הביקורת שהייתי שמחה לקרוא לפני שהרמתי את הספר הזה- מדובר בנושא חשוב של התבגרות מינית בילדים, עם יותר מדי זמן פנוי ועם מעט מדי השגחה הורית. הספר, כפי שציינו כאן לפניי "מפורט לעייפה" וזה לדעתי מה שמגדיר אותו יותר מהכל ככישלון, בעיני. פשוט עמודים על עמודים שהרצתי קדימה כי המילים פשוט לא קידמו את העלילה. ככל שפירטה הסופרת עוד ועוד ותיארה כל דבר בסיטואציה, כך הדימיון שלי הרים ידיים. זאת הייתה הבעיה המהותית שלי עם הספר, שמאוד התקשיתי לצלוח את העמודים, ולפעמים פרקים שלמים נגמרו בלי שתרמו דבר וחצי דבר לעלילה, או לכל דבר אחר.

בנוסף אני רואה צורך להזהיר קוראים אחרים מפני תיאורים לא נעימים בכלל, ואפילו קשים מאוד, קיצוניים, ושוב, כמו שציינתי, מפורטים לעייפה. לא לכולם זה מתאים, וחשוב שידעו את זה כי בעיני ההתראה לא עוברת מהכריכה או מתקציר הספר מאחור.

נכון, הסיפור עצמו כן מעניין ויש בו תחכום, הנושא חשוב ומדובר בספר שלם עם התחלה אמצע וסוף שלגמרי מתחברים יחד, אבל אפשר בקלות היה להוריד 120 עמודים לפחות, וקצת להירגע עם פירוטי הזוועות, ואז זה היה ספר שהייתי מדרגת גבוה יותר, ואף ממליצה לחברי. אבל במצבו הנוכחי, באמת שלדעתי אתם יכולים לוותר בלב שלם על הקריאה.

SAUCERFUL OF ECRETS.תחתית מלאה סודות.(PINK FLOYD).
זהו ספר מעניין על חייה של אווה בעבר ובהווה.
הספר מספר על חיי הילדות של אווה,משפחתה,חבריה ושכניה.
משחקי חברה שהשתבשו. ועכשיו חוזרת אווה בבגרותה לכפר בו גדלה לעם גוש קרח עצום לבצע את ניקמתה.
הספר הולך אחורה וקדימה בקצב איטי ומסקרן.מעניין.

אין הרבה מה לרשום על ספר הזה חוץ מגודל הציפייה גודל האכזבה
ספר משעמם חוץ מקטע אחד מעניין שאני אישית הזדעזעתי ממנו
מלא סטיות והתעללות בכל צורה אפשרית
ספר בלי רצף ... לא הבנתי את סדר האירועים שאני קוראת מה בא לפני מה .
עד ע"מ 300 לא הבנתי מה רוצים ממני בכלל .
בזבוז זמן לדעתי
לא ממליצה

אני נתתי לו **