ביקורת ספרותית על תגובה נגדית - הסוכן סקוט הרוואת #18 מאת בראד תור
ספר בסדר

---

מכיוון שיש ברשותי אינספור ספרים לא קרואים, שרכשתי במיטב כספי (במבצעים צנועים), החלטתי שאני לא קונה ספר חדש עד שאני מנסה לבדוק מה בקשר למלאי שלי.

בחלקם קראתי כמה עמודים כשעיקמתי את האף והחלטתי להניח אותם בצד (במיוחד שיש עוד כל כך הרבה מועמדים אחרים), חלקם אפילו לא נוסו.

אז זה הכלל החדש, לתת צ'אנס של קריאת מאה עמודים לפחות, לפני שאני מניחה אותם בקרטונים המיועדים לתרומה. חלקם בהחלט ענו לכלל ש"מספיקים כמה עמודים כדי להבין שזה לא זה, ומאה עמודים רק מגבירים את הסבל", אבל קיבלתי על עצמי את ההנהגה החסכנית החדשה.

אני רוכשת ספרים חדשים בגלל ביקורת מתלהבת בסימניה, מאת אנשים שאני מסכימה עם דעתם בדרך כלל, ספרים של סופרים שאני אוהבת או נושא שמעניין אותי ואני מושפעת מתוכן הכריכה האחורית.

מסתבר, ששלושת המדדים עומדים על כרעי תרנגולת מסיבות שאתם מבינים לבד.

גם לספר הזה חזרתי לפגישה חדשה, אחרי קריאת למעלה ממאה עמודים בפעם הקודמת (לא נורא, יש שם הרבה הרבה עמודים), מבינה לבד שיצירת אומנות מדהימה לא תהיה כאן, אבל מתח ועניין כן.

למרות שהספר נמצא תחת סוגת המתח, ניתן לשייכו לתת סוגה, הרפתקאות. בילדותי היו אלה קארל מאי וז'ול וורן. עכשיו אני פחות להוטה אחר הרפתקאות, אבל הבטחתי לעצמי לנסות שוב, אז לו יהי כן.
גיבור הספר הוא סקוט הארוות', ודי ברור שהגיבור העשוי ללא חת כבר כיכב בכמה וכמה ספרים לפני הנוכחי (18, כך כתוב בכותרת המשנה של דף ההוצאה). לכן יש להסתמך על הרמזים שנותן לנו בראד תור, על ההיסטוריה שלו ויכולותיו המונומנטליות.

בתחילת הספר נרצחים ארבעה מן האנשים המקורבים אליו, כולל אשתו אהובתו לה נישא רק כמה שעות קודם, והוא עצמו נחטף למורמנסק על ידי ארגון רוסי, אחרי שעונה קשות גם בארצות הברית וגם ברוסיה. באמצע הדרך, המטוס הרוסי, שמודבק משאריות, נופל ומתרסק והארוות ניצל כמעט ללא פגע. סביבו יש שלג אינסופי, קצת ציוד שאפשר להסב למטרות הצלה, כמה מחוטפיו מתים, אחד נשאר חי ובקיצור, לא מי יודע מה תנאים לחילוץ.

אני מייעצת למי שבכל זאת יקרא את הספר, לעשות זאת תחת שמיכת פוך, אתם לא חייבים לסבול עם הגיבור. הוא משמש סוכן חשאי בכוחות אמריקאים מיוחדים, אתם לא.

מכאן מתחילה ההרפתקה הגדולה שבה שותפים בקתת ציד עם צייד מת, מזחלת שלג, להקות זאבים, רופאה רוסיה טובת מראה, ארגון שכירי חרב רוסי שמנסה לצוד את הגיבור שלנו, מסוקים נופלים, לאפים טובי לב, ארגונים חשאיים אמריקאים שמנסים להציל אותו, ועוד ועוד. הספר, אגב, נטול רגש לחלוטין. גם בקטעים הנוגעים ללב, כביכול, של אבלו על מות אהוביו, הוא מפגין רגש פלסטי או עצי, או קר כשלג.

ברור לכם, שאין פה הרבה היגיון, יש פה הרבה אומץ וגבורה ואנשים שעברו התעללות גופנית קשה ובכל זאת מתפקדים כאילו כלום (כשלי יש חתך באצבע אני סובלת, אבל זאת אני), ויש בספר המון סכנות, שבכישרון הישרדותי בלתי מובן, יכולים להן. והארוות אחראי למותם של עשרות אנשים בספר (כולל קרקוף).

אבל ידידנו אינו מסתפק בהבסת האויבים, הוא רוקם נקמה אכזרית בכל מי שמשך בחוטים כולל נשיא רוסיה (חבל שזה לא פוטין אלא נשיא ספרותי בלבד). הנקמה כל כך הזויה והביצוע שלה לא סביר לחלוטין. אבל מי מחפש סבירות. דבר אחד סביר להניח, בתקופה הקרובה אני לא מתכוונת לקרוא עוד ספר בסדרה. מצד שני, כמה סקוט הארוות כאן ועכשיו היו עושים רק טוב למצבנו העגום.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על תגובה נגדית - הסוכן סקוט הרוואת #18