כמה שירים אפשר לכתוב על ירושלים?
אין סוף, אני מניחה.
כי כבר דורות שאנשים כותבים שירים על ירושלים, שירי אהבה, שירי כיסופים, שירי קינה ושירי געגועים.
גם שולמית הראבן כתבה שיר על ירושלים. על ירושלים של תקופת המנדט.
רק שבמקום לפרסם את השיר כמות שהוא, היא חילקה אותו לחלקים וברווחים הכניסה נובלה.
ואני, אני לא מבינה כלום ושום דבר בשירה. שירה דורשת מאמץ ופענוח ובסוף משאירה אותי מתוסכלת עם תחושה שלא הבנתי עד הסוף.
אז התרכזתי בנובלה, שעוסקת גם היא, איך לא, בירושלים. וברקע נמצאות הדמויות הירושלמיות: שרה אמריליו, בת למשפחה ספרדית ירושלמית מדורי דורות, שפורצת לעצמה דרך משלה. דרך חדשה בעיר ישנה. ד"ר ברזל, רופא גרמני שעקר את עצמו ממולדתו ומנסה כל השנים לנטוע את עצמו מחדש בעיר הישנה-חדשה הזאת, אבל השורשים שלו נחשפים שוב ושוב וכשהאדמה באירופה רועדת - גם הוא מתערער וכמעט מאבד אחיזה.
ובסופו של דבר, גם כאן בירושלים האדמה רועדת. בריטים, ערבים, יהודים, אנשי ברית שלום ואנשי מחתרות, כולם נרעדים ומיטלטלים איתה, חברויות ובריתות ישנות נפרמות, מציאות חדשה נרקמת ובסוף כולם צריכים למצוא להם מקום כלשהו על לוח המשחק של המציאות החדשה הזאת.
הרבה אירוניה והומור יש בספר, וחמלה מרוחקת מעט כלפי הדמויות שהן, מה לעשות, בנות חלוף. לא נצחיות כמו העיר שהן גרות בה.
או שאולי גם הן קצת נצחיות כי הן כולן מטביעות בה חותם, בדיוק כמו שהיא מטביעה בהן את חותמה, כך שמשהו מהן נשאר בתוכה לתמיד.
האם נהנתי מהספר? בסך הכל כן, אבל נשארתי עם התחושה הזאת שלא באמת הבנתי עד הסוף.
כמו שאמרתי - אני לא מבינה כלום ושום דבר בשירה. אולי גם בירושלים לא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
