ביקורת ספרותית על אמי, שלא הכרנו מאת פיליפ לברו
ספר טוב

---

לפני זמן די קצר קראתי את סיפרו של פיליפ לברו "סטודנט זר" ואהבתי אותו מאוד
הוא סיפר שם באופן אוטוביוגרפי על תקופת שהותו באמריקה.
כשסיפרתי על כך לאישתי, היא הביאה לי מהספריה את סיפרו זה שמספר על אימו.
כנראה שללברו יש מין סגנון שהוא כמו האופנה של הסרטים וההצגות שקוראים להם "דוקודרמה" כך זה אצלו בספרים...
כי אמו של לברו הייתה בכל זאת מיוחדת במוצאה ובחייה!
היא ואחיה היו "ממזרים" כתוצאה מקשר-אהבים
בין אציל פולני לבין המורה לצרפתית שלו – סבתו של לברו...
אותו אציל סירב להכיר בה רשמית אבל תמך בכל זאת בגידולם
ובתהפוכות הפוליטיות שקרו בינתיים נרצח ורכושו הוחרם בידי המדינה...
כך יצא שאמו זאת גדלה בבתי יתומים/אומנה כי אימה זנחה אותה ואת אחיה.
אבל בגלל שהייתה מוכשרת וחכמה היא הצליחה לשרוד במסגרת חיים שהיו לגמרי בלתי שגרתיים
למרות שלכאורה אין קשר,יש כאן אפילו נקודה יהודית כי בזמן הכיבוש הנאצי
כשהיא ובעלה גרו בחווה בדרום צרפת הם הצילו יהודים רבים שהיו בדרכם להימלט כפליטים
לעבר גבול ספרד על ידי כך שהחביאו אותם לתקופות קצרות ובמקרה אחד גם לתקופה ארוכה.
היא אפילו קיבלה את "אות חסידי עולם" מיד-ושם בארץ...
בסך הכל כותב לברו (שהיה גם עיתונאי) בצורה יפה ומעניינת
ומכיוון שאני גם ככה מאוד אוהב ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות, אהבתי גם את הספר הזה.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על אמי, שלא הכרנו