“בספר זה שלוש נובלות. בראשונה גבר צעיר פוגש בחורה שמשגעת אותו בספינה מצרפת לניו-יורק. צבע שערה של הבחורה מוזר, הוריה עשירים ואביה החורג ואמה נותנים לה לעשות מה שהיא רוצה. הבחורה הצעירה מדברת עם הבחור שהוא גיבור הנובלה ודרך עיניו יכול הקורא להיכנס לראשו, מחשבותיו ועולמו הפנימי. הגבר הצעיר הוא תמים והבחורה מושכת אותו מאוד ומערערת את כל עולמו הפנימי. לא אכתוב עוד כדי לתת לקורא לגלות מה קורה בהמשך. הנ”

“לפני זמן די קצר קראתי את סיפרו של פיליפ לברו "סטודנט זר" ואהבתי אותו מאוד הוא סיפר שם באופן אוטוביוגרפי על תקופת שהותו באמריקה. כשסיפרתי על כך לאישתי, היא הביאה לי מהספריה את סיפרו זה שמספר על אימו. כנראה שללברו יש מין סגנון שהוא כמו האופנה של הסרטים וההצגות שקוראים להם "דוקודרמה" כך זה אצלו בספרים... כי אמו של לברו הייתה בכל זאת מיוחדת במוצאה ובחייה! היא ואחיה היו "ממזרים" כתוצאה מקשר-אהבים”

“# זה הספר השני של לברו שאני קוראת. הראשון, "הילד הקטן", שקראתי לפני כ 8 שנים, היה תיעוד של חוויותיו של לברו כילד, בתקופת מלחמת העולם השנייה בחווה בדרום צרפת. הוא הפעים אותי בסיפור על אנשים יוצאי דופן, שהצליחו להיות בני אדם גם באמצע התופת, תוך סיכון עצמם באופן קטלני ממש. גם בספר הזה יש יסודות אוטוביוגרפיים של לברו בן השמונה עשרה, שזכה במילגת לימודים בקולג' אמריקאי בדרום ארצות הברית. הסיפור פה די ס”

“זיכרונות הם דבר חמקמק. זיכרון שיכול לחסום את הגרון, להציף את העינים בדמעות, להפריח חיוך ענוג על השפתיים, יגרום לרוב לשומע הבלתי מעורב אדישות יחסית. "מה את אומרת" יהמה בן השיח "באמת כשהייתם אינדיאנים נפלת ונפצעת וכל האינדיאנים ברחו בבהלה והשאירו אותך למות לבד, כי הלחימה היתה במקרה בחצר של השכן הכי איום, זה שאוכל ילדים שפולשים לו לחצר לארוחת הבוקר? מעניין..." ובעברית – תפסיקי לבלבל במוח עם סיפורי הע”

“בספר זה שלוש נובלות. בראשונה גבר צעיר פוגש בחורה שמשגעת אותו בספינה מצרפת לניו-יורק. צבע שערה של הבחורה מוזר, הוריה עשירים ואביה החורג ואמה נותנים לה לעשות מה שהיא רוצה. הבחורה הצעירה מדברת עם הבחור שהוא גיבור הנובלה ודרך עיניו יכול הקורא להיכנס לראשו, מחשבותיו ועולמו הפנימי. הגבר הצעיר הוא תמים והבחורה מושכת אותו מאוד ומערערת את כל עולמו הפנימי. לא אכתוב עוד כדי לתת לקורא לגלות מה קורה בהמשך. הנ”

“לפני זמן די קצר קראתי את סיפרו של פיליפ לברו "סטודנט זר" ואהבתי אותו מאוד הוא סיפר שם באופן אוטוביוגרפי על תקופת שהותו באמריקה. כשסיפרתי על כך לאישתי, היא הביאה לי מהספריה את סיפרו זה שמספר על אימו. כנראה שללברו יש מין סגנון שהוא כמו האופנה של הסרטים וההצגות שקוראים להם "דוקודרמה" כך זה אצלו בספרים... כי אמו של לברו הייתה בכל זאת מיוחדת במוצאה ובחייה! היא ואחיה היו "ממזרים" כתוצאה מקשר-אהבים”

“# זה הספר השני של לברו שאני קוראת. הראשון, "הילד הקטן", שקראתי לפני כ 8 שנים, היה תיעוד של חוויותיו של לברו כילד, בתקופת מלחמת העולם השנייה בחווה בדרום צרפת. הוא הפעים אותי בסיפור על אנשים יוצאי דופן, שהצליחו להיות בני אדם גם באמצע התופת, תוך סיכון עצמם באופן קטלני ממש. גם בספר הזה יש יסודות אוטוביוגרפיים של לברו בן השמונה עשרה, שזכה במילגת לימודים בקולג' אמריקאי בדרום ארצות הברית. הסיפור פה די ס”

“זיכרונות הם דבר חמקמק. זיכרון שיכול לחסום את הגרון, להציף את העינים בדמעות, להפריח חיוך ענוג על השפתיים, יגרום לרוב לשומע הבלתי מעורב אדישות יחסית. "מה את אומרת" יהמה בן השיח "באמת כשהייתם אינדיאנים נפלת ונפצעת וכל האינדיאנים ברחו בבהלה והשאירו אותך למות לבד, כי הלחימה היתה במקרה בחצר של השכן הכי איום, זה שאוכל ילדים שפולשים לו לחצר לארוחת הבוקר? מעניין..." ובעברית – תפסיקי לבלבל במוח עם סיפורי הע”