בספרון קטנטן תמצית של געגוע גדול כותבת יעל שיה את הסיפור האוטוביוגרפי שלה
על החיים והתמודדותה בצל היתמות ואובדן שני הוריה בטווח כל כך קצר אחד אחרי השני .
מבנה הספרון :פרקים קצרים המקלילים את הכאב העצום ומותירים חותם בלב .
יעל בת יחידה . וכולם שואלים אותה :למה את מחייכת ?
בכתיבה תרפויטית אמיצה רהוטה ובגובה העיניים ללא כל התיפיפות היא פורטת בנימי נפשה , בראייה מפוכחת עם מעט הומור ולעיתים אף הומור שחור וציני
המעניקים ריפוי ומזוג לליבה וללב ליבם של הקוראים שחיים את החיים בצל ה-אובדן הגדול .
ספר ביכוריה נגע מאוד לליבי כאחת שחוותה אובדן של אמא .
משהו בתיאור הרגיש העדין והשביר של המסע שעברה החזיר לי את המסע שאני עברתי בפרידה מאמי בקריאה שלוותה באמפטיה
ורצון עז לחבק אותה חיבוק של הזדהות .
זהו ספר נוגע במסע לריפוי הלב ומוביל דרך להתמודדות עם אתגרי החיים כי כמו שיעל כתבה לי בהקדשה : החיים ורודים .


















