ביקורת ספרותית על הקורטיזנה מאת שרה דוננט
ספר לא משהו

---

סיפור, מבחינתי, צריך לעניין אותי במספר נושאים, כמו:
א. כיצד הוא מסופר.
ב. התקופה.
ג. הדמויות.
מובן שזהו תמצית שבתמצית של סיפור טוב, ולאו דווקא לפי סדר זה, וכמובן שלכל קורא ישנם הפרמטרים שלו, וטעמו האישי.
הפעם, בניגוד לדרכי, אקצר.
הנושא נשמע מעניין ומצית את הדמיון: זונה (מיוחסת...) וגמד ממולח - בן לווייתה, והאחראי על הכספים שלה, נמלטים מרומא (בשנת 1527), בעקבות מלחמה, לוונציה - עיר הולדתה של הקורטיזנה. בוונציה הם מנסים לחדש את תקופת הזוהר שבה חיו ברומא, אולם עם חלק קטן מאד מרכושם וללא "חוג לקוחות מוכר".
לא אלאה אתכם הקוראים, אולם כל העלילה סובבת סביב הבית שבו הם גרים ותעלותיה המסריחות של העיר המקסימה...
הסיפור עצמו מסופר, בהומור ירוד, כאשר אברי-המין (בעיקר הגבריים) אינם מקופחים ואף זוכים לתשומת לב מוגברת, ונראה לי שהמחברת ששה להשתמש בהם רבות, ולא תמיד באופן הנחוץ לעלילה. נחמד עבור רב-מכר, אבל, גם לזה יש גבול...
העלילה כבדה משהו וסובבת סביב עצמה, ללא "תכלס".
בפרק 29 (80 עמודים מהסוף), מקבלת העלילה תפנית מעניינת והדפים נקראים בחטף.
שלוש הדמויות שבסיפור מורכבות, מתוחכמות, שנונות ואף "תחמניות".
טוב, ממה לא נהניתי?
מהעומס הרב של עלילה שלא מובילה לכלום - ושמבחינתי, ניתן היה לצמצם את הספר במספר רב של עמודים.
בקיצור, הקורטיזנה לא הכניסה אותי לאקסטזה...

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על הקורטיזנה