ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 באוקטובר, 2021
ע"י Pulp_Fiction
ע"י Pulp_Fiction
בהיותי בחופשה ירושלמית ש"חייבה" ביקור בבית הקפה הידוע 'תמול שלשום' דרכינו הצטלבו. שרוי במצב רוח מרומם ושיכור מהאווירה הקסומה של רחביה, התעוררה משיכה חייתית ביני ובין הרומן הזה, שבדרך כלל לא הייתי מזכה אותו במבט נוסף. הרקע ההיסטורי שבו בשילוב עם דמויות ראשיות בלתי שגרתיות גרמו לי למצוא בו עניין מיוחד.
לרוב, העוסקות במקצוע העתיק בעולם מוזכרות בהקשר, נאמר, לא חיובי. היחס אליהן נע בין אדישות לבוז, מדי פעם קורטוב של רחמים. קורטיזנה כדמות מרכזית אהודה בעלילה אינו חזון נפרץ, בטח כשמדובר בספרות תקופתית. נדיר עוד יותר לפגוש בגמד כמספר.
הסיפור מתחיל בשנת 1527, עת נכבשה רומא על ידי חייליו של קארל החמישי. עיר הנצח נבזזה, נאנסה(תרתי משמע) ונחרבה בהשתוללות משולחת רסן של פולשים ספרדים וגרמנים. על פי מקורות היסטוריים נהרגו אז בעיר כ- 45,000 אזרחים.
בתוך התוהו ובוהו הזה, קורטיזנה צעירה פיאמטה ביאנקיני, שבין לקוחותיה נמנו שועי רומא, בהם בישופים ודוכסים, מנסה לשרוד בכל האמצעים העומדים לרשותה, לרבות מין עם מפקד של פלוגת חיילי אויב. אולם עד מהרה הנשים הלותרניות הטהרניות שבאו בעקבות הצבא הכובש, מגלחות את שערות ראשה ופוגעות בגופה.
לא נותר לה ולמשרתה הנאמן, הגמד בוצ'יני (רבות מהקורטיזנות החזיקו בגמד כבן לוויה באותה התקופה) , אלא לברוח מהעיר שהייתה בית מפנק עבורם במשך שנים. הם בולעים כמה אבנים יקרות ושמים פעמיהם לוונציה – עיר הולדתה של פיאמטה. הזוג מגלה עד מהרה, כי מה שהיה אמור להיות שלהם, ניכסו לעצמם אחרים בינתיים ובקושי רב מצליחים להיכנס אל תוך ביתה של אמה המנוחה של פיאמטה.
בוצ'ינו הגמד, שהוא גם רואה החשבון של הקורטיזנה, מתחיל לסדר את חייהם מבחינה כלכלית על ידי מכירת אבני החן לסוחר יהודי ואילו אלנה קרוסיקי ( "לה דראגה") דואגת לשיקומה הגופני והפיכתה למושכת שוב...
העלילה מתקדמת בעצלתיים ובעיניי פוטנציאל רב מפוספס כאן. בוצ'ינו הגמד מספר לא רע ואנחנו מוכנסים אל תוך עולמו, עולם של ייצור נלעג ומבוזה בחברה רוויית דעות קדומות. אולם דמותה של פיאמטה, הקורטיזנה, על שמה נקרא הספר בעצם, נשארת מעט מרוחקת, נעדרת עומק מספק לטעמי. בנוסף מצאתי אי אלו אי דיוקים בתרגום כגון שמות התואר "ליידי" או "לורד". ייתכן וזה נובע מהיותו של הספר מתורגם מאנגלית, אולם אנחנו בכל זאת באיטליה ומתבקשת שפה בהתאם.
ברומן אנו פוגשים דמויות צבעוניות שאכן חיו באותה התקופה כמו הצייר טיציאן, שתמונתו 'ונוס מאורבינו' המרהיבה והמהפכנית מבוססת על פי הספר על פיאמטה עצמה(במציאות ככל הנראה באמת קורטיזנה ונציאנית דגמנה עבורו). בנוסף מופיע שם פייטרו ארטינו, משורר פובוקטור ופורנוגרף שנהג להתרועע עם בנות מסוגה של פיאמטה.
ככלל, ניכר כי דוננט עשתה תחקיר מקיף ומעמיק אודות ונציה של השנים ההן, הלכי הרוח השוררים בה, לרבות עולמן של קורטיזנות, התחרות ביניהן והופעת "מפתח הקורטיזנות" השערורייתי. מסתבר שהיו כללי התנהלות נוקשים שנדרשו מהבנות האלה על מנת להישאר בדרגת קורטיזנות ולא להפוך לזונות פשוטות. אולם אי אפשר לחסן את ליבה של אף בחורה כנגד האהבה...
על אף שזה רק Holiday Romance ורגשותינו משתנים כלפי דברים מעין אלה בחזרתנו לשגרה, מדובר בספר נחמד, מרחיב אופקים, הגם שהוא רחוק מלהיות פסגת האיכות. שלושה וחצי כוכבים שעוגלו ברצון לארבעה.
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
חח,פרפר
צחוק, צחוק, אבל האנשים פה מחרפים את נפשם. :-).
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
חברה, אפשר להקים כאן את קבוצת המרטירים של סימניה -
חוד החנית של הקוראים הנמצאים בחזית והודפים את גייסות הספרות הגרועה הצרים עלינו ומאיימים לכלותנו D-:
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אברש, רוב תודות.
אכן, אני מקריב את רווחתי הנפשית לעתים על מזבח הביקורות על ספרים לא טובים .
אולם, הנני דבק במשימתי להביא לעולם את תובנותיי על מנת שהמשגה החמור שעשיתי לא יישנה ולא יוותרו אחרים שדודים מזמנם היקר. במקרה הזה אין מדובר בספר מהסוג הנפסד, אלא בפרי קולמוס ראוי בהחלט של דוננט, שכתוב היטב ואינו מהווה בשום אופן עלבון לאינטליגנצייתו של הקורא. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
יופי של סקירה, פאלפ.
גם אני לא מרבה לקרוא ספרים מהסוג הזה, אבל חושב שבריא לתת הזדמנות לבחירות פחות קונבנציונליות. ובמיוחד שבך אמורים הדברים, כי גם אם יבואו עליך חבלי קריאה, אני די משוכנע שתכתוב סקירה שיוכלו ליהנות ממנה אחרים, והרי מהו סבלו של אחד לעומת אושרם של רבים? (:
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
נכון מאוד לגבי מה שכתבת.
והקטע שלא ממש נתתי את הדעת על דוגמניות העירום
שהציפו אז את הארמונות. ועכשיו שאתה מזכיר זאת אולי באמת הן היו אותן קורטזנות. שומו שמיים:) |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
חני, תודה רבה יקרה.
תראי, אמנם מה שראית בסרט אכן נשמע מיופה יתר על המידה, עם זאת יש לא מעט אמת בכך. לנשים היה מעט מאוד חופש באותם הימים, אני כבר לא מדבר על חופש מיני, אלא בכלל. בעוד שמטרונות מכובדות היו חייבות לשמור על כללי התנהגות של צניעות וכניעה משעממים, הקורטיזנות המשכילות היו אלה שהעניקו מפלט פסיכולוגי מהעולם המכביד הזה, גם אם רק לגברים בעלי אמצעים. אבל מסתבר שהן גם תרמו ליצירה ואמנות יפה כשדיגמנו עבור ענקים כטיציאן. הן עצמן היו רחוקות מלהיות מלאכיות כמובן וגם חייהן לא היו קלים משום בחינה.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סקאוט, תודה רבה.
יש לי תחושה שהיית לפחות מחבבת את הספר.
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
איזה סקירה מעשירה ויפה מלאת עניין.
יש איזה סרט שראיתי לפני שנים על הקורטיזנות.
שזה שם יפה ל זונות צמרת. העובדה שזהו מקצוען נתנה להן חופש כנשים ללמוד ולהתפתח ולא רק להבין באיזה צד המפית הכוס והסכין מונחים. ובעוד שנשים בגילן ממעמד אחר לגמרי היו מסכמות את חייהן בטיולים עם מניפות. הקורטזינות היו יושבות ולומדות הסטוריה גאוגרפיה בישול כלכלה ופוליטיקה כי מעבר לביצועים פיזים נדרש מהן גם ביצועים שכליים כדי להחזיק במאהב. האמת, הייתי בשוק רציני כי לקחו משהו מלוכלך מחשבתית וציפו אותו במילים יפות כמו שחרור האישה וחופש מיני... כך או כך נהניתי לקרוא אותך זה היה מרתק. אך לסופרת לא אחזור אחרי " לבבות במנזר". |
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
כתבת יפה. את הספר אוסיף לרשימה. אולי יצליח לעניין אותי ואוהב אותו יותר, מי יודע.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
למען האמת, אני עדיין לא כזה מומחה לזיהוי יצירות אמנות, אבל הציור סיקרן אותי והיום יש אינטרנט.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סנטו, תודה רבה לך.
אכן כפי שכתבתי לא מדובר באיזו יצירת מופת נשגבת, אבל בעניי ספר שיש לו ייחודיות מסוימת ותחקיר נהדר.
|
|
|
משה
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה לביקורת. קראתי את "לבבות במנזר" שלה ספר בינוני שקיבל שלשה כוכבים, לא עשה לי חשק להמשיך את יחסיי עם דוננט.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
פרפר, מחיאות כפיים!
אני מסיר בפניך את הקובע. אכן, אי אפשר לפספס את סגנונו של לאונרדו בתמונת הכריכה. כמעריץ מושבע לא יכלתי להתעלם, אם כי לא זיהיתי במהירות כזאת מאיזו יצירה לקוחה התמונה.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סקירה טובה לספר שכנראה היה יכול להיות מרתק יותר.
עכשיו אני חושש להגיע ל"תמול שלשום", אם הוא מעורר באנשים תחושות חייתיות D-: דרך אגב, תמונת הכריכה היא של לאונרדו דה וינצ'י - זה מלאך מתוך אחת הגרסאות של המדונה בין הסלעים - Vergine delle rocce , מה שמסביר מדוע הספר משך אותך (בניגוד למלאך, בגרסה הזאת ישו נראה כתינוק מכוער במיוחד. בגרסה של הלובר הוא נראה הרבה יותר טוב). |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אלעד, תודה
מכיר את היצירות, אבל תודות להמלצתך אפנה אליהן שוב וארענן את זכרוני :-)
|
|
|
אלעד
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
שני ספרים נוספים בנושא (בראשון אגב מוזכר השני): הגברת עם הקאמליות, מאנון לסקו.
ולשניהם גרסאות בעולם האופרה (לה טראויאטה של ורדי, מאנון לסקו של פוצ'יני ועוד). |
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
