ביקורת ספרותית על הקורטיזנה מאת שרה דוננט
ספר בסדר

---

זהו סיפורה של פיאמטה ביאנקיני והגמד שלה בוצ׳ינו. היא מוכשרת מיחדותה להיות קורטיזנה, נערת ליווי לבני המעמד הגבוה והאצולה. נוסף על יופיה היא שנונה וחכמה, יכולה לנהל שיחה על כל נושא ומנגנת בכלי בשם קתרוס. הסיפור מתחיל ברומא בתחילת המהומות והפלישה לעיר. פיאמטה נאלצת לברוח מהעיר יחד עם בוצ׳ינו ושניהם נהפכים לשותפים. טרם עזבה את רומא היא מקבלת יחס איום מצד נשים גרמניות שאינן קתוליות, המבקשות לטהר אותה ולהביא אותה לדת האמת. הם מגיעים לוינציה, עיר מולתדה של פיאמטה. בהגיעם לבית אמה (שהכשירה אותה להיות קורטיזנה) מגלים שהאמא מתה והמשרתת שלה מתגוררת בבית. כעת דרושה לה עזרה בכדי להחלים. נכנסת לתמונה דמות מעניינת, חברת ילדות של פיאמטה. היא ידועה בשפם לה דראגה, שמה האמיתי הוא אלנה. לה דארגה ידועה כמכשפה צולעת ועיוורת העוסקת בריפוי גם. לאחר החלמתה, פיאמטה מצליחה להשתלב בחיי המין של וינציה כקורטיזנה הרומאית. המזל מאיר להם פנים עד לתגלית הדרמטית בסוף הספר, שאותה לא אגלה אחרת אקלקל את חווית הקריאה.
ספר זה מבחינת עלילה אינו רב תהפוכות או בעל רגעי שיא עוצרי נשימה. לכאורה זה סיפור שטוח, קליל לקריאה. מה שמייחד אותו זה סגנון הכתיבה המעורר את וינציה לחיים. רמת התיאור היא כל כך פרטנית שהקורא יכול לראות בדמיונו את התמונה שהסופרת רוצה שיראה, אפשר להרגיש את הערפל ולחוש ברוחות ואף להריח את הצחנה ולעומתה הבשמים והריחות הנעימים המתוארים. סגנון התיאור חי לחלוטין וזו אחת מנקודות החוזק ברומן הזה. הסיפור עוסק בסוגיות של דת, של אמונה דתית, שימור מוסר והחטא בתענוגות הגוף. הכי יפה בעיניי הוא הדיאלוג הפנימי של הדמויות, מה כל אחת חווה ומה כל אחת חושבת. הסבל האישי של אדם הסובל מנכות ותחושות העלבון בפני השפלות. מושג הנכות מקבל מימדים חדשים בספר הזה. מה שנראה לעין, אינו תמיד אמיתי ויש להטיל בו ספק. הספר בוחן התנהגותם של אנשים מקורבים וקשורים אחד בשני בזמני רוגע ובזמני משבר. כיצד הכעס והחשדנות מובילים לתוצאות הרסניות לעיתים. רגשי חרטה כשבכלל מאוחר מדי להתחרט ואז העונש והגאולה בד בבד. סיפור יפה וקל לקריאה כשלא רוצים לקרוא חומר כבד. למרות פשטותו, הוא מחלחל עמוק.

» ביקורות נוספות של איה
» ביקורות נוספות על הקורטיזנה