ביקורת ספרותית על מגוחך להפליא מאת מארק למפרל
ספר טוב

---

את הולכת כמו תמיד לספריית הרחוב האהובה עלייך, מחפשת בעיקר ספרי עיון כי הספרייה הזאת קצת פחות טובה בספרי קריאה בעברית. ובכל זאת בן הזוג שלך שולף משם ספר דק וצהוב ואומר "מצאתי". את חושבת ששם הספר מגוחך להפליא, לא נראה לך מעניין בכלל, ואז מוציאה כמה ספרי עיון ואתם חוזרים יחד הביתה. הוא קורא את שלו, את קוראת את שלך ואז מסיימת, והוא ממליץ לך על שלו כי לדעתו הוא מצוין וישמח שתדברו על זה אחר כך ותחליפו רשמים. את לא מעוניינת, אבל הסתיימו לך חומרי הקריאה וזה ספר דק, וזאת שבת אז אין טלפון, אז את פותחת וקוראת. הספר כתוב בגוף שני יחיד, ועוד פונה לזכר, בעוד אצלך אפילו וויז פונה אלייך בנקבה, וזה מעצבן מאוד, אבל הסתיימו חומרי הקריאה וכו' ואת ממשיכה, ואפילו מצליחה להנות.

ועכשיו אני אפסיק להדגים את הדרך שבה הספר כתוב, כי כאמור זה מעצבן, ואתחיל לכתוב נורמלי. קשים חייו של אב במאה העשרים ואחת. כעת כבר לא מספיק לפרנס ולהיות קיים באופן כללי כזה, לא לו ולא לסביבה. היום אב מעודכן ומודרני מעוניין וצריך גם לדעת להכניס כלים למדיח, לרשום את הילדים לחוגים ולעקוב אחרי הרשתות החברתיות המתפתחות בגינת השעשועים, להביא להם כלב ולצאת איתו לטיול פעמיים ביום, לדעת באיזו כיתה הם, להכיר את המורים ולבוא לאסיפות הורים, להיות טוב בתחזוקת הבית והגינה, ולהיות מעורב בחיים הרגשיים של הילדים שלו. וגם של אשתו כמובן. זה הרבה דברים, ואין הרבה ניסיון היסטורי מהדורות הקודמים לעשות בו שימוש כי בדורות הקודמים אבות היו במקרה הטוב קיימים ומפרנסים ולפעמים עושים פדיחות, וזהו.

מייקל אודל הוא עיתונאי וסופר אוסטרלי, וכמו כן הוא נשוי ואבא לשניים. מודרני. ויום אחד שכנה במכונית דורסת אותו במעבר חציה. לא פציעה רצינית אבל החיים שלו מתחילים לקרוס והוא לא יודע איך להתמודד עם זה. הספר שהוא כותב לא מצליח להתקדם, והוא לא מתרכז בעבודה עליו אבל כן מתרכז בקניות ותשלומים שמחסלים את המקדמה שקיבל עליו. מערכת העיתון שבה עבד בעבר לא צריכה עוד כותבים, הבת שלו מסתבכת בבית הספר עם התלמידה מהמשפחה הלא נכונה, הבן שלו מסתבך עם סמים ועם חברים רעים, כל זה לא משפר את בריאותו והמצב רק הולך ומדרדר. דברים שיכולים לקרות לכל אחד, ואתה קורא וצופה בהתמוטטות שקורית מול עיניך ובהילוך איטי. קשה לקרוא לספר הזה "מצחיק" גם אם הוא כתוב בנימה קלילה. זה יותר כמו "מכמיר לב", ומאוד מאוד אותנטי, כמו משהו שעלול לקרות לכל אחד.

קצת חבל שלקראת הסוף המחבר השתפן, או שמא התעצל ומיהר לארוז את הכל בצורה שמסתדרת טוב. אולי טוב מדי. הצרות שנראות כמו יכולות לקרות גם לי ולך מתברר שמקורן בדיכאון ושמקורו של הדיכאון הוא במשהו ברקע של מייקל שממש לא נמצא אצלי או אצלך, אשתו אשת החיל לא קורסת מהעומס ולא מתפטרת ממנו או מהמשפחה, המאפיונרים שאיימו עליהם מתפוגגים, וגם הבת הצליחה להשלים בצורה טובה עם הנמסיס שלה. אבל כולנו אוהבים אגדות של אנשים טובים מהצבע הנכון, ולכן נאהב את הספר גם אם הסוף מתוק מדי ועם מוסר השכל מודבק.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מגוחך להפליא