יש ספרים שכשמסיימים לקרוא אותם ההזדהות אתם כל כך גמורה, עד שאי אפשר לכתוב עליהם בלי לפרט כמעט את כל תולדות החיים שלנו. זה קורה לי והיו כאן ביקורות (על כל מיני ספרים) שהבנתי שזה קורה גם לאחרים. הזדהות כזאת אני מרגישה כרגע עם הספר הזה, למרות שסיימתי לקרוא אותו כבר לפני שבוע. אבל כפועל יוצא מזה - אני גם בבעיה. למה? כי, למשל, בדומה לספר הזה, הזדהתי, לפני הרבה מאוד שנים עם הספר 'כמעיין המתגבר' שכתבה איין ראנד. הסכמתי אז עם כל מילה שנכתבה בו. ראיתי בו מאור לחיי. והנה, עברו כמה שנים וסדקים החלו להופיע באמונה שלי בספר הזה, והיום אני מוכנה להצהיר שיש בו כל כך הרבה דברים "מקולקלים" שאין לי מושג מה מצאתי בו אז. וזה קרה לי עם עוד כמה ספרים. האם זה יקרה לי גם עם 'מרטין עדן'? לא יודעת. ובהתייחס לשנות חיי לא בטוח שיהיה לי זמן לדעת.
מרטין עדן מגיע משכונת עוני. לפרנסתו, כנער, הוא עובד כספן. עובד קשה אבל גם רואה עולם. יום אחד כשהוא חוזר לעיר מולדתו, הוא מציל בחור צעיר ממכות שהוא חוטף מכמה צעירים. הצעיר מזמין אותו לביתו. בית בורגני רגיל. ושם פוגש מרטין את אחותו של הצעיר, ומתאהב בה. מרטין מתאהב גם ברמה התרבותית של המשפחה, ומחליט שגם הוא יכול. והוא עושה. מתחיל ללמוד. מתחיל לכתוב. וחי בעוני מרוד. כמעט אף אחד לא מתייחס אליו, אבל הוא ממשיך.
רוצה הגורל ויום אחד הוא מתפרסם...
הספר הזה הוא ביקורת נוקבת על החברה שאנו חיים בתוכה. וכל כך הרבה מלחמות ניהלתי כמו מרטין עדן, שכמו שכתבתי למעלה: אני מסכימה עם כל מילה שלו.
חוץ מזה אופן הכתיבה של הספר מרתק. לפעמים היה לי קשה לדעת אם אני קוראת סיפור או שירה. קראתי בעבר גם את 'קול מיער' שכתב ואת 'פנג הלבן', אבל בהתייחס לנוסח של הספר הזה כנראה שהם היו "מעובדים" היטב. וחבל.
מקווה לקרוא עוד ספרים שלמים ומלאים שכתב.

הדבר הראשון שהכה בתודעתי היה - איזו שפה רהוטה, גבוהה,המערסלת בקרבה מילים בודדות ההופכות לסך משפטים מיוחדים ואח"כ לעמודי קריאה מרתקים ומסחררים .

הספר הזה נכתב לפני 100 שנה ויותר {ב-1909} והוא לא רק עדכני בנושאו,אלא מרתק ולא ניתן להניחו מהיד.
זוהי גדולה של ספר העומד במבחן הזמן הספרותי.

מרטין עדן ששמו כשם גיבורו,הוא רומן שהיסודות האוטוביוגרפיים של ג'ק לונדון המחבר שזורים בו היטב .
לונדון כתב את הרומן לאחר שכבר היה לסופר מפורסם,מבוסס כלכלית וחברתית ,ומתוך זווית הראיה הזאת ל-עברו הביוגרפי -כתב את הספר.

מרטין -עדן בראשית שנות ה-עשרים,מלח עני בחופשה מאזור סן פרנסיסקו, מתוודע בדרך מקרה לרות מהמעמד הבורגני הגבוה,בעיניו-היא דמות נשית כה חכמה ,בעלת רוחב אופקים ונימוסים כיאה למעמדה .הוא יודע בחושיו שהיא הדמות הנשית והערכית שאליה שאף כל חייו ולא ידע, מתאהב בה מיידית ובעוצמה עזה.

בניסיון לצמצם פערי -ידע והשכלה ונימוסי חברה מתחיל מרטין את דרכו האישית והחברתית בקריאת ספרים,עיתונים, וכתבי-עת מכל הבא לידיו בספריות הציבוריות עד שהוא יודע אל מה הוא נכסף ומה מטרתו מחייו. ייעודו להיות-סופר!.


בטוח בכישרונו הספרותי,ביכולותיו האינטלקטואליות הנרכשים ובניסיון חייו העשיר, הוא מתחיל לכתוב ללא הפסק כאחוז- אמוק,יצירות ספרותיות,מסות פילוסופיות ושירי-אהבה. את היצירות הללו הוא שולח לכתבי -עת אשר בתורם כולם אבל כולם מחזירים את המעטפות עם מכתבי תודה או ללא מכתבים כלל .
בכל התקופה הזאת שנמשכת חודשים רבים -מרטין חי בתנאי עוני ורעב מחפירים ,עד הגיעו למצב שבו היה צריך למשכן את בגדיו וחפציו האישיים כדי שיהא בידיו כסף לקנות בולי-דואר כדי לשלוח את המעטפות ובתוכם יצירותיו הספרותיות.
בכל הזמן הזה ובמקביל רות מתאהבת בו תוך כדי התכחשות לרגשותיה הללו,היא מצדה רואה בו "פרא האציל" ומנסה
להניאו ממימוש חלומותיו הספרותיים. רות כמי שנאמנה לערכיה הבורגניים של מעמדה מנסה להניע את מרטין להשיג לעצמו "משרה" צנועה ומטיפה לו שהדרך להתקדם בחיים היא באמצעות טיפוס אטי וזהיר, עבודה קשה וציות למוסכמות החברה. ניסיונותיה אלו נהדפים ע"י מרטין שוב ושוב שאינו מוכן להקשיב ולהיות חלק מ "ברגי- עבודה הקפיטליסטיים".

הפערים החברתיים והאינטלקטואליים בין מרטין לרות הולכים וגדלים מצידו. למרות שרות הינה בוגרת תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת ברקלי, הוא מבחין שטעמיה הספרותיים מצומצמים מאוד,לא חורגים מהמקובל ,ותואמים את הפופולרי באותה תקופה,אולם הוא ממשיך לאוהבה ללא תנאי ובעוצמה רבה.

רות אינה מכירה בכישרונו של מרטין הקורא בפניה את יצירותיו ודוחפת אותו שוב ושוב להיות "הבחור מן השורה". מרטין נקרע בין אהבתו הגדולה אליה לבין התעקשותו לפרוץ כסופר ,כשתודעתו האינטלקטואלית והחברתית כבר מבקרת את השטחיות ,הבורות,והצביעות שבעיניו, הקיימים בקרב בני- המעמד הבורגני -הגבוה שאותם מייצגים רות,בני משפחתה,ומעגל חבריהם.

אחד משיאי הספר הוא בפירוק אירוסיי מרטין ורות מצידה של
זו האחרונה ובהשפעת הוריה ,בגין התעקשותו להיות סופר. מרטין מגיע לעוני מחפיר שרק בעלת הבית הכובסת שאצלה הוא מתגורר-משמשת בשבילו קשר הצלה לאוכל,לחמום חדרו ולעידוד נפשו.
לונדון מדגיש בראייתו הסוציאליסטית כי רק אנשים בני המעמד העני, העובדים בפרך כבהמות,חסרי השכלה ואי -יכולת ניוד חברתי,הם הם האנשים המעניקים עזרה וכתף תומכת למי מהאדם הנזקק הניצב מולם.

מרטין שולח בהתמדה ובעיקשות את סיפוריו,מסותיו וכתבותיו לעיתונים וכתבי -העת ונדחה שוב ושוב. הוא בוחן את יצירותיו בהשוואה ליצירות המתפרסמות ואינו מבין מדוע הוא נדחה ללא סוף,שהרי יצירותיו עולות על מה שמתפרסם בהם.
אולם הוא לא נכנע ומטיח שוב ושוב את ראשו בכותלי הממסד הספרותי.
בכך מעניק לונדון את ניתוחו הסוציולוגי אודות "עולם הספרות" של מה שהסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה כינה "השדה של הייצור התרבותי".ניתוח האומר כי הצלחה ב"שדה התרבותי" מצריכה יכולות "פוליטית","דיפלומטית" וניצול נבון של "קשרים" כדי להתנהל ב"שדה" הזה,וכן הכרה בחשיבותו של המוצא הסוציו-אקונומי של הסופר להצלחה בו. מסתבר כי האיכות הספרותית לבדה אינה מספיקה.

מרטין שכמעט ונואש מכישלונותיו הספרותיים החוזרים ונשנים ,מצליח לבסוף להבקיע את חומות הממסד הספרותי,יצירותיו מתחילות להתפרסם טיפין טיפין עד היותו סופר מפורסם,עשיר מאוד ומקובל חברתית.
במצב שכזה מבקשת רות לחזור אל חייו -אבל הוא דוחה אותה בטיעון שהיא והוריה סרבו לקשר ביניהם כשהיה עני,חסר- מקצוע ובן מעמד חברתי נמוך מהם,ועכשיו משהוא מפורסם ,עשיר ומחוזר בקרב דרגי החברה הגבוהה -הם רוצים בו כחתן בעל תווית איכותית לשידוך .

מרטין בשיא פרסומו ועושרו נקלע לדיכאון נפשי שבו הוא מאבד כל עניין באנשים ובכתיבה. שט בספינה לאיים הקרביים היכן שפעם מצא את אושרו שם,אולם הוא לא מגיע לנמל האי.

עלילת רומן שכזה אפשר למצוא למכביר ובאופן הקלישאי הזה בהרבה רומנים אחרים. אז מה עושה את הרומן -"מרטין עדן " למיוחד ושונה מהם?,תשובתי -שפת כתיבת הרומן.
גם אחרי 100 שנה הספר כתוב ממילים ,ממשפטים ומהצרופים המבניים שבהם, לשפה שיצרה אצלי תחושת קריאה ממקום של "גדול מהחיים".לדעתי,גם בתקופתינו -קשה למצוא ספרים הכתובים באופן גאוני שכזה.

אין ספק שגאוניות הכתיבה היא של ג'ק לונדון כסופר.
אולם מכיוון וקראתי את הספר בעברית ובתרגום החדש ,
אני מניחה זר עלי -זית לראש -המתרגם הנפלא: עודד פלד,
{שתרגם גם את הספר הנפלא "טוטם הזאב"}.יכולת תרגומו המקצועית ,ניסיונו רב- השנים בתחום ואופקיו האינטלקטואליים הם שהגביהו את הרומן למחוזות חוויה נדירים והותירו אותי נעתקת -נשימה במהלך הקריאה.

לספר נכתב אחרית- דבר מעולה ע"י מִלֵּאת שמיר-הפורש את הרקע הביוגרפי,החברתי והכלכלי לכתיבת היצירה הזאת.

יש לשבח גם את הוצאת "כרמל" (בשיתוף "המפעל לתרגום ספרי מופת") על שיקוליה ואופקיה הספרותיים בהוצאת תרגום מחודש לספר ,שלא יזכה ל"ככב " ברשימת רבי- המכר ולמרות זאת השקיעו מאמץ ספרותי וכספי בהוצאתו.

עטיפת הספר הנה מיצירתו של הצייר האמריקאי- וינסלו הומר {1836-1910}.הציור בשמו-"סחף העצים" מתאר בסגנון ריאליסטי- מלח הניצב מול הגלים הסוערים עד שנדמה שתושיט ידך ותיגע בקצף גלי- הים הלבנים ,המלוחים,וברוח החזקה הנושבת בם.

אם הייתי צריכה לדמות את מרטין עדן לחפץ הייתי בוחרת בחץ. מרטין סימן לעצמו מטרה להיות סופר גדול, ואז ירה את עצמו לעברה בכל הכוח ולא סטה ממנה עד שננעץ במרכז הלוח. מרטין הוא בחור חזק ושרירי אבל דווקא משום כך נדרש למאמצים כפולים כדי להשיג את מטרתו, הניצבת במרחק עצום מבעלי זרועות מפותחות כשלו. את חוסנו הגופני רכש מרטין בעבודה קשה על סיפונן של אוניות אמריקאיות של תחילת המאה העשרים, לכאורה עוד מלח עם חבלים משופעי קשרים ומוח שדל בהם. אלא שמלבד גוף הפועל ניחן מרטין גם בראש פעיל במיוחד, שרק בגלל סביבה עשירה מידי במלחים (תרתי משמע) קפא על שמריו. כשמרטין הזדמן לביתו הנאה של חברו ופגש שם יופי, השכלה ועלמה עדינה שהייתה התגלמות כל אלה, הרושם הכביר שהותירה בו היה כשטף אדיר של מים חמימים שהעירו את השמרים משנתם.

מרטין, בעידודה ובהכוונתה של העלמה, רות, החל תופח. מיום ליום תפחו אוצר מילותיו וידיעותיו, ואתם גם התקווה שטיפח - לזכות באהבת רות. הוא נפטר מעגת המלחים המשובשת ובלע ספרים על ספרים דרכם נחשף לפילוסופיות ולתורת האבולוציה שהסבריה את העולם היו לו כהתגלות. עם התקדמותו בקריאה ובלימוד החל תוסס בו הצורך לכתוב את הרעיונות שהסתחררו בראשו, ושלראשונה בחייו נמצאו לו המילים לבטאם. כשהן פרצו ממנו בנחשול אדיר חש מרטין שמצא את ייעודו. אולם חלומו לא מצא חן בעיני רות. אחיה הביא לביתם פרא אדם והיא רצתה ללוש אותו לצורת אדם המוכר לה - מתורבת, שמרן ובעל הכנסה מסודרת. אלא שבפרק זמן קצר מרטין תפח לממדים ענקיים ממידותיה ומשהכיר בכך שהוא עולה עליה במקוריותו, במחשבתו העצמאית ובניסיון החיים שלו סירב להיכנס לתבנית שייעדה לו. עיסה כזו, ברי לכל - סופה שתחמיץ. רות מחמיצה פנים כשכתביו של מרטין נדחים, מרטין מגיר זיעה חמוצה ונחושה להצלחה, כשזו מגיעה ושמה קץ לחודשי רעב ועמל טעמה בפיו חמוץ עד ייאוש ובסוף, בסוף נחמץ לב הקורא.

מרטין עדן הוא ספר על אינדיווידואליסט המגשים את החלום האמריקאי במאמץ אדיר, בתיאור סוחף וריאליסטי המרכיב את רוב הספר, שאינו מסוגל להינות מהצלחתו בגלל האינדיווידואליות ההולכת ומחריפה שלו המרחיקה אותו מחברת הפועלים הבורים אך גם מהחברה הבורגנית השטחית והעדרית. זהו ספר על האינדיבידואליזם לעומת הסוציאליזם: מרטין מבקש להתרומם ממעמדו ולא לרומם את המעמד עמו, הוא רואה בסוציאליזם "מוסר עבדים" ונמשך לרעיונות הדרווניזם החברתי. דרך גורלו של גיבור א-סוציאליסט זה ביקש לונדון להעביר דווקא את המסר ההפוך: הוא תמך בסוציאליזם, ואפשר להבחין בעמדותיו באדישותה של רות לרעבונו הרומנטי של מרטין ובתיאורים של עבודתו מטמטמת החושים בסדנת יזע. זה גם ספר על המסע לקריירה ספרותית. בדיוק בתקופה של "הרהורי כתיבה" קיבלתי שיעור באיך צריך לעשות זאת: בחריצות, בהתמדה ובחמש מאות מילים ליום, לפחות.

אבל יותר מכל מרטין עדן הוא ספר של גיבור שובה לב. כבר זמן רב לא קראתי ספר שגרם לי להתאהבות ספרותית, ולמרות שגיבור אהוב אינו תנאי לספר מעולה, התגעגעתי לתחושה. אן האסופית הג'ינג'ית, אליזבת בעלת הדעה הקדומה, סקרלט מחלף עם הרוח, אישוואר ואום מאיזון עדין, גבריאל ממוסה דאג, ווקולסקי מהבובה, כולם גיבורים שאהבתי עד מאד ועכשיו גם מרטין. חכם, מעמיק, נדיב ואהוב בקרב בני מעמדו, אינדיווידואליסט עם רצון של ברזל ונחישות שהחזיקה מול פת לחם. אינדיבידואליות שסלחתי על הצד האפל שלה שהריח עליונות ניטשיאנית כיוון שלא בא לידי-ביטוי ביחסו טוב הלב לחלשים. במיוחד קסמה לי האמונה הבלתי-מעורערת שלו בייעודו ובגדלות רוחו, בחיים האמתיים כבר התאהבתי במישהו ששידר ביטחון טוטלי שכזה. כשאזכר במרטין עדן תעלה בתודעתי דמותו שבריר שנייה לפני הספר הקרוי על שמו.

כדי לצאת ידי חובה אציין שיש פגמים קטנים כמו דיאלוגים לא מספיק אמינים בין רות ואמה וסוף קיצוני מידי לטעמי, אבל אני מזכירה אותם כלאחר יד כיוון שעדיין זהו ספר שהסב לי קורת רוח רבה מהרגע שהתחלתי לקרוא אותו על רצפת הספרייה ועד לסיומו על הספה עמוק לתוך ליל שבת. קדימה, קראו אותו גם ואז נרים מרטיני לחיי כל המרטינים, הג'ק לונדונים ושאר הסופרים שיצירותיהם מספקות לנו שעה של גן-עדן. לחיים!

לפני שאתחיל בביקורת, בעקבות פניה של חברת האתר, החלטתי שאני אציין בפניכם שכבר כתבתי סקירה שונה מסקירה זו על הספר במשתמש הקודם שלי. הסיבה שאני מפרסמת סקירה נוספת ושונה מהקודמת היא בגלל שלא הרגשתי שהסקירה הקודמת באמת תיארה את הרגשתי המדויקת מן הספר, כי היא בעיקר תיארה את עלילתו ופחות התמקדה בחוות הקריאה שלי. וחוץ מזה, אני מאוד אוהבת את לונדון והרגשתי צורך להביע את רגשותיי הכנים כלפיו וגם כי סיימתי לא מזמן קריאה נוספת של הספר והבנתי תובנות שונות מהקריאה הראשונה שקראתי לפני מספר שנים והביקורת היא בהתאם.

קריאת הביקורת היא לשיקולכם.



"כשתצליח יהיה לך טוב"
"ההצלחה מעידה על הדרך שהאדם עושה"

הצלחה. שאיפה שכמעט כל בן אדם שואף להגיע אליה,
הצלחה. הישג שרבים מפארים, שהיא נחלתם הנחשבת של רבים מהאנשים שחיים ביקומינו. רבים מהללים אותה והיא מהווה יעד נחשק ובטוח.

אבל האם באמת ההצלחה כה משנה? האם ההצלחה באמת מסמלת על האדם דבר כלשהו? האם היא באמת פרמטר לאיכותו של האדם? לאורח חייו? האם כשאדם מצליח הוא באמת יכול לסמן וי במחברתו ולהתרווח בכורסתו, כשהוא שבע רצון?

מה קורה כאשר ההצלחה היא-היא מפלתו של האדם? מה קורה כאשר ההצלחה היא סלע חלקלק שתוך שניות אתה מועד ונופל?

ברצוני להתוודות: ג'ק לונדון הוא אחד הסופרים האהובים עלי ביותר. כתיבתו המהפנטת משופעת תיאורים רבים, תיאורים שמפלסים דרך אל ליבו של הקורא ונטמעים בו לנצח. כתיבתו של לונדון היא כתיבה שייעודה להשאיר חותם, להשאיר חותם בנפשו של הקורא. להשאירו פעור פה וממצמץ בתהיה: תיתכן? תיתכן גאונות שכזאת?

כשאני חושבת על הספרים שקראתי פרי עטו של לונדון, ספרים שנגעו בי, היממו אותי, ניפצו אותי לרסיסים, חתכו אותי לחלקיקים קטנים, מינאטוריים עד בלתי נראים, ספרים שאני יכולה לומר בפה מלא שהם פאר היצירה, שהם קלאסיקה אמיתית, אני משווה זאת לנגן כינור המנגן מנגינה המפלחת לבבות, מנגינה עדינה שלאט מגבירה את קיצבה ונעשית אינטנסיבית, עד לפיינל, עד לסיום החותם את המנגינה, חותם המשאירך בערפול חושים, בהלם טוטאלי.

הספר "מרטין עדן" הוא הספר הראשון שקראתי הנכתב על ידי ג'ק לונדון. ספר כל כך מתעתע, כל כך כתוב היטב. בהתחלה אתה מרגיש שהסיפור מתנהל על מי מנוחות, הגיבור העני המרוד, מרטין, מתאהב בנערה עשירה ומתחיל לשנות את הרגליו עבורה. הוא מתחיל ללמוד לכתוב ולדבר כראוי, למען לנשוא חן בעיניה ובעיני בני משפחתה הקפדנים. עם הזמן, חדוות הקריאה והלמידה מפעמת בו והוא לומד בשביל עצמו. הוא מבין שהוא אוהב להשכילולהתפתח ומחליט שיעודו להיות סופר. וכך, הוא ממשיך לכתוב ספרים ולהפוך לסופר מבוקש וספריו נעשים רבי מכר.

ברגע זה הייתם לבטח שואלים עצמכם: נו? הוא אמור להנות מההצלחה! מההשיגים שהוא משיג! הרי הוא הצליח לצאת משכונת עוני ולפתח את כישוריו, דבר ששאר בני גילו עם גורל דומה לא הצליחו וכנראה לא יצליחו לעולם.

נכון, בעולם אופטימי ואידיאלי בוודאי שזה מה שהיה קורה, אך העולם שידיו המיומנות של לונדון ברא לא מתנהל ככה, הוא ניסה להראות בדיוק ההפך: מה קורה כאשר ההצלחה מגיעה והכול למראית עין מתנהל כשורה? דווקא שם הגיבור חש שהוא בודד והעולם אינו מבין אותו ומתחיל להסתגר ולפנות עורף לרעיו. באופן אירוני, דווקא ברגעי התהילה השדים האפלים צצים, מגיחים וסובבים את גיבורינו, שדים המובילים אותו, בחור צעיר מבולבל ומיואש, לעבר פתרון טרגי.

הו, הסוף. הסוף הזה שתופס בקורא ומטלטלו טלטולים עזים.
הסוף הזה שגורם לדמעה להופיע בעיניו של הקורא.
סוף לא צפוי, סוף שגורם לקורא להתרעם על אכזריותו של הסופר אך באותה הנשימה להבנה שמדובר בסופר שהוא לא פחות מגאון. כיצד הוא הצליח לתפוס אותי ברשתו? כיצד הוא גרם לי, מתחילתו של הסיפור ועד סופו, להיות מרותקת אל הכתוב? לדמיינו כל כך טוב, כאילו אני דמות בין דמויותיו?
כיצד הוא תיאר בחדות עין ובכישרון בלתי נדלה את המציאות המורכבת? מציאות שאיננה רק שחור ולבן? שיש בה גם אפור?
כיצד הוא הצליח להתמקד ברגשות האדם הקטנים ביותר ולהאירם באור זרקוריו? למקד את תשומת ליבנו אל רגשות אלה?

והחשוב מכול, המסר שלעניות דעתי לונדון העביר בצורה טובה ונוגעת שכל אדם צריך לחרוט אותו במוחו: ההצלחה היא לא הדבר החשוב ביותר. הכסף, הממון והקניין אינם מדד לאיכות חייו של האדם.

למרטין עדן היה הכול אבל באותה המידה לא היה לו דבר.

מאפיין מאוד שכיח בספריו של לונדון, זה העובדה שתמיד גיבורי ספריו עוברים חוויה מטלטלת, ונאלצים לחוות על בשרם את טעמם המר של החיים- בין אם זה כלבים, הרפתקנים או במקרה הנוכחי של ספרינו: יורד ים.
מרטין עדן הוא יורד ים צעיר, מחוספס ונטול כל השכלה, שפגישה מקרית עם צעיר אחר תשנה את כל חייו מקצה אל הקצה.
היכרות של מרטין עם משפחתו של הצעיר האחר, תגרום לו לשני שינויים מהותיים:1- הוא יתאהב באחותו של אותו צעיר. אהבה עמוקה, נפלאה ואמיתית. 2- הוא מחליט לרכוש השכלה באופן עצמאי, ובהמשך להפוך לסופר.
לונדון לא שוכח לפרוש בספר( כמו בספריו האחרים) את משנתו הפילוסופית בשלל נושאים, מפרט את הסבל הרב שעובר גיבור הספר עד להצלחתו, ומשכיל לחשוף את נבכי נפשם ותחושותיהם של גיבוריו.
הספר מאופיין בעלילה דלה אמנם, ואינו נמנה, לדעתי, עם פסגת יצירותיו האחרות, אך עדיין את כישרון הכתיבה של לונדון והרגישות הבלתי מעורערת שלו אף אחד לא ייקח.
ספר מצוין, עם סוף מטלטל...

מרטין עדן הוא לא ספר מוכר. האמת שלא שמעתי עליו עד שהמליצו לי עליו אישית.
וחבל.
זה ספר גאוני, מן השורה הראשונה, ללא ספק מהספרים הטובים.

ג'ק לונדון מוכר בעיקר בזכות ספריו על בעלי החיים, כמו פנג הלבן,ולא בזכות ספריו על בני האדם, אבל הם לא פחות מוצלחים. בקצר, מרטין עדן עוסק באדם "פראי" שמנסה להתחבר לחברה הגבוהה ולהפוך לסופר.

הסוף מפתיע, הכתיבה גאונית.
הקורא ממש מבין את מרטין, מבין את המצוקות ואת השמחה, את העצב ואת התסכול. הכל מתיישב נכון, אפילו הדיכאון שמופיע באמצע הספר- כשקוראים אותו הוא נורא הגיוני.

מרטין עדן, בתרגום חדש של הוצאת כרמל, ממולץ.

מרטין עדן הוא ג'ק לונדון, לכן הספר כל כך מוצלח. לונדון כתב את כל מה שהוא הרגיש בעצמו בתקופת ההצלחה שלו, ושם את זה בדמות דמיונית- מרטין.

ספר המלווה את ימי בחרותי וכך גם הסופר ג'ק לןנדון שהגירסה המקורית האנגלית בספרו זאב הים שיפרה את רמת האנגלית שלי הרצון לקרא את הספר עד תומו הידיעה שספריו מבוססים על ניסיון אישי מדהימה אפילו מותו של מרטין עדן מתאר את מאוויו של הסופר לונדון