ביקורת ספרותית על קוקורו מאת נאטסומה סוסקי
ספר מעולה

---

לפני שאכתוב על הספר, אני חייב להתחיל במשהו אישי שכמובן קשור לענין.

למעלה מ-5 חודשים חלפו מאז אותה שבת ארורה בה התהפכו עלינו החיים כאן. אחד התחומים הנפגעים ראשונים עם כל משבר, הוא תחום התיירות בו אני עוסק ב-12 השנים האחרונות. וכי למי יש ראש לצאת לטייל עם כל הכאוס האופף אותנו מכל עבר כאשר החברים, הילדים והנכדים משרתים במילואים. אך החיים כנראה חזקים יותר ואם לא תתרחש כאן קטסטרופה נוספת בימים הקרובים, אצא בסוף החודש להדריך טיול ביפן, אחד היעדים שאליהם אני יותר מחובר.

יפן זו פלנטה אחרת בה הכל שונה וכך גם הספרות היפנית, לכן בשנים האחרונות אני מקפיד לקרוא משהו של אחד הסופרים היפנים לפני כל נסיעה לשם, סוג של הכנה עצמית כזו. לצורך כך, לא יכולתי לבחור בספר מתאים יותר מאשר קוקורו.

עלילת הספר מתרחשת בדיוק בתפר שבין יפן המסורתית ליפן המודרנית. השנים הן תחילת המאה ה-20, יפן כבר פתוחה למערב והמלחמה הקשה עם רוסיה (בה הכתה את הרוסים שוק על ירך) מאחוריה. הקיסר מייג'י, האיש שאחראי יותר מכל אחד אחר לשינויים הדרמטיים שעברה יפן הלך לעולמו (1912), אך אווירת יפן המסורתית מלווה את עלילת הספר בכל צעד ושעל. ולמען הדיוק, יש בספר כמה עלילות שכמובן כולן שזורות זו בזו.

הספר מחולק לשלושה חלקים כאשר שני הראשונים מסופרים מפיו של סטודנט צעיר הלומד באוניברסיטה בטוקיו ומחפש את עצמו בעולם, כדרכם של צעירים רבים אחרים בכל מקום אחר. אחת הדרכים היא מפגש עם אדם מבוגר קצת מוזר ומתבודד. במקביל מספר לנו הבחור הצעיר על יחסיו עם הוריו בימיהם האחרונים ויראת הכבוד לה זוכים המבוגרים בחברה היפנית, עוברים דרך תיאור יחסים אלו בצורה נפלאה.

בחלקו השלישי של הספר מספר לנו ידידו המבוגר של הסטודנט את סיפור חייו. סיפור זה נוגע בנושאים רבים הקשורים לנפש האדם, רגשות כמו אהבה וקנאה, יושר והגינות, היחס למוות וכמובן שלא נפקד גם נושא מקומו של האדם בחברה והמחויבות שלו לזולת.

זהו אינו ספר עבה במיוחד, בסך הכל 162 עמודים אך אצלי הם נקראו לאט מהרגיל מכיוון שמדובר בסיפור קצת כבד. זהו ספר נפלא המייצג נאמנה את הספרות היפנית (לפחות כפי שאני מכיר אותה) ואני בטוח שכל מי שאוהב לקרוא על נפש האדם, יתחבר לזה בקלות.

שבחים כמובן גם לתרגום של פרופ' רז.

5 כוכבים ללא היסוס.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על קוקורו