ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שישי, 2 בפברואר, 2024
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
טוב, ספר שכותרתו ״מנהרות״... לא בדיוק האסקפיזם האולטימטיבי, הא?
אנא האמינו לי כשאני כותב שלא הקדשתי לשם הספר מחשבה מעמיקה כמעט בכלל, ולקחתי אותו מהספרייה רק בגלל שהייתי סקרן לקרוא אותו, גם כי אני מכיר את רותו מודן על רקע מקצועי (שנינו לימדנו במקביל בבצלאל, כשעוד לימדתי שם) וגם כי קראתי לאחרונה שמודן נתבעה לדין לפני מספר חודשים על רקע שימוש שעשתה לכאורה בדמויות אמיתיות לצורך כתיבת הספר. מרתק ומשונה.
אבל תכל׳ס לקחתי את הספר כי זה קומיקס למבוגרים, ואת הספרים הקודמים שלקחתי בספרייה - משהו של דיוויד פוסטר וואלאס ועוד משהו שהיה נראה מתאים, לא הצלחתי לקרוא יותר מכמה עמודים. טווח הקשב שלי הצטמצם מאז השבעה באוקטובר במידה כזאת שאפילו רילז קצרצרים מאתגרים אותו. קומיקס למבוגרים, אם כן, היה נראה כמו בחירה סבירה למרות שמו המטרגר בדיעבד.
אני מחבב מאוד את רותו וחושב שהיא אדם נבון וחד מחשבה, וגם האיורים שלה עשויים בהתאם, בקו וסגנון ייחודיים לה, וטרנדיים במידה הנכונה. הספר לא דורש יותר מדי התעמקות, מה שהתאים לי מאוד.
״מנהרות״ הוא אכן קומיקס (טוב, רומן גרפי) שמיועד למבוגרים. התוכן שלו לא ילדותי, לא מתיילד, והוא עוסק בנושאים ״רציניים״ - מאבקי יוקרה פוליטיים בין ארכיאולוגים, סכסוכים משפחתיים, יחסי יהודים-ערבים, שטחי איי בי וסי, יש בו מתנחלים, אנשי צבא, הומואים, פרופסורים, מחבלים, ילדים, בעלי חיים ועוד דמויות רבות ומגוונות. הסיפור שלו מעניין למדי, נע על המנעד שבין המשעשע, לפוליטי, למותח, האיורים טובים ו״פתורים״ יפה מבחינת החלוקה המסורתית לריבועי קומיקס וגם השבירה שלהם פה ושם. מאידך, הרגשתי שדווקא הפורמט שיחרר את רותו מהצורך להעמיק, הן מבחינת הדמויות והן מבחינת הסיפור עצמו, כי אילו הרומן הזה היה ״רגיל״, ועשוי רק מטקסט, לא היה בו כמעט כלום. נראה שרותו סומכת עלינו שנבין דרך הציורים את כל הסיפור, שמתגולל לאורך הספר באופן סכמטי ושלדי למדי, וכך מאבד כמעט לגמרי את המימד הרגשי. הקורא ממשיך ומעלעל בספר במהירות, אולי אפשר פוטנציאלית לעצור ולהעמיק בריבוע כזה או אחר, אבל בשביל מה? יותר מעניין לדעת ״מה קרה הלאה״ ולא מה הרגישה דמות X או דמות Y, ואפילו לא מה מרגיש הקורא. הייתור הזה עומד בעוכרי הספר, כי אז החווייה שהוא מייצר היא אולי לא רעה, אבל חלולה.
****
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט
(לפני שנה ו-8 חודשים)
מסכים איתך, ומתחבר לפרספקטיבה שלך.
|
|
האופה בתלתלים
(לפני שנה ו-8 חודשים)
נהניתי ממנו מאוד ואני חושבת שאולי דווקא בגלל שהוא מגחך על הכל. אנחנו אמורים לקחת את כולם בספר בערבון מוגבל ולהתייחס לשטויות ולשגעונות שמעסיקים אותן כל כך באותה דרך: הסתכלות קצת צינית, קצת משועשעת ועדיין מכבדת. זו בעיניי רוח הספר ולכן הוא גם כל כך נעים - כי הכל הרה גורל וממש לא משנה בו בזמן, בלי טלטלה רגשית ענקית אלא פשוט עם אמפתיה בסיסית לכל אחת מהדמויות - ההפוכות בהחלט זו מזו.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנה ו-8 חודשים)
פתאום אני קולט שלקחתי את הספר כי הוא קומיקס ולא דורש ממני התעמקות, ובאותו זמן אני בא בטענות לרותו מודן על כך שהיא לא מעמיקה מספיק... אולי זה לא כל-כך הוגן
|
|
עמיחי
(לפני שנה ו-8 חודשים)
כתבת יפה.
נדמה לי שנהניתי ממנו קצת יותר ממך :-) וזה בא לידי ביטוי בסקירה שכתבתי בהשוואה לשלך. אסתכן ואומר שהתביעה נשמעת כמו קישקוש. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנה ו-8 חודשים)
האיורים של רותו לא מושלמים, ולא אמורים להיות כאלה. הסיגנון שלהם בעיניי מוצלח ואחיד ברמתו,
וגם אם לפעמים יש אף מוזר או שיער מופרך, זה עובד בתוך הקונטקסט, ואפילו מצליח להיות מרשים כשהיא מייצרת מנעד די רחב של דמויות שונות שמתקיימות באותו עולם בלי להיות חריגות בשפה הגרפית שלהן, והיא נוטעת את אותן דמויות בסביבות וסיטואציות שונות ומצליחה להישאר נאמנה לאופי וסיגנון הדמות בלי להיות נוקשה או לעשות תרגילים (כמו דמות שאין לה הבעות פנים, או שמוצגת רק בפרופיל, למשל). האומנות הזו קשה לעשייה הרבה יותר ממה שזה נראה.
|
|
חני
(לפני שנה ו-8 חודשים)
כן הקשב הזה השתנה אצל כולנו...
|
|
פואנטה℗
(לפני שנה ו-8 חודשים)
לא יודעת איך עברת את זה בתור קולגה לשעבר. אני נגיד נתקעתי כבר בשלב הכריכה...
בפרצוף של 'מוחמד' הפלסטיני יש אף משולש בלי תלת מימד כאילו הוא כבר שכב במנהרות חמאס עם האף באדמה במשך שנה. ולגברת המגונדרת בחצאית הצהובה חסרה אצבע ביד שמאל. כאלה. ממש מסיח את הדעת מה"קריאה" הפאקים הגרפיים האלה |
|
הלל הזקן
(לפני שנה ו-8 חודשים)
דה אלפרט...
התגעגעתי.
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת