טרם קראתי ספר של אן פאצ'ט ו'אדונית השקרנים' נראה לי אחד טוב לפתוח בו.
אז...ככה-ככה.
הספר משתרע על כמה עשורים וסוקר את חיי שלושת דמויות המפתח וסביבתן דרך עיניהן. רוז ההרה יפת התואר הנוטשת את מכורתה קליפורניה ומשפחתה בסוג של גחמה ומותירה פתק קצר, מרחיקה אלפי קילומטרים במכונית חבוטה עד העיירה האביט הנידחת שבקנטאקי , כל כך שונה מקליפורניה התוססת עם מזג האוויר הנוח. שם היא מוצאת את מקומה במלון שהוסב למנזר סנט אליזבט המשמש מקלט לנערות במצוקה- שנכנסו להריון לא רצוי בתקופה שמרנית. רוז תורמת את חלקה בעבודה קשה במטבח, מתיידדת עם חברותיה לצרה ועם זאת יש בה משהו מרוחק.
בן לו היא נישאת, מבוגר ממנה השנים רבות, איש התחזוקה המקומי שהגיע למקום ומצא בו בית. אדם טוב לב ומעניק שנפצע בתאונה במהלך טירונות המארינס ונותר עם רגל פגועה לכל חייו.
הבת ססיליה המתבגרת דרך דפי הספר לנערה הקרובה במיוחד לאביה וחשה שמשהו מוסתר ממנה. היא מתיידדת במיוחד עם בת גילה לוריין.
ברקע- חיי המנזר. עשרות צעירות הרות שימסרו את תינוקותיהן למשפחות אומנות ויעזבו. אם המנזר הקפדנית קורין והנזירה נעימת ההליכות אוונג'לין אצלה מוצאת ססיליה אוזן קשבת. ארוחות, תפילות וסדר יום קפדני למדי.
אז יש סיפור על נטישה, משפחתיות, סביבה וזמן מסויימים. הסתרה. הסיום האמור להיות דרמטי לא מצליח במיוחד להיות כזה. קשה להימנע מהתחושה שבמציאות זהו סיפורם של רבים ולמרות שמובא דרך דמויות מאד מסויימות המביאות את האמת שלהן שאינה קלה הוא אינו מרתק במידה יוצאת דופן.
הכתיבה באופן כללי טובה למדי אך עם פרטים רבים המתארכים מדי. הטירונות בחיל הנחתים, הנערות והנזירות במעון, ארוחות וטקסים דתיים. כארבע מאות עמודים שחלקם מדשדשים ובסופו של דבר אינם יוצרים דרמה מרגשת ומרתקת במיוחד.
2.5 כוכבים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
