“#
הסיפור הזה כתוב ביד אמונה. לא ניכר בו שהוא ספר ביכורים. הוא מסופר על ידי שלוש דמויות שהן הגיבורות הראשיות בסיפור. הוא מעניין, קריא וקולח, הדמויות בנויות היטב. מתרחש בעיקר בקנטאקי, במבנה שפעם היה מלון והיום הוא מוסד של הכנסייה הקתולית, הקולט נשים בהריון בלתי רצוי הממתינות ללידה ולמסירת התינוק לאימוץ. נזירות קתוליות מטפלות בנשים ההרות, בדרך כלל בנועם בלי כפייה.

רוז, גיבורת הסיפור, עוסקת רק בהשתחררות מכבלים. גם אם הכבלים עשויים משי ואהבה, גם אם אינם כובלים אותה באמת. היא יפה מאד, רוז, אבל נראה שאינה מודעת ליופיה בכלל. ומתייחסת אליו – אם בכלל - כאל משהו חיצוני שרק אחרים מבחינים בו, או כאל מגבלה. הדיון על חופש מגיע למחוזות שאינם מקובלים בדרך כלל. חופש הוא חופש גם מקשרים וגם מאהבה, שהיא המגבילה הגדולה של החופש. עצמאות היא גם אנוכיות ודחיית האחרים, וקשה מאד לאזן את התמונה עם "קצת חופש וקצת אהבה", כי אלה תכנים שאינם ניתנים לחלוקה, כמו שאי אפשר להיות "קצת בהריון".

זה המקום לשאלה התמידית – מה עובר על הוצאות לאור, המשנות לספר המתורגם את שמו שניתן לו באופן חוקי על ידי מי שזכאי לקרוא לספר בשמו? הספר הזה נקרא במקור The patron saint of liars שם שיש לו משמעות בסיפור. השם שניתן לו בארץ מנקה אותו משרידי נצרות, ומוחק את משמעותו. לי זו נראית בחירה נואלת, המעלה על הדעת ספר מתבגרים מעצבן.
כדי לאזן את התמונה – העטיפה יפה מאד בעיני.


0”

“טרם קראתי ספר של אן פאצ'ט ו'אדונית השקרנים' נראה לי אחד טוב לפתוח בו.
אז...ככה-ככה.
הספר משתרע על כמה עשורים וסוקר את חיי שלושת דמויות המפתח וסביבתן דרך עיניהן. רוז ההרה יפת התואר הנוטשת את מכורתה קליפורניה ומשפחתה בסוג של גחמה ומותירה פתק קצר, מרחיקה אלפי קילומטרים במכונית חבוטה עד העיירה האביט הנידחת שבקנטאקי , כל כך שונה מקליפורניה התוססת עם מזג האוויר הנוח. שם היא מוצאת את מקומה במלון שהוסב למנזר סנט אליזבט המשמש מקלט לנערות במצוקה- שנכנסו להריון לא רצוי בתקופה שמרנית. רוז תורמת את חלקה בעבודה קשה במטבח, מתיידדת עם חברותיה לצרה ועם זאת יש בה משהו מרוחק.
בן לו היא נישאת, מבוגר ממנה השנים רבות, איש התחזוקה המקומי שהגיע למקום ומצא בו בית. אדם טוב לב ומעניק שנפצע בתאונה במהלך טירונות המארינס ונותר עם רגל פגועה לכל חייו.
הבת ססיליה המתבגרת דרך דפי הספר לנערה הקרובה במיוחד לאביה וחשה שמשהו מוסתר ממנה. היא מתיידדת במיוחד עם בת גילה לוריין.
ברקע- חיי המנזר. עשרות צעירות הרות שימסרו את תינוקותיהן למשפחות אומנות ויעזבו. אם המנזר הקפדנית קורין והנזירה נעימת ההליכות אוונג'לין אצלה מוצאת ססיליה אוזן קשבת. ארוחות, תפילות וסדר יום קפדני למדי.
אז יש סיפור על נטישה, משפחתיות, סביבה וזמן מסויימים. הסתרה. הסיום האמור להיות דרמטי לא מצליח במיוחד להיות כזה. קשה להימנע מהתחושה שבמציאות זהו סיפורם של רבים ולמרות שמובא דרך דמויות מאד מסויימות המביאות את האמת שלהן שאינה קלה הוא אינו מרתק במידה יוצאת דופן.
הכתיבה באופן כללי טובה למדי אך עם פרטים רבים המתארכים מדי. הטירונות בחיל הנחתים, הנערות והנזירות במעון, ארוחות וטקסים דתיים. כארבע מאות עמודים שחלקם מדשדשים ובסופו של דבר אינם יוצרים דרמה מרגשת ומרתקת במיוחד.
2.5 כוכבים.”

“סיפורו של מנזר הקולט בנות צעירות הנמצאות בהיריון כפוי ושאינו רצוי, משכן אותם ומטפל בהן עד לאחר הלידה. סיפורה של רוז (והן של בעלה ובתה) , שהחליטה להישאר במנזר גם לאחר לידת בתה.
ספר מעניין, הן מבחינת תוכנו והן מבחינת מבנהו. הסיפור מנקודת מבטן של שלוש דמויות.”

“הספר הנפלא הזה נכתב לפני שלושים, שנה והוא רלוונטי מאד לימינו.
רוז היא אדונית השקרנים. בת 22 לבעל שאוהב אותה מאד, גרה בקליפורניה. היא מחליטה לנטוש אותו ברגע שמגלה שהיא בהריון וחושבת שהיא תכפר על הנטישה בכך שהיא תשאיר מאחוריה את אמה האהובה שאותה גידלה לבדו ואליה קשורה. היא משאירה לבעלה פתק ובו כותבת שהיא אומללה ושלא יחפש אחריה. לוקחת את הרכב המשפחתי ונוסעת במשך שבוע לצד השני של אמריקה למנזר מרוחק בעיירה האביט במחוז קנטאקי.התקופה היא שנות השישים בה אמריקה השמרנית היתה שקועה במלחמת וייאטנם.
למנזר זה מגיעות בחורות צעירות רווקות שהן בהריון לא רצוי שלא יכולות להשאיר בגלל התקופה שהיתה שמרנית. במיוחד בדרום.
רוז שהיתה נשואה יכלה בהחלט להשאירו אבל בתחילת ההריון החליטה שאינה מעוניינת לשמור את התינוק.
היא מתחברת לנזירה אונג'לין טבחית בעלת כוחות חיזוי על טבעיים שרוז הופכת ליד ימינה במטבח. רוז מגלה את עצמה, את כוחה והיא נקשרת לבנות ולנזירות ועושה כל שביכולתה לעזור להן ולשכוח את עברה.
היא מתיידדת עם בן, איש התחזוקה המסור שמבוגר ממנה (בגילו של אביה המנוח) וככל שהלידה מתקרבת היא מתמלאת בספקנות באשר להפלה וברגע האמת היא מחליטה
להתחתן עם בן וללדת את התינוק.

רוז אומנם יפהיפיה ואמיצה שהולכת בעקבות צו ליבה אך דמות קפואה ומסרבת לשתף את הסערות שמתחוללות בליבה.דמות שלא אהבתי בכלל.
בן שאיתו היא מתחתנת היא דמות אנושית ורגישה שנושא טראומה עמוקה, מתגורר בקרבת המנזר ומכיר את כל הנשים. דרכו אנו למדים על רוז היפה והחזקה.
מתגלה כדמות אוהבת ומסורה, אבא רגיש לבתו ססיליה ומסור לאשתו רוז.
ססיליה הבת שנולדת מספרת בחלק השלישי והאחרון על האם והאב. היא גדלה להיות נערה עצמאית ודעתנת שתוהה אם להיות חילונית כמו אמה או נזירה. האמא מנותקת רגשית מהבת. ססיליה מחוברת לאביה שמהווה עבורה עוגן. הוא תמיד נמצא ובסיום הרומן היא מתעמתת עם אמה ומרגישה כל הזמן שהאמא מסתירה סוד. למרות זאת היא לא מוותרת על קשר איתה ומבקשת ממנה שתלמד אותה לנהוג. רוז אהבה לנהוג כי בשבילה העולם נע בכיוון שהידיים קבעו. הנהיגה בשבילה היא היקום.
הספר כתוב בשפה עשירה וקולחת. לרגע לא מורגש שהוא כתוב לפני שלושה עשורים.
למרות שהספר מחולק לשלושה מספרים הרצף נשמר היטב וחווית הקריאה היא מושלמת.
ספר מרתק אך מטריד.”