#
הסיפור הזה כתוב ביד אמונה. לא ניכר בו שהוא ספר ביכורים. הוא מסופר על ידי שלוש דמויות שהן הגיבורות הראשיות בסיפור. הוא מעניין, קריא וקולח, הדמויות בנויות היטב. מתרחש בעיקר בקנטאקי, במבנה שפעם היה מלון והיום הוא מוסד של הכנסייה הקתולית, הקולט נשים בהריון בלתי רצוי הממתינות ללידה ולמסירת התינוק לאימוץ. נזירות קתוליות מטפלות בנשים ההרות, בדרך כלל בנועם בלי כפייה.
רוז, גיבורת הסיפור, עוסקת רק בהשתחררות מכבלים. גם אם הכבלים עשויים משי ואהבה, גם אם אינם כובלים אותה באמת. היא יפה מאד, רוז, אבל נראה שאינה מודעת ליופיה בכלל. ומתייחסת אליו – אם בכלל - כאל משהו חיצוני שרק אחרים מבחינים בו, או כאל מגבלה. הדיון על חופש מגיע למחוזות שאינם מקובלים בדרך כלל. חופש הוא חופש גם מקשרים וגם מאהבה, שהיא המגבילה הגדולה של החופש. עצמאות היא גם אנוכיות ודחיית האחרים, וקשה מאד לאזן את התמונה עם "קצת חופש וקצת אהבה", כי אלה תכנים שאינם ניתנים לחלוקה, כמו שאי אפשר להיות "קצת בהריון".
זה המקום לשאלה התמידית – מה עובר על הוצאות לאור, המשנות לספר המתורגם את שמו שניתן לו באופן חוקי על ידי מי שזכאי לקרוא לספר בשמו? הספר הזה נקרא במקור The patron saint of liars שם שיש לו משמעות בסיפור. השם שניתן לו בארץ מנקה אותו משרידי נצרות, ומוחק את משמעותו. לי זו נראית בחירה נואלת, המעלה על הדעת ספר מתבגרים מעצבן.
כדי לאזן את התמונה – העטיפה יפה מאד בעיני.
0
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
