איזה ספר תת רמה. כשמצאתי את הספר בספריית רחוב, אמרתי לעצמי שהנה הזדמנות חינמית לקרוא ספר שהיה זמן רב להיט ברשת. למזלו של הספר הוא יצא בהוצאה השייכת אף היא לרשת. אז קראתי. תת רמה.
הספר הזה מספר סיפור, כשבכל פעם שיש עליה ברמת הסיפור, גרמוס המחברת דואגת להנחית מכת מוות ולחזור למי האפסיים. ומהו אותו סיפור? ובכן, אחד קלווין אוונס הוא חוקר מבריק בתחום הכימיה. במעבדה שלו נמצאת אחת אליזבת זוט, מדענית כימיה מבריקה בזכות עצמה, לא באותו חדר. יום אחד היא צריכה כוסות כימיות ובאה לקחת מהמעבדה של פרנהייט, סליחה, קלווין. הוא כועס עליה שהיא לוקחת ציוד בלי רשות והיא מנפנפת אותו. בסוף יש להם בת מאהבה גדולה, והם לא נשואים ב-1955. כן, שערוריה. בסוף צלזיוס, סליחה, קלווין, מוצא את מותו הטפשי ומותיר את אליזבט הרה ובלי עבודה, מאחר והיא לא דוקטור, אף לא מסטרנטית.
אליזבת הופכת את ביתה למעבדה כימית, נחושה להמשיך את עבודתה בתחום האביוגנסיס. אבל בתור אישה לילדה קטנה היא איכשהו צריכה להתפרנס. שיעורים בכימיה, במזומן, לחוקרים במכון בו עבדה, איכשהו מקיימים אותה בדוחק. אבל בספרים, שלא כמו בחיים, אב של ילדה אחרת בגן של בתה מדלן, הוא מפיק של תוכניות טלוויזיה ויודע כיצד נראות ארוחותיה של מדלן, בתה של אליזבת זוט הזאת. בתור מפיק לא מוצלח הוא מולחץ ע"י הבוס לשפר את התוכניות המשודרות אחר הצהריים ומחליט ללחוץ על אליזבת להגיש תוכנית בישול של ארוחת ערב בשש. אליזבת נענית לא בקלות ומעבירה את התוכנית בסגנון שיעורים בכימיה. אצלה אין סתם מים לקפה, יש H₂O. כדי להמליח סטייק מוסיפים נתרן כלורי במקום מלח. למה? כי נשים אינן מטומטמות וצריך להעשיר אותן כאילו ייצרו מוצר מעבדה ולא סתם ארוחת ערב למפרנס הראשי ולדרדסיו. בנוסף, היא גם לובשת מכנסיים, ביג נו נו, ומצהירה שאינה מאמינה באלוהים, שוב, ביג נו נו. ההתחלה קשה, ההמשך להיט בסינדיקט ערוצים.
אבל תעלומת קלווין עדיין לא נפתרה. גם תעלומת התומך העשיר, המממן את עבודותיו של קלווין אוונס במעבדה הכימית לא נפתרה. איך כל אלה קשורים?
מאחר והספר הזה, כמו הרבה דומיו, נועד להיות בסיס לתסריט לסדרת טלוויזיה, מה שאכן קרה, ונאמר שהתוצאה חיננית בהרבה, כדאי לכם לפנות לסדרה אם אתם מנויי אפל טי וי. אם אינכם מנויים שם, קראו ספר אחר.

#
הנה שוב אני קוראת ספר על מה שקרה (או לא קרה) בשנות החמישים של המאה הקודמת, באמריקה. אם את הספר הקודם – שנכתב על ידי מי שחיה באמת בשנים אלה וחוותה את הערכים אז – זנחתי בבוז, מהספר הזה ממש נהניתי, למרות שהוא רחוק ממהימנות תקופתית, ועושה את מה שנחשב בדרך כלל לשגיאה בעיני – ספר שנכתב לכאורה על תקופה קודמת, עם הערכים שמקובלים עלינו היום.

אליזבת זוט מנסה לשנות את העולם. היא רוצה להיות כימאית ומדענית כשהעולם שסביבה מוכן לקבל נשים רק אם הן עוזרות בית, מטפלות בילדים, מבשלות ובעלות מוח קטן. קוטן המוח מכתיב להן להינשא (מהר!) לגבר כלשהו וללדת כמה ילדים. אם המוח היה טיפה יותר גדול, הוא היה מזהיר אותן מההשתעבדות הצפויה, הכוללת עבודה קשה ומעט מאד הערכה. אליזבת זוט היא לא רק אישה נבונה, היא גם יפה. מן הסתם היתה שומעת כל היום את המשפט "איך בחורה כמוך???" [בעברית – למה שלא תנצלי את המראה שלך, תמצאי לך גבר עשיר שיאפשר לך בטלה נינוחה עם דמי אבטלה גבוהים?] וכך אליזבת זוט נכנסת לקרבות אבודים על מקצוע, תפקוד והערכה. ואלה שמשבשים לה את מכשיר הניווט, הם גברים שרובם לא רואים פחיתות כבוד לגנוב (עבודה, גוף) של אישה, שהיא במילא חצופה לדרוש את אותם סטנדרטים ואותה הערכה כמו גבר.

מה שכתבתי בפיסקה הקודמת מבטא העדפה לערכים עכשוויים. בשנות החמישים באמריקה נשים ברובן הגדול לא חלמו להשתוות לגברים. אישה נשואה לא עבדה וטיפלה בבית ובילדים. הטרדות מיניות היו נורמה וחלק מהנשים אף ראו בהן מחמאה(!) על מראן המושך. ילדות חונכו לא להיות חכמות יותר מדי, ואם כן – לא להראות את זה כי זה לא מושך בנים. הריון היה בעיה של האישה (גם אם היום אנחנו יודעים שיש גם גבר בפעילות הזו) והיה בהחלט בושה גדולה לאישה הלא טהורה. ילדים שנולדו לנשים לא נשואות היו "לא חוקיים" (הידעתם שביהדות אין דבר כזה "לא חוקיים"? פרט לממזרים, שמוגדרים בסיבות ידועות, ילדים שנולדו לנשים לא נשואות אינם בלתי חוקיים).

יש פה אישוש לרעיון שסופר טוב זה יותר מכישרון כתיבה. גרמוס כותבת סיפור סוחף בכישרון כתיבה לא מבוטל, יכולת סיפורית טובה ועוד משהו חמקמק, הגורם לקורא(ת) לקבל את הסיפור למרות פגמיו ולהנות ממנו.
בלי מעט עוקץ אי אפשר. הסוף, נקודת התורפה של סופרים רבים, הוא בנאלי וקצת קלקל לי את ההנאה מהספר. הוא סוגר את כל הקצוות ומהדק, הופך את כל המקריות התמוהה ל... מקריות תמוהה. חבל שקראתי את הפרק האחרון. בלעדיו זה סיפור מהנה, כתוב בשנינות רבה, מגדיר מצויין מיהם הטובים והרעים בסיפור, ועם יחס חיובי ביותר לכלבים שגרם לי הנאה למרות המופרכות ביסודו.

מאוד אהבתי את הספר!
ספר שנון ומצחיק ועם זאת לא ילדותי או רדוד.
הדמות הראשית היא אישה משכילה בשנות ה 60 של ארה"ב השוביניסטית והסקסיסטית אשר מנסה להילחם על מקומה בשוק התעסוקה הגברי בזכות כישוריה ויכולותיה.
הספר מביא את סיפור חייה בשנים הללו וגם מפגיש אותנו עם החלקים הלא יפים של אותה חברה שמרנית בארה"ב שלא הצליחה לתת לנשים לפרוץ החוצה.

למרות החיים הלא פשוטים של אליזבת היא לא נותנת לאף גבר לחנך אותה או לקבוע לה. היא טיפוס קיצוני (חכם ומצחיק) אפילו לתקופה של היום אז בוודאי שבשנות ה 60 של אז.
יחד עם עלילה מעניינת יש גם הרבה שנינות וסרקזם שמאפיינות חלק מהדמויות.
אני ממש יכולה להבין למה הפכו את הספר הזה לסדרת טלוויזיה והייתי מאוד שמחה לצפות בה.

אין הרבה ספרים שמצליחים לשמור על איזון טוב בין עלילה מעניינת ושנינות עוקצנית. זה בהחלט מצליח.
בסוף הספר אתה קצת מאוהב בדמויות ואתה רוצה להיות חבר שלהן... זה אומר הכל.
נהניתי מכל רגע

הספר מתרחש בשנות ה-60 באמריקה. חלומה של אליזבת הדמות הראשית, זה לעסוק במחקר בכימיה בסביבה בה שולטים גברים. הספר בוחן כיצד היא מאזנת את חייה המקצועיים ככימאית, וכיצד הדינמיקה המשפחתית שלה משפיעה על הבחירות והאושר שלה.
אליזבת נאבקת למצוא עבודה יציבה ולתמוך בבתה, היא מפוטרת מהמעבדה לכימיה בה עבדה כתוצאה מכך שהיא לא הייתה נשואה והיא בהריון. כשהוצעה לה הזדמנות להנחות תוכנית בישול, "ארוחת ערב בשש" על ידי מפיק טלוויזיה. היא נעתרה להצעה, למרות שלא היה לה עניין בבישול, אלא כי היא הייתה זקוקה לכסף על מנת שתוכל לדאוג לביתה. הספר עוקב אחר מסעה של אליזבת כשפית בטלוויזיה, שם היא משתמשת בידע המדעי ובשנינותה כדי ליצור מתכונים חדשניים ולבדר את הצופים. היא גם מתמודדת עם אתגרים ודעות קדומות מהתעשייה הנשלטת על ידי גברים, ומנסה להוכיח את עצמה כאישה מוכשרת ומקצועית. בדרך היא פוגשת אנשים שונים שעוזרים לה או מעכבים אותה.
אפשר לראות בספר את הדינמיקות המשפחתיות. זה מתבטא בדמות הראשית שהיא מגדלת את ביתה לבד לאחר מות בן זוגה, וזה מופיע גם במערכות היחסים המורכבת של אליזבת וקלווין עם המשפחות שלהם בתקופת הילדות עד שמצאו אחד את השנייה והרגישו לראשונה את החשיבות שיש לאדם שקרוב אלייך. ציטוט מתוך הספר ״זה שאנחנו נולדים למשפחות לא בהכרח אומר שאנחנו שייכים להן״.
בסופו של דבר מדובר בספר שכתוב היטב ומציע תובנות מעניינות אך העניין לא נשמר לאורך כל הספר ובאופן אישי ציפיתי יותר להתלהב ממנו.

אליזבט זוט נולדה בזמן הלא נכון למשפחה הלא נכונה. ילדה מבריקה שנולדה להורים מתפקדים חלקית, בעלי מוסר רעוע, שמגיל 10 מבינה שעליה לדאוג לעצמה. במקום כללים שהמשפחה שלה לא הקנתה לה, היא לומדת לסמוך על חוקי הטבע והמדע. מבחינתה – אין בלתם. היא לא מאמינה בשום דבר אחר, גם לא במוסכמות חברתיות, ובטח שלא בחוקי הדת השמרניים.
אליזבת הופכת למדענית מחוננת, אלא שיש בעיה אחת: היא נולדה בשנות השלושים של המאה הקודמת. על פי חוקי הטבע שהיא מאמינה בהם – גם נשים יכולות. אבל הסביבה הגברית שהיא מוקפת בה בזה, משפילה, בוזזת ותוקפת נשים שמעזות לפרוץ את המעגל. אליזבת היא לוחמת. היא רגילה להיות אאוטסיידרית, וממש לא אכפת לה מה חושבים עליה, אבל היא מאוד מתקשה לעמוד מול הכוח העצום של החברה המדכאת נשים. ואז, היא פוגשת נפש תאומה – מדען מבריק שגם נסיבות חייו הטרגיות הובילו אותו להיות שונה. הם חשים מיד "כימיה יוצאת דופן" (כיאה לשני כימאים) וחיים בבועה הרמונית משלהם. אבל ההרמוניה לא מאריכה ימים.
אליזבת מוצאת את עצמה שוב לבדה – הפעם מטופלת בילדה קטנה. היא מוצאת את הדרך לנווט את ספינת חייה מחדש, ובלי שהתכוונה הופכת גם למגדלור לנשים אחרות, ולחלק ממהפכת השוויון לנשים.
טוב, זו לא יצירת מופת, וברור שהמהימנות של הסיפור לא גבוהה. אבל אני אהבתי אותו משתי סיבות: האחת, הסיפור מסופר היטב. יש בו גם עצב וגם צחוק (חוסר הנכונות של אליזבת לקבל מוסכמות חברתיות מייצר שלל סיטואציות קומיות), גם כעס וגם תקווה. ויותר מכל – זה סיפור על כוחה של אחווה. בראש ובראשונה – אחוות נשים – אלה שמגלות שחבל להן להילחם זו בזו, הרי הן באותו הצד של המתרס. וברגע שהן מתחילות לאחד כוחות – הכל אפשרי: אליזבת, השכנה ממול, אשת כוח האדם שקינאה בה ושנאה אותה בתחילה, מזכירת ההפקה... אליהן חוברות דמויות אחרות שנמצאות בשולי החברה השמרנית – אב יחידני שאשתו נטשה אותו עם ילדה קטנה וכומר שלא מאמין באלוהים. אה, ויש גם כלב אחד, חכם ושובה לב, שמפחד מקולות נפץ. כל הדמויות מקסימות, מתוארות בצורה אוהבת, וביחד מתאגדות למעין משפחה אלטרנטיבית, שמעניקה לכל החברים בה כוחות והזדמנויות שלא היו להם קודם.

מקורי, כתוב בשנינות, זורם, מעניין, משלב אלמנטים של feel good עם ביקורת נוקבת על מעמד האישה בשנות החמישים בארה"ב, בהנחה שתיאורי הכותבת נאמנים לתקופה, אזי מקומם לדמיין איך התנהלו הדברים עד לא כל כך מזמן... מסוג הספרים שמסיימים לקרוא מהר כי קשה להניח מהיד. ממליצה.

אחרי תקופת היובש של חודשי אוקטובר-נובמבר, זה היה הספר שהצליח להחזיר אותי מעט לקריאה. חיפשתי משהו קליל, משהו לא מחייב ולא מאתגר. אישה טובה המליצה לי עליו, וכך נסדק מחסום הקריאה. לא נפרץ, אבל נסדק. סיימתי אותו לפני זמן רב, אבל לכתוב עליו, לא היה לי מספיק כוח, זמן או חשק.

עכשיו יש לי קצת זמן פנוי, אז רק אומר שאת הספר אפשר לחלק לסקור משתי זוויות, הדְמוּת המרכזית, וסיפור המסגרת. הדמות, אליזבת זוט, היא אישה חיננית, מיוחדת, חכמה וסרקסטית, ובעיקר מתנהלת כאילו אינה מודעת לסביבה, ובהחלט יש בה משהו שובה לב. מדובר באישה חזקה בשנות השישים של המאה הקודמת, כימאית צעירה ומבריקה שלא מקבלת את ההכרה הראויה לה מפאת היותה אישה, או לפחות כך זה מוצג בספר. בניית הדמות והחיבור אליה הוא החלק היותר טוב בספר.
סיפור המסגרת הרבה פחות אמין, די בכך שנאמר שבמהלך העלילה היא נאלצת לעזוב את עבודתה במעבדת הכימיה ונעשית דמות טלוויזיונית מפורסמת, כמגישת תכנית בישול יוצאת דופן. יש להודות שהמהלך אולי מופרך אך כתוב בצורה לא רעה ואפילו משכנעת, בניגוד למסרים הפמיניסטיים הפלקטיים הגודשים את הספר ומבצבצים כמעט בכל עמוד. וכאילו לא די בכך, הם גם מוסברים היטב לקורא, שמא הוא לא שם לב אליהם. לא ארחיב יותר רק אומר שבכל זאת זה ספר חמוד וקליל, מנותק לגמרי מהמצב, ובזה הוא עושה את עבודתו היטב.
(גילוי נאות. עד היום לא היה לי מושג שמשודרת כעת סדרה המבוססת על הספר. אם היה לי זמן מיותר אולי הייתי מציץ...).

ספר מצויין ושונה, ממזמן לא קראתי ספר כל כך מדוייק. אני מכירה באופן אישי ממש שלושה מקרים כאלו של גברים-פרופסורים, שפשוט לקחו לעצמם את המחקרים של הדוקטורנטיות שאיתן הם היו בקשר. מקרה אחד בקשרי עבודה, מקרה שני- קשר של פרופ' ודוקטורנטית ומקרה שלישי-רומנטי. סטודנטית מבריקה שהתאהבה במרצה בינוני וכתבה לו את המאמרים המעולים שפירסם ובזכותם היתקדם. היא כמובן מעולם לא קיבלה קרדיט אפילו כשותפה בהם.
זר (ותסלחו לי לי- גברים, לא בהכרח יבינו את הסיטואציה).
ג.ג

"והנה, הדברים האלה מציגים בפני המדענים מצב מעניין ביותר, אם כי מביך במקצת, משום שהדרך שבה מגיע אלינו המידע הזה מנוגדת לחלוטין, על פניה, למשמעותו של מידע זה"
(דאגלאס אדאמס, שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש, בתרגום עמנואל לוטם, עמוד 85)
====

שאלה מעניינת יכולה להיות האם גיבור ספר כלשהו היה אוהב את הספר שנכתב עליו, או את הסוגה, או בכלל היה טורח לקרוא משהו. טוב, אולי זו לא שאלה מעניינת בכלל, ודי ברור שרוב הגיבורים של רוב הספרים לא היו אוהבים את הספרים שנכתבו עליהם. בכל מקרה זאת הפעם הראשונה שהשאלה עלתה לי בראש כי במקרה של "שיעורים בכימיה" מאוד ברור שהגיבורה, אליזבת זוט, היתה מתעבת את הספר שנכתב עליה ואת הסוגה הקלילה והרומנטית שהוא משתייך אליה. אליזבת היא אישה רצינית, מדענית, אוהבת כימיה, נוסחאות, הסברים מוצקים ורציניים על הדרך שבו העולם עובד והחומרים שבו מתחברים זה לזה. היא מתעבת שטחיות, מגזיני נשים על עצות בשקל, קומדיות רומנטיות, או בכלל טלויזיה. היא אוהבת מידע ועובדות, ואני מניחה שבכלל סיפורת, גם לא כזאת קלילה ו"נשית" היתה עוברת לה מעל הראש.

אלא שהעידן שבו אליזבת זוט חיה עובד נגדה. אלה שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. היא לא יכולה לסיים את התואר שלה בכימיה או לקבל עבודה רצינית כמדענית, כי רוב הגברים שהיא פוגשת הם גם עצלנים, וגם מזלזלים בעבודה שלה ומכשילים אותה על כל צעד ושעל, שלא לומר גונבים את עבודתה. בצר לה, ובהיותה גם אם לא נשואה שצריכה לפרנס את היחידה הקטנה והלא מקובלת בחברה שלה, היא מוכרת את נשמתה לשטן השואו-ביזנס, ומגישה רצועת בישול בתוכניות אחר הצהרים. מה שכן, אליזבת עושה כאן הפוך על הפוך, ומשנה את הכיוון של התוכנית - מתוכנית הבישול לעקרת הבית הנמצאת בבית וצריכה גם היום, כמו אתמול ושלשום וכמו מחר ומחרתיים, להכין אוכל להזין את המשפחה שלה - אליזבת עושה מהתוכנית שיעורים בכימיה ומייצרת משמעות ואפילו קריאה פמיניסטית עבור קהל הצופות.

עד כאן זה פחות או יותר הפרק הראשון בספר, אותו קראתי עוד בחנות הספרים, וזאת על מנת להבין מה מנצח - העטיפה היפה והשם המסקרן, או הסופרלטיבים הנאלחים של המגזינים על העטיפה הזאת. באתר סימניה לא היו סקירות או ביקורות על הספר שיכולתי לשאוב עליהן מידע, אולי הספר חדיש מדי. אז הפרק הראשון היה כתוב היטב, משעשע ומבדר במידה והיה נראה מצדיק את רכישת הספר במחיר הקטלוגי המלא. כך שעד עכשיו לא כתבתי שום דבר שהוא ממש ספוילר, מה שאני לא מבטיחה שלא יקרה בשורות הבאות. מי שרוצה לשמור את מתח הקריאה מוזמן לעצור כאן ולא להמשיך הלאה, למרות שיש לי עוד מה לומר.

הגעתי הביתה, חיכיתי לשבת, והתחלתי בפרק השני. מההווה המשעשע שבו אליזבת זוט מקבלת הצעת עבודה בטלוויזיה, בוני גרמוס זורקת את הגיבורה שלה עשר שנים אחורה, לזמן שבו הכל התחיל. היא תופרת לאליזבט רקע דרמטי עם הזנחה הורית א-לה "משכילה" עם אב מטיף נוצרי פונדנמנטליסטי ואמא מרפאת ברפואה אלטרנטיבית ומעלימת מיסים. בניגוד לטארה ווסטאובר, גיבורת "משכילה", הרקע הזה לא ממש משפיע על אליזבט, חוץ אולי במקטע של הניתוק הרגשי. היא מפתחת תשוקה וידיעה של מדעים, בעיקר כימיה. אבל היא לא מאוד מצליחה, בגלל השוביניזם המובנה שגורם לרוב הגברים לפנות נגדה. חוץ מאחד, שבו היא מתאהבת אהבת אמת, כל השאר חוסמים את ההתקדמות שלה, גונבים לה את העבודות, וחלקם אף מטרידים אותה מינית. במהלך חיים טראגי למדי שלוקח חצי ספר אליזבט מוצאת את עצמה לבד, בלי עבודה רצינית, עם תינוקת שלא רצתה בה ומגיעה כמעט עד פת לחם. אני מדלגת כאן על פרטים, אותם אפשר לקרוא בספר, ומגיעה לטלוויזיה.

בעולם הטלוויזיה מציעים לאליזבת את התפקיד הקטן של האישה הקטנה בפינת בישול. וראה זה פלא, אותה אישה שלא הצליחה להילחם במנגנון האוניברסיטאי המלא פרופסורים לבנים ועצלנים, מצמיחה עמוד שדרה חזק ואסרטיבי מול מנגנון טלוויזיוני המלא מפיקים ומפרסמים דורסניים. מעל ומעבר לחוסר האמינות המובנה בז'אנר, המהלך הזה לא אמין. יחד עם שכנה נאמנה, כלב נאמן לא פחות, הבת שלה בעצמה ועוד כמה אנשים טובים היא יוצרת מהפכה של ממש, ופינת הבישול הקטנה הופכת להיות לא רק שיעורי כימיה אלא גם מוקד להעצמה נשית. אבל זה לא מספיק, כי בוני גרמוס רוצה להחזיר את הכוכבת שלה לאקדמיה, לתפקיד משמעותי ולמחקר המקורי שלה. וכאן, האמת, כאן מצוי הכשל הגדול. המהלך המוביל הכל חזרה למקומו בעזרת אפוטרופוס עשיר מופלא שמתגלה במפתיע סטייל אבא ארך רגליים וירושה אבוט - ובכן, הוא מנוגד על פניו למשמעות שהספר הזה מנסה להוביל. וזה מה שאליזבת זוט היתה דוחה בשתי ידיים.