ביקורת ספרותית על דברים נעלמים מאת נועה גוטר שגיא
ספר טוב

---

איזה מזל נאחס. ערב המילניום החדש ובאג אלפיים המאיים באופק.
מכל המכוניות באיזור הקריות דווקא את שלו בחר החולרה. פותח את הדלת, מתיישב לידו ומצמיד את קנה האקדח לצווארו. 'סע. סע או שאני יורה לך בראש'. הוא לא מסתפק בזה ומוסיף חבטה בברך, דווקא הכואבת.
'אמרתי לך משהו, לא'?
'לאן'?
'לא משנה לך, סע'.
'צפונה או דרומה'?
והם נוסעים דרומה, מיכה בן הערובה שכבר אינו צעיר, גרוש ואב לשלוש בנות וחוטפו הצעיר, כנראה בשנות העשרים. מיכה עצבני, כהוגן. קצין בצנחנים שידע קרבות, שצלח עם אריק את התעלה וזכה לעיטור, שנכנס עם אקדח שלוף לבית אחותו שנפרץ כשבראשו מהדהד ה'אש אש אש' מימי הצבא. מי זה השמגג המדיף ריח אלכוהול שיתן לו פקודות ויאיים עליו. כלומניק.
אבל כשאקדח מכוון אליך אתה לא מתחכם יותר מדי.
וכך נפתח המסע של מיכה וקובי. לא רק במכונית אלא בנבכי נפשם. לכל אחד יש עבר, חלקו מיוסר. השניים נפתחים קצת זה לזה גם לאחר נסיונו של מיכה להיחלץ ממצב הביש שנכפה עליו. חייהם נחשפים לקורא, כל דמות בחייהם עם המיוחד לה. בנותיו של מיכה- איילת המצליחה בארצות הברית, מירב הביישנית ושירי ילדת הסנדוויץ הנמרצת, סוערת, כולה להבה. יום הולדתה השמונים של אמו עם השיר האהוב עליה 'שירים פשוטים, שירים יפים של אהבה בקיץ'.
אחיו ואחיותיו של קובי. אברם, אביבה השקולה וההגיונית ורויטל האגואיסטית שרק טובתה מעניינת אותה. ואהבתו.
וגם לאחר שהגיעו ליעדם, קובי משחרר את מיכה שנחשף לנפשו המיוסרת ולא שוכח לומר 'תודה', ולאחר חילופי דברים בין השניים מתרחק קובי לתוך האפלה לא מסתיימת הסאגה.
שתי המשפחות – של החוטף וקרבנו- ימצאו את עצמן מעורבות זו בחיי זו.
ההמשך מתרחש גם הוא באותו חלל צר. השיח בין אחיותיו של קובי בזמן אחר ונסיבות שונות במכוניתה של אביבה עם הטחת רפש, ומכונית אחרת בזמן אחר. מדהים כמה יכול חלל קטן לחשוף כל כך הרבה, לשנות את חיי המעורבים ולהטיל אותם למקום שמעולם לא דמיינו שיהיו בו.
'שום דבר לא ידוע, לא שנה לא שבוע, יש לנוע-לנוע, ולחשוב שהיית יכול לחזור על הכל...'
כתיבה רהוטה ומרתקת החושפת בהדרגה את הדינמיקה, העבר וההווה והדמויות הארוגות זו בזו.
(מבוסס על מקרה אמיתי בשנת 1999).

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על דברים נעלמים