"נוסעים במכונית הישנה,
לתוך הלילה הרטוב.
הגשם שוב נהיה כבד,
ולא רואים ממטר.
סע לאט"
הספר החדש של גוטר שגיא מתרחש כולו ברכב.
קריאה היא הרבה פעמים יציאה למסע, לטיול, לנסיעה. הספר נפתח והדלתות ברכב נסגרות, העינים מתחילות לרוץ על הטקסט והרגל לוחצת על דוושת הגז.
ליבה של העלילה מתרחש סביב מקרה אמיתי (?) בו באזרח תמים שנסע לתומו נחטף על ידי אדם שהתפרץ לרכבו אדם עם אקדח. אכן, כפי שהסופרת מציינת בעצמה, זה אינו ספר מתח, אלא ספר מסע פנימי של הגיבורים וניסיון להבין את פשר התנהגותם. אגב, שם הספר לקוח מתוך שיר של המשוררת חמוטל בר יוסף (שיר נפלא המצוטט בסופו של הספר).
הרגשתי אם נמשיך לרגע את דימוי הטיול לקריאה בספרה של גוטר שגיא, הרי שהנסיעה בתחילתה נהדרת, מעניינת, מותחת ומסקרנת. חלקו הראשון של הספר מעולה. הבעיות מגיעות עם חלקו השני (ובמקצת בשלישי) של הספר, ששם למעשה מתחילות להיחשף הסיבות למעשים ולפעולות הגיבורים. לטעמי, בחלק זה (השני) ישנה ירידה חדה באיכות הספר. הניסיון האמיץ והמקורי, יש לומר, לקיים את כל הספר בתוך חלל של מכונית יוצר קצת אילוץ מלאכותי בשלב זה שפוגע בו. גם הקשר בין הדמויות והחיבור בין קורבן העבירה למחוללה ומשפחתו מאולצים במקצת.אף ההסבר המשפטי לדעתי לא ממש מחזיק מים ואצלי לפחות פגע בהנאה.
לסיכום, לטיול יצאנו... וכמו לעיתים קרבות במציאות בהתחלה בבוקר הכל נפלא ויפה אבל כעבור כמה זמן של נסיעה במכונית הנוף מתגלה כפחות מעניין, הילדים מתחילים לריב מאחור, הבטן מתחילה לקרקר וצצה ועולה השאלה מתי כבר מגיעים??
ניסיון מעניין אשר הצליח רק בחלקו. החלקים המוצלחים באמת נהדרים, חבל שלא נשמרה הרמה האחידה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
