ספר המביא לראשונה בעברית תרגום של אוסף מסיפורי החדית’ – התורה שבעל פה של המוסלמים. היא אמנם נקראת התורה שבעל פה או הסונה, אך מאז שהועלתה על הכתב, כל מוסלמי המכבד את עצמו מחזיק בביתו ספר או שניים של הסיפורים האלה – סיפורי הנביא מוחמד. את הביוגרפיה הזו, הערוכה פיסות פיסות, לקחו המוסלמים והפכו למערכת משפטית, הידועה בשם ה"שריעה". סיפורי הסונה של אל צחאבה הפכו לספר השני בחשיבותו לכל מוסלמי, אחרי הקוראן.
בסיפורי החדית ניתן להיתקל בקו תקיף כלפי היהודים, כמו לשם דוגמא סונה המספרת שיש לרדוף את היהודי עד חורמה, כך שאפילו העץ או האבן שהיהודי מסתתר מאחוריו יפתחו את פיהם ויסגירו אותו לידי רודפיו. יחד עם זאת ניתן למצוא בהם גם סונות מפוייסות יותר שבהם תקווה לחיים של אחווה עם עמי הספר (היהודים והנוצרים שני מכונים עמי הספר בקוראן) או סונות שראש בריא חיברן – כגון סונה בה מוחמד מפציר בחברו להעניק חום לילדיו על ידי חיבוקם ועוד..
לטעמי, סיפורי אלף לילה ולילה מעניינים יותר, ואם אינך מרגיש קרבה רגשית המוטבעת בך לנביא מוחמד, הסיפורים יראו קצת חיוורים. אף על פי כן, כפי שציינתי כבר בביקורת קודמת, כדי שספר יהיה קריא בשבילי הוא צריך להיות קצת בינוני, ואכן הספר ריתק אותי במשך כחודש ימים, ואף עשה לי חשק לרכוש גירסא באנגלית הכוללת את כל סיפורי החדית (מה שטרם עשיתי). כאן חשוב לציין את החסך שיש בתרגום ספרות מוסלמית לעברית, שהרי כיצד ייתכן שהספר השני הכי חשוב לדת האסלם תורגם לעברית רק בחלקו, כאשר המיעוט הערבי הגדול בארץ ביחס למיעוטים במדינות אחרות עושה את המדינה כמעט למדינה דו לאומית. לסיכום: היה מעניין ללמוד על דת אחרת, ולהיווכח שגם האסלם, בניגוד למה שחושבים אותו, הוא לא שטות כל כך גדולה, ומאחוריו ספרים עבי קרס ואף כללים לוגיים המאפשרים את קיומו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
