ביקורת ספרותית על תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי - חוצפנית # מאת אלינה ברונסקי
ספר בסדר

---

יש בשפה היידיש מילה כזאת. כותבים אותה כלבתע, שזה יידיש עבור המילה הארמית כלבתה, כלומר כלבה.קוראים קלפטה, וזו מילה שמתארת אישה רעה, מכשפה כזאת, משהו כמו bitch באנגלית, אבל גם קצת אחרת. גיבורת הספר הזה רוזה אחמנטובה היא ממש לא יהודיה, למעשה היא גם קצת אנטישמית, כמו שהיא אנטי כל דבר שהוא לא רוזה אחמנטובה, והתיאור קלפטה הולם אותה מאוד. זה בדיוק היא. דומיננטית, חזקה, מעשית אבל גם אגוצנטרית, נרקסיסטית ומניפולטיבית.

אתם לא רוצים להיות קרובים לדמות כמו רוזה, שכוכבה שביט מ"קופה ראשית" היא מלאך שוחר חסד לעומתה. ופחות מכל מומלץ להיות הבת של אשה כזאת. היא עלולה לדרוך על כל ביטחון עצמי שאולי היה לכם, ובאופן כללי למרר לכם את החיים.

חוץ מרוזה מה יש בספר? טוב, לא הרבה חוץ ממנה. היא המספרת, ולכן נשמע הרבה כמה היא טובה וכמה האחרים גרועים. האחרים זה כולל את בעלה קלגנוב חדל האישים שגם עוזב אותה לטובת אישה אחרת, את השכנה שהיא לא אוהבת, את האנשים בסביבה, ובראש ובראשונה את הבת הלא מוצלחת שלה סולפיה. וכמובן גם את בני הזוג שסולפיה בוחרת, את בני המשפחות שלהם, ופחות או יותר את כל העולם. את מי רוזה כן אוהבת חוץ מאת רוזה עצמה? את הנכדה שלה אמינט. בניגוד לכל הסיכויים סולפיה חדלת האשם והקצת פסיבית (שאין להאשים אותה על שני הדברים) הביאה לעולם ילדה, וכנגד כל הסיכויים רוזה מאוהבת ממש. היא לוקחת חסות על הילדה מינקות, מה שגורם די הרבה סיבוכים ולמעשה מוביל את הספר, כי רוזה נחושה לתת לאמינט (זה השם שנתנה לתינוקת) חיים טובים, גם אם זה אומר לחטוף ולהפריד אותה מאמא שלה, לקחת אותה לארץ אחרת, לסרק אותה בקשיחות או להפיל אותה לידיים של פדופיל גרמני.

בין השורות אנחנו לומדים על חיים בעולם הקומוניסטי של שנותיה האחרונות של מה שהיה פעם ברית המועצות. על שקי הרשת שבהם עושים קנות, התורים, מצוקת הדיור, הדירות המשותפות, השוחד שצריך לתת לפקידים ולכל בעל סמכות, הרפואה הגרועה, ועוד. מהבחינה הזאת, אבל רק הזאת, הספר הזכיר לי את הספר של אניה פון ברמזן "אומנות הבישול הסובייטי". הייתם חושבים לפי שם הספר שגם הוא יכלול מתכונים או לפחות דרכי הכנה, אבל הספר הזה פחות עושה את זה. או כמו שכותב דיטר, אחת הדמויות, אין ממש דרך לשחזר מתכונים מהמטבח הטטארי.

אל הספר הזה הגעתי בעקבות הופעתו השכיחה בדף הראשי של ביקורות באתר סימניה. גם אם לא קראתי בעיון את הביקורות, הכריכה האדומה והשם המוזר תקעו לי אותו בראש וכשהגעתי לספריה וראיתי אותו תיארתי לעצמי שכדאי לקחת. בהתחלה חשבתי שזה ספר על יחסי אימהות ובנות וכבר כתבתי שזה נושא שמעסיק אותי בשנה האחרונה, אבל לא. זה משהו אחר.

הספר ציני עד כדי גרוטסקיות. מה שבהתחלה מרענן אבל בשלב כלשהו הופך להיות מעייף, כי כבר הבנו את הקטע, קצת כמו בדיחה שנמשכת יותר מדי. שלושה וחצי כוכבים, אולי אני אעגל לארבעה. נראה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי - חוצפנית #