ביקורת ספרותית על תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי - חוצפנית # מאת אלינה ברונסקי

---

זהו ספר שהדמות של הגיבורה הראשית עושה את כל הסיפור. נעים מאוד, הכירו נא את רוזה אחמנטובה. ואתם רוצים להכיר אותה. היא לא סתם טיפוס, היא חתיכת טיפוס!
רוזה אחמנטובה היא אישה שאף פעם לא מרוצה משום דבר, אבל היא כמו חתול בעל תשע הנשמות, שתמיד נופל וקם על רגליו. ככה
רוזה. היא לא בוחלת בשום אמצעי להשיג את מה שהיא רוצה,וכל האמצעים כשרים.

רוזה נשואה לבעל שהוא לא מציאה גדולה, ויש לה בת, סולפיה שמה, מכוערת ובעלת רגליים עקומות, ולפי רוזה- גם בלי טיפת שכל. אבל את הפיצוי מקבלת רוזה בדמות הנכדה, בתה של סולפיה- אמינט. ביום בהיר אחד סולפיה קבעה כעובדה את דבר הריונה. אין אבא, אין בעל, אבל יש תינוקת בדרך.וכשזו נולדת -רוזה נמסה אל מול התינוקת ונותנת לה את כל כולה.היא מקדישה את כל זמנה לילדה, לחינוכה, ולעתידה. או כמו שרוזה אומרת:ידעתי שלילדים צריך להתייחס כמו לערוגת ירקות. כשמסלקים את העשבים השוטים מהאופי שלהם, מתקבל יבול טוב יותר. (עמ' 60)

הספר שעוסק ביחסי אמהות בנות, ובכלל במשפחתיות מתרחש בשלהי שנות השבעים ברוסיה, ונותן גם חלון הצצה על חיי המהגרים,הימים הם ימי מחסור והמצרכים ניתנים בהקצבה.

הכתיבה קולחת ורהוטה, לעתים נדמית כמשעשעת ומעלה חיוך. אבל שלא תטעו. החיוך הוא לא חיוך שמח, אלא יותר חיוך מריר המחפה על צער הבא מתוך כאב.

לכל אורך הספר יכולתי ממש לראות לנגד עיניי את דמותה של רוזה, להרגיש את האנרגיות שלה, וברור לי שזה קורה הרבה בזכות תרגום טוב ומהודק.

כדאי!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי - חוצפנית #