ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 15 בספטמבר, 2016
ע"י עומר ציוני
ע"י עומר ציוני
האמת היא שטוביה "גנב" לי את רוב הביקורת, ובכל זאת...
ישנן פעמים בהן אני שואל את עצמי "איך אפשר לחיות שנים תחת מלחמה?" לא בחפירות, לא כחייל. כאזרח. האזרח הזה שקם בבוקר, שותה את הקפה שלו, הולך לעבודה, אוהב, מוליד ילדים, מלווה אותם לגן ולבית הספר. סתם אזרח.
אבל במלחמה.
מלחמה בלתי פוסקת. מלחמה שבה אין לילה ואין יום. מלחמה שבה מפציצים את עירו ללא רחמים והורסים מבנים ושכונות. מלחמה שבה אנשים נהרגים כמו זבובים. בכמויות.
היו לנו תקופות דומות בארץ כשהין קטיושות על נהריה וקרית שמונה, מחבלים בבית שאן ובשנים האחרונות - איומי קאסם על ערי הדרום.
אבל מה שהיה בברלין ובלונדון היה אחר. טונות של פצצות ענקיות. מרבדים של מטוסים שמכסים את השמיים. ואלו ערי הבירה. הלב, הבטן הרכה. מקום מושבו של השלטון.
אז איך חיים שם? איך חיים בעיר הבירה, מתנגדים למשטר, פועלים אקטיבית מולו (מחביאים יהודים או עובדי כפייה שברחו) ובסוף חוטפים על הראש פצצות של טונות חומר נפץ. ושורדים. ובסוף - כשהרוסים כובשיפם את העיר אז מתחילה תקופת אונס מטורפת של נשים. למעלה מ 95000 אלף (הערכת מינימום!).
חמש-שש שנים של עולם מטורף.
מורהאוז מניח את המציאות הזו מול עינינו. נכון, הוא שיפוטי. הוא גם מציין את זה בתחילת הספר. הוא שייך לצד המנצח. אבל הוא משתדל מאד לא לנקוט עמדה. העובדות מספיק קשות.
והערה אחרונה - כיהודי אני חייב להשוות כל הזמן למה שעבר על העם שלי בשואה. כשאני קורא על ילדים בברלין שהיו רעבים, אני חושב על הילדים שלנו שמתו מרעב בגטאות ובמחנות. כשאני קורא על ערמות של גופות שהציפו את הרחובות הראשיים בברלין, אני נזכר בתמונות שצולמו במחנות ההשמדה. אין בי רחמים עליהם. רק שאלות ורצון עז להבין.
12 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על ברלין במלחמה - חיים ומוות בבירתו של היטלר, 1939-1945
» ביקורות נוספות על ברלין במלחמה - חיים ומוות בבירתו של היטלר, 1939-1945
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות ההגדרה "דמוקרטיות למהדרין" היא שלנו, בדיעבד.
אם הוא הצליח "פשוט חטף את השלטון והשתלט בקלות על עם חנון ומרובע. אולי במקום אחר זה לא היה הולך לו." משמע משהו לא היה "דמוקרטי למהדרין" שם. לא יודעת איך אסד האב עלה לשלטון. שנים רבות הוא סיפק לעמו ביטחון ויציבות. אז גם עמו הוא "חנון ומרובע"? אני חושבת שאנחנו טובים מאד בלספק הסברים בדיעבד, ובסופו של דבר מאשימים את "העם החנון והמרובע" ששואף, רחמנא ליצלן, לביטחון ומאמין להבטחותיו של קוסם. תו היכר זה אינו שמור רק לגרמנים - או לסורים. כולנו כאלה. אבל לשיטתך צריך להאשים את הקורבן - העם - על שאיפשר את מה שאיש לא הצליח למנוע - את מעשי הנבלה של השליט. יפה. |
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות - היטלר הוא קצה של רצף - האם יכולה עדיין להתקיים תופעה מתונה יותר של משהו שנבחר על תקן של קוסם אבל באופן מעשי משתלט על השלטון
וגורר אותו למקומות הזויים ?
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
יעל, היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות למהדרין והיה בבחינת קוסם שבא להציל את העם.
נכון שלאחר מכן פשוט חטף את השלטון והשתלט בקלות על עם חנון ומרובע. אולי במקום אחר זה לא היה הולך לו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
על השאלות שנשאלו בביקורת אין, כנראה, תשובה.
הרבה שומעים את ההסבר "הם בחרו בהיטלר, מה שקרה להם מגיע להם" וזה הסבר שמקומם אותי. אנחנו יודעים כמה מעט השפעה יש אזרח על מוסדות השלטון, אפילו אם הוא בחר אותם. הדוגמה הפחות טעונה (עבורנו) היא מה שקורה כעת בסוריה. אפשר לומר "הם בחרו - או הסכימו - לשלטון של אסד ושל אביו לפניו, שיאכלו מה שהם בישלו" זה מתקבל בכלל על הדעת? נראה לי שאזרחים - רובם המכריע לפחות - רוצים לחיות את חייהם ואינם עוסקים במהלכים המדיניים של השולטים במדינה. הם באמת אוכלים אותה בסוף - אבל לא הם הכינו את התבשיל. |
|
|
עומר ציוני
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות -
נראה שאנחנו מסכימים לפחות בחלק מהדברים. אגב - מה לגבי אלו שלא בחרו בהיטלר ובכל זאת חטפו? מורהאוז מספר על מקרה של יהודיה שהסתרה כל המלחמה וכשהיגיעו הרוסים יצאה לקבל את פניהם... ונאנסה.
השאלה לגבי אלו לא קלה... |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אין לי בעיה לקרוא על מוראות ברלין ולא לרחם עליהם לרגע. הם בחרו בהיטלר וקיבלו
בהתאם.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
