אפתח ואומר שאני לא אוהב סיפורים בלשיים בדרך כלל. או שהעלילה לא מספיק מעניינת או שהדמויות לא מספיק מפותחות או שהמניע והפתרון שנחשף בסוף נראים מגוחכים או שגרתיים מדי. אני אוהב ספרי מתח (סטיבן קינג למשל), אבל לא כזה שמבוסס על תעלומה בלשית. "ארץ המנזרים" הוא ספר בלשי, ובכל זאת אהבתי אותו. זה ספר טוב מאוד, בדיוק כי הוא מקפיד לשמור על עלילה מעניינת שעומדת בפני עצמה גם ללא התעלומה בבסיסה; הדמויות "חיות" וממש אפשר לראותן מול עינינו במהלך הקריאה (ובעיקר כמובן שתי דמויות הבלשיות שיש בספר- האחיות צאלה ונטע); ולבסוף, גם הפתרון מקורי וכתוב היטב, והסוף של הספר מעורר מחשבה (אני יודע שלא כולם אהבו את הסוף הפתוח. אני חושב שהוא חכם מאוד, גם אם לא מספק כמו סוף סגור ושגרתי יותר).
הספר קריא, שנון, מעניין ולצד העיסוק בתעלומה ופתרונה הוא עוסק בכמה נושאים אחרים: חיים בקהילה קטנה וסגורה, סוגים שונים של בדידות ומחיריה, קשר בין אחיות. בכל הנושאים האלה הספר מטפל היטב.
ממליץ מאוד.

שתי אחיות. האחת חריגה, יוצאת דופן גם במחשבתה, השנייה פועלת לפי הכללים. האחת צאלה שמה, רווקה שגרה בגפה בישוב מבודד, השנייה נטע סגנית מפקד בית סוהר לנשים, אשת משפחה , נשואה ואם לשניים. חקירה אחת תגרום לשתיהן לבחון את מערכת היחסים בינהן ואת התפיסות שלהן והראייה שלהן את המציאות. שחיתות, קידמה, נוסטלגיה ועוד עומדים במרכז חקירה מותחת אליה נשאבות שתי האחיות השונות כל כך זו מזו. אט אט, עם התקדמות החקירה מתהווה, דרך הדמויות, תהליך מיוסר ומהורהר בנפש האדם.מומלץ!

נחשפתי לספר הזה בעקבות הסדרה המעולה "גחליליות" שמשודרת בהוט ונכתבה בהשראתו.
ואני מדגיש את בהשראתו, כי הקשר בין הספר לסרט הוא אולי 20%. בדיוק כמו בספר "בשבילה גיבורים עפים", שגם כן ישנה סדרה בהשראתו (פריט טריוויה למתקדמים: מיהי השחקנית הראשית המעולה שמשותפת לשתיהן? :) ).
ונחזור לספר עצמו: זהו רומן מתח לייט ביותר, המחולק לשני חלקים, כאשר כל חלק מציג את דמותה של אחת האחיות- צאלה (בסדרה זו כנראה דמותה של מימי) ונטע (כנראה דקלה). גם בספר, כמו בסדרה, אנשים מתפוצצים אחד אחרי השני בגלל מוקשים ולאורך הספר מנסים לפענח את מקורם. התעלומה שמרחפת בעדינות לאורך כל הספר מושכת להמשיך לקרוא למרות סגנון הכתיבה המשעמם בגוף שלישי. וגם מאוד הפריע לי שאין מרכאות בדיאלוגים, זה פשוט כתוב עם פסיקים. נכון שככל שמתקדמים בקריאה אז מתרגלים, אבל זה עדיין עיצבן וממש לא הבנתי מה הקטע. בספר ישנם גם מעט מאוד אלמנטים בניחוח על טבעי, כמו בסדרה, אך לצערי בסופו של דבר התעלומה נפתרת בצורה יותר מדי ראליסטית בעיניי (ובלי שום אזכור לגחליליות :)). עם זאת, הסיום הוא כן קצת פתוח ומסתורי ואת זה דווקא אהבתי.
לסיכום, ספר טוב אבל הסדרה טובה פי אלף ואני מקווה מאוד שתחזור בעונה שניה

המדבר... מרגיש לי שהאוכלוסייה בארץ מתחלקת לשניים: אלו שמעדיפים את נופי הצפון ואלו שמעדיפים את המדבר שבדרום. אני תמיד נמשכתי אל המדבר, אל האינסוף והשקט שבולע אותך ונותן קצת שלווה בתוך הלחץ היומיומי. בשנים שבהם שירתתי בשבטה הייתי נשכב בלילות על גב התומ"ת ונהנה ממה שלמדבר יש להציע לי.

בספר הזה המדבר מתואר ביופיו העוצר נשימה ולצידו האימה שהוא טומן בתוכו מזדחלת בין דפי הספר. העלילה מתמקדת בתחילה בצאלה, רווקה בת 46 שאחראית על גיוס התושבים החדשים בישוב הקהילתי "נווה תמרים" שנמצא לצד ים המלח. לאט לאט אנשים מתחילים להתפוצץ בקרבת הישוב, ההנחה הראשונה היא שהם עלו על מוקשים ושיש מישהו שמפזר אותם ברחבי הישוב. צאלה בטוחה שלא זה הסיפור. הבדידות המדברית והאינסוף, משהו בהתנזרות מחיי הצילוויזציה הם אלו שגורמים לצאלה לחשוב שאולי ההתפוצצות היא בגלל משהו פנימי ועמוק שמתגלה ברגע שאדם נמצא במקום הכי בודד שלו. החלק הראשון של הספר פשוט מענג, זה לא ספר מתח רגיל, אלא סוג של אימה, מסתורין ופילוסופיה שנקראים לאט לאט, הסופר לא גורם לנו לרצות לקרוא את הפרק הבא אלא לשהות בין פרק לפרק ולהרהר, לחוות מבט פנימי. זה ספר שכ"כ שונה בנוף הספרותי, בטח מספרי מתח של חקירות רצח שאנחנו מכירים ככה שהקורא נתפס מהעמוד הראשון.
כשצאלה בטוחה שהיא פתרה את התעלומה היא נעלמת (זה כתוב על גב הספר- לא ספויילר), ואחותה הקטנה מגיעה לישוב כדי להבין לאן צאלה נעלמה והאם יש קשר בין היעלמותה לפרשת המוקשים. לאורך החלק הראשון מתוארים ההבדלים בין צאלה לבין אחותה נטע ופתאום בחלק השני של הספר שנכתב מנקודת מבטה של נטע האחות הרציונאלית כך גם כל סגנון הכתיבה משתנה. מספר מתח מהורהר אנחנו מקבלים ספר מתח תבניתי של בלשית שמנסה לחקור תעלומה דרך חקירה של אנשים שונים. השיחות הופכות להיות פרקטיות וכל הייחוד והקסם של הספר והמדבר מתמסמסים בן רגע.

יש משהו בסוף הספר שקצת מנסה לחזור אל המסתורין והחשיבה המיסטית של תחילת הספר אבל אחרי שקיבלנו בחלקו השני של הספר כתיבת מתח בנאלית ותבניתית משהו בסוף הספר מרגיש תלוש ואף מרגיז. הספר מרגיש מרגיש כאילו הוא נכתב לעיבוד טלווזיוני (מזכיר בהוויה שלו את תמרות עשן המעולה) ומסתבר שהסופר הוא תסריטאי של כמה סדרות מוכרות (כמו בתולות) ואף קראתי שהספר כבר בתהליכי עיבוד לסדרה לכן אני מבין את אי היכולת להמשיך בקו המהורהר של צאלה בגלל שזה לא עובר מסך ופתאום עולות לי שאלות לתהליך היצירה והאם החשיבה על עיבוד טלוויזיוני היה כל הזמן שם...
למרות שנתתי לספר שלושה כוכבים בגלל חלקו השני והמאכזב אני עדיין ממליץ לקרוא את הספר, אני חושב שטוב שיש ספרים כאלו בנוף הספרות המקורית.