ביקורת ספרותית על לרגל הנסיבות מאת רוית ראופמן
ספר טוב

---

ראשית אומר שהספר מצוין נוגע בחיים ובנקודות הרגישות של רבים מהישראלים, ילדים של שורדי השואה. העלילה כולל סיפורי שלושה דורות שמשקפים מאד את ההסטוריה של הישראלים שהוריהם שרדו את השואה. דור של ישראלים שעברו גהנום , הגיעו לארץ השתלבו בחיים כאן אם בקיבוץ אם בעיר למדו ,עבדו, בנו משפחה כאילו כלום לא היה, השתדלו להיות הישראלים החדשים בכדי לא להטריד לא להבהיל את ילדיהם את הסביבה ולא להטריד את המדינה בעברם השחור. החברה לא הבינה אותם ילדיהם גדלו כ"דור שני לטראומה" מבלי להבין מה זה בדיוק, הגדרה שניתנה רק שנים רבות מאוחר יותר.
המספרת היא בת קיבוץ האחות הקטנה ל4 אחים הבוגרים ממנה בשנים רבות, פסיכולוגית בהשכלתה ועיסוקה, אביה פרופסור שעזב את הבית אבל מספר שהוא נעדר לחול בעניני עבודה. אחיה בוגרים ממנה בשנים רבות וכבר לא בקיבוץ, והיא מחפשת ומוצאת אהבה בחיקו של צעיר בודד המגיע לקיבוץ ומאומץ עי אימה. בתוך העלילה היא מתחשבנת עם ההורים עם הקיבוץ עם האחים. וכל זאת תחת הרגשה שמסתירים ממנה סודות ובאמת אלה מתגלים רק בהיותה אישה מבוגרת , לאחר מות אימה. סוד לגבי העבר של האם סוד לגבי ההתנהלות של האב. סוד לגבי האח המאומץ. כשהסוד יוצא לאור פתאום הרבה ארועים בחייה מקבלים פרוש אחר.
אין קשר בין התקציר בסוף הספר לסיפור עצמו ויתכן שזו הסיבה שכה מעטים קראו אותו.

» ביקורות נוספות של אסתר
» ביקורות נוספות על לרגל הנסיבות