ביקורת ספרותית על לפני שהיא הכירה אותו מאת פיטר סוונסון

---

לפני כחמש וחצי שנים עברנו דירה מהיישוב שבנינו בו בית וגרנו בו למעלה מעשרים שנה אל דירה אחרת ביישוב אחר שבו לא הכרנו אף אחד, לפחות לא באופן ישיר. בשבת הראשונה הלכתי לבית הכנסת ובסיום התפילה אחת המתפללות עשתה איתי היכרות. אמרתי איך קוראים לי והיא אמרה "השם שלך נורא מוכר לי", אבל היא לא היתה מוכרת לי בכלל. המשכנו לדבר ולחשוב מאיפה מכירות, ופתאום היא אמרה "אני יודעת! מהמיילים". מה שקרה זה שבמסגרת העבודה שלי בפיתוח חומרי למידה הייתי שולחת מיילים לאלפי מורות, והיא היתה אחת המורות האלה, שקיבלו את המיילים של רשימת התפוצה שלי. וכך, בסיכויים נמוכים יחסית, היתה לי החברה הראשונה ביישוב, ואפילו עם אותו תחום עניין כמו שלי.

אני נוהגת לפתוח את הסקירות שלי עם סיפור אישי, כדי להסביר איך עלילת הספר או התמה המרכזית שלו נוגעת בחיי, בגלל שזו המהות של קריאה, הדהוד ניסיון החיים בתוך הספר ובחזרה. הפעם הלכתי אל חלק די שולי מתחילת הספר משום שהוא מגיע אחר כך אל חלקים די הזויים שהתקשיתי להזדהות איתם או למצוא משהו מהם שקשור או נוגע בחיי. הני ולויד הם זוג שעובר לגור במערב דרטפורד, והם מוזמנים אל השכנים הקרובים אליהם לצורך היכרות. על הנייר הכל צריך להתאים. מת'יו ומירה הם זוג בני המעמד הבינוני, הוא מורה בתיכון והיא מוכרת לומדות, וכמו הני ולויד, גם למת'יו ומירה אין ילדים. אבל היכרות לא עובדת. במהלך סיבוב בבית והתפעלות מהעיצוב, הני רואה פיסלון שנראה לה מוכר ומקושר לרצח שקרה ברחוב הקודם שבו גרו ומעולם לא פוענח. מה הסיכוי, שואל לויד את הני, שהיינו גרים ליד קורבן רצח ואז עברנו לגור ליד הרוצח שלו? מי יאמין לך בכלל?

יש הרבה סיבות למה אף אחד לא הולך להאמין להני. היא מה שנקרא, עדה לא מהימנה. זאת משום שהיא לוקה בהפרעה מאנית-דפרסיבית וכבר פיתחה בעבר אובססיה לפשע שלא היה ולא נברא. הני יודעת את כל זה, ובכל זאת ממשיכה לעקוב אחרי מת'יו, וכך היא עדה לעוד רצח שהוא מבצע. במהלך העלילה היא מתוודעת אל מת'יו מקרוב, וגם אל ריצ'רד אחיו. הם משוחחים איתה, מספרים לה על ילדותם המעוותת והמצלקת, מאפיינים את הגבר בחייה ועוד. בסוף, שלא במפתיע ובמסגרת הז'אנר, אחד מהם מנסה לרצוח אותה ואת בעלה.

אמרו לי, או רמזו לי, שאני הייטרית. ששום ספר לא ממש מוצא חן בעיני. אז אני אדגיש שהספר כתוב היטב. נקודה. פיטר סוונסון יודע לכתוב. עם זאת, אני לא התחברתי. ספר מתח אמור לייצר, ובכן, מתח. לא היתה בספר אווירת הפחד המצמרר שנגרם בספרי מתח אחרים של סופרים אחרים שמספרים איך השכן הנחמד ליד הוא בעצם רוצח סדרתי פסיכופט. יתרה מזאת, מה שאמור להיות רומן מתח פסיכולוגי, התקשה לתת צידוקים פסיכולוגיים למאורעות שהוא מתאר. לא ברור איך אישה יכולה לחיות עם פושע ולא להרגיש את זה, איך רוצח יכול לתפקד כמורה מוערך על ידי תלמידים וקולגות. כמו כן לא ברור איך ילדות קשה גורמת לזה. אני מכירה הרבה אנשים שעברו ילדות קשה ואלימה ויצאו אנשים טובים, כשזה לא קורה צריך שיהיה צידוק מספק, מעבר ל"אבא שלו היה אלים כלפי אימא שלו", ומה שעבר על מת'יו לא נראה בפני עצמו סיבה מספקת. כך או כך, לקחנו מהספריה שני ספרים של המחבר, ולא נראה לי שאטרח לקרוא את השני.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על לפני שהיא הכירה אותו