#
דבר אחד אפשר להגיד על סוונסון – הוא בעל חשיבה מקורית ורעיונות לא בנאליים. אין הכוונה לנושאים שטרם שמענו עליהם אלא לדרך חדשה לטיפול בנושאים שלמרבה הצער אינם חדשים כלל.
מעשה באמנית דו-קוטבית שהאירוע הראשון של המחלה שלה, לפני שנים רבות, קיבע אותה בדמות אובססיבית שמאמינה לדמיון שלה. אחת שאין מה להאמין לה בשיט. האמנות שלה אפלה, אפילו כשהיא מאיירת ספרי ילדים. היא ובעלה עברו לא מזמן לגור בשכונה חדשה להם. יום אחד היא מגלה בדרך מקרה משהו מפליל על השכן שלה מהבית הסמוך. אבל... העבר שלה אינו מאפשר התייחסות רצינית אליה ואל חשדותיה.
הנושא בו עוסק הסיפור הוא הקשר המתקיים בין אדם שנחשף לאלימות בילדותו – אפילו אם זו לא הופנתה ישירות אליו – לבין בעיות נפשיות קשות שהוא יפתח בבגרות. הקשר הזה כמובן קיים, אבל המציאות מורכבת יותר מזו שמתארים ספרי מתח, ובמציאות בין שתי נקודות מחבר יותר מקו אחד.
הספר כתוב היטב, מעניין ומותח. נחמד לקרוא סיפור שאין בו בלש מוביל (שמחייב כמובן התייחסות אל שריטותיו לא פחות מאשר אל הסיפור). בניגוד לרעיונות המקוריים שיש בסיפור, שם הספר, המתייחס לנקודה שולית למדי בסיפור, הוא בנאלי ושטחי. אכן אפילו סופר מקורי מתקשה, כנראה, לבחור שם שיהלום את סיפורו וגם יהיה מקורי, מסקרן ושיווקי כמו שראוי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
