ביקורת ספרותית על רומן עם סין מאת יגאל צור
ספר טוב

---

יגאל צור הוא אחד ממורי הדרך המוכרים ביותר למזרח הרחוק. כבר מגיל צעיר הוא נמשך לסיפורי ההרפתקאות של מגלי העולם, גילה משיכה בלתי מוסברת לנהרות ובהמשך טייל בעולם, למד תיאטרון בפריס, קולנוע ופילוסופיה ועסק בהדרכת טיולים למזרח הרחוק.

כמדריך טיולים שופע ידע וכמי שמבין לליבו של התייר הסקרן, יגאל כולל בדבריו הסברים על מושגים רבים בסין, כגון: שכונות החו-טונג בבייג'ינג, קשירת הרגליים, פנג שווי, בני המיעוטים השונים, החצר הקיסרית, מסדרים בודהיסטיים ובתי מערות. יגאל יודע להציג את העניינים ה"פיקנטיים", למשל כשהוא מדבר על מאכלים יוצאי דופן בסין, מתייחס לעניין הסריסים בתיאורים גראפיים כאלה שיגרמו לקורא להתכווץ, מציג את היחס לפורנוגרפיה ונושאים רבים נוספים.

יש בספר הרבה מידע, אך מה שהפך אותו למעניין במיוחד עבורי הוא התיאור החווייתי האישי של יגאל, כאשר הוא מיטיב לתאר את תחושותיו במקומות השונים בסין, וגם את המפגשים המעניינים עם תושבים מקומיים ועם תיירים מערביים. כשהוא מספר על החום והזבובים באוטובוס, הקורא מצליח לראות את התמונה בעיני רוחו, וכך קורה גם במקרים רבים אחרים, כמו, למשל, כשהוא מתאר באופן ציורי את קבוצות המתעמלים בטאי־צ'י, צ'י־גונג וסוגי פעילות גופנית נוספים בשעות הבוקר המוקדמות ברחובות העיר. אברהם סוצקבר אמר פעם שלטיפת מים ולמפלי הניאגרה יש אותה החשיבות בעיני המשורר. נראה שגם יגאל צור מחזיק בתפישה דומה, כאשר הוא מדבר על נושאים שונים מאמנות נשגבת ועד אופן הטיפול בצואה. הוא אדם סקרן שמגלה עניין בהרבה מאוד תחומים ומוכן להתנסות בחוויות שונות, אותן הוא מצליח להעביר לקורא תוך שימוש בהבחנה דקה ועם קורטוב הומור.

יגאל מזכיר כמה ספרים שייתכן ויעניינו את הקוראים:
- The Years that Were Fat / George N. Kates על מעמד הפקידים והמלומדים בבייג'ינג
- The Ancient Na-Khi Kingdom of South-West China / Joseph F. Rock על שבט הנאשׂי המטריארכלי
- The Last Kings of Shanghai / Jonathan Kaufman על משפחות ששון וכדורי בשנגחאי
- Foreign Devils on the Silk Road: The Search for the Lost Treasures of Central Asia / Peter Hopkirk על אותם מגלי ארצות שחיפשו אחר אוצרות דרך המשי ושדדו אותם אל המערב

דבר אחד שהפריע לי בספר הוא התעתיקים השגויים לשמות הסיניים. דן דאור עזר לו בכמה תרגומים של סיפורים סיניים (אותנטיים ומוזרים כמו שרק הסינים יודעים לכתוב), וחבל שלא עשה הגהה לשמות. בכל מקרה, רוב הקוראים לא יבחינו בכך.

למרות שיגאל הגדיר את הספר הזה כהיסטוריה וסביר שדברים רבים בסין השתנו מאז שיצא לאור (1996), הוא עדיין מאוד מעניין ויקסום לחובבי המזרח.

εϊз

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על רומן עם סין