ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 בנובמבר, 2022
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
תעלומה.
לא, לא הספר. אלא למה אני טורח בכלל לקרוא אותו. כי באמת, עם כל הכבוד ללי צ'יילד - ויש כבוד, יש הרבה - מה שקרה כאן בשניים שלושה האחרונים בסדרה זה בושה וחרפה. אפילו קטעי האקשן והמכות עם ריצ'ר (שתכל'ס היו הסיבה העיקרית לקרוא את הספרים האלה) הפכו להיות סוג של פארסה. אוי נו, עוד פעם ריצ'ר עומד מול ארבעה אנשים, אומר להם לפני הקרב שיעזבו את המקום, ושחבל שהם יגיעו לבית חולים, ואז הראשון שמזלזל בו מקבל מכות, ואז פיסקה בקופי-פייסט על אם כל השאר היו חכמים אז הם היו תוקפים אותו ביחד אז היה להם סיכוי מולו אבל הם עושים משהו אחר, מאוחר מדי, ותוקפים אותו בנפרד. מייד אחר כך האגרוף לא-הכי-חזק של ריצ'ר נכנס להם בלסת או בסולאר פלקסוס או בשוקה אחד אחרי השני, ושוב משפט בוואריאציה על כך שכל בנאדם אחר היה מת עכשיו עם אגרוף דומה, אבל הם לא, הם קמים ומנסים שוב, עד שכולם גומרים בבית חולים כמו שהוא הבטיח להם. מאתיים עמודים אחר כך ריצ'ר פוגש אותם שוב והם לא לומדים את הלקח והוא הורג אותם ממש. כל פעם ככה. לא רק כל ספר - כמה פעמים באותו ספר! איך הוא מעז, למען השם? זה לתת אפס קרדיט לקוראים שלך. להתייחס אליהם בזלזול מוחלט. ואולי זה באמת ככה. אין לנו שכל באמת. אולי הקרבות האלה הם אנלוגיה לקוראים, שכל פעם מגיעים לספר נוסף בסדרה וחושבים שהפעם, כן, הפעם זה ייגמר אחרת אבל שוב, בפעם העשרים ושש, זה נגמר עם הראש שלך מפוצץ באותו פאקינג בולשיט.
אחרי העשרה או עשרים העמודים הראשונים בקינדל שקראתי תוך כדי הליכה בערב, עצרתי וחשבתי, ברצינות, למה אני ממשיך לקרוא את הזבל הפתטי הזה. אין שום היתכנות וואט-סו-אוור לאירועים בספר. כל אחד מהספרים. לא רק הסיפור סביב ריצ'ר שלא מזדקן ומסתובב כמו הובו ברחבי ארצות הברית ונקלע לצרות ופותר אותן כי הוא כה אנליטי והוגן ואכזר. זה עוד ניחא. אלא שכל המסביב, בכל עיירה או עיר או מקום שריצ'ר מגיע אליו, הכול מרגיש כמו ב"המופע של טרומן", מין תפאורה קלושה של כלום שמתרחשת רק סביב ריצ'ר. שום דבר לא קורה שם באמת. האנשים האלה הם אפילו לא פלקטים, אפילו לא ניצבים. הם NPC, סתם דמויות שאין להן קיום חוץ מלבקש עזרה מריצ'ר או לחטוף ממנו מכות. אף אחד לא מדבר ככה במציאות, אף אחד לא מתנהג ככה. נוט אין א מיליון יירז.
גם את הספר הזה, לבושתי, קראתי עד הסוף. למה? ככה. כי כבר הוצאתי את השבעה דולר וחצי האלה כשחשבתי שזה עוד בסדר, וקניתי שלושה ביחד. זה גילטי פלז'ר כל כך דוחה, שאני כמעט בז לעצמי. הסיבה היחידה שהספר הזה קיבל ממני שני כוכבים ולא אחד, היא שאולי הוא לא היה בזבוז מוחלט של זמן, ונתן לי את התירוץ להבין שג'ק ריצ'ר לא צריך להיות בעולם שלי יותר. מאחל לעצמי שאצליח לעמוד בזה ולא לקנות את הבא בסדרה. הלוואי.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אלון, איתך במאבקך הצודק.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
גלית, את מתכוונת לקרוא עוד ריצ'רים?
|
|
|
גלית
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
באסה
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
לא אלכוהול ולא ניקוטין. אני חושב שהחומר הממכר נקרא "כיף". בספרים האחרונים בסדרה, יש פחות ממנו.
אולי הפעם נגמלתי. ימים יגידו. |
|
|
אביב
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
מדוייק.
זה קרה לי כבר בספרים הראשונים של ריצ'ר (כל אלה שתורגמו תחת הכותרת "(משהו) קטלני"), וכל פעם אמרתי לעצמי שהוא נכנס לנוסחה, שהוא מאכזב, לא לקנות עוד אחד. ואז הייתי קונה עוד אחד. בסוף נגמלתי, אבל רק אחרי the affair.
|
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
והתם שואל : מה יש בו בריצ'ר, לעזאזל, שאי אפשר להיגמל ממנו ? אלכוהול או ניקוטין ?
|
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
משתתף בצערך.
|
|
|
ראובן
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
hit the road, Jack
תחילה נהניתי מהדמות. אבל די, כמה אפשר? וגם הכתיבה של לי צ'יילד בשטאנץ שכבר הפך למאוס. |
|
|
רויטל ק.
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תהיה חזק אלון.
אנחנו איתך במאבקך. אולי צריך להקים איזו קבוצת תמיכה, בכל מפגש כל אחד יאמר את שמו וכמה ספרים הוא כבר גמול. מי שנפל וקרא ספר חדש בכל זאת - יספק ספוילרים מדכאי קריאה לכל השאר. נראה לי שהביקורת שלך עשתה את העבודה. כלומר אולי. לפחות עד שיתורגם לעברית... |
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
