ביקורת ספרותית על התיאורמה של התוכי מאת דני גדג`
ספר טוב

---

זה היה יום אביבי שמח וטוב. הלכתי ברחוב עמק רפאים בירושלים עם מצלמה דיגיטלית חדשה שקיבלתי ליום ההולדת, ועם הריון חדש שהיה אז בשלב של סוד כמוס ומשמח שהקליל לי את ההליכה. קבענו בבית קפה וצילמתי כל מיני פרחים ודברים אחרים בדרך לשם. לא ידעתי איך הוא נראה אז לקחתי איתי ספר על מתמטיקה, סתם לזיהוי. כשנפגשנו הוא נורא שמח, כי מסתבר שבבלי דעת בחרתי ספר שהוא תרגם בעצמו, וזו היתה בחירה ממוזלת מאוד. זה היה אמיר צוקרמן, והוא רצה עזרה במונחים מתמטיים בספר חדש שהוא ערך את התרגום שלו. היה לנו את כתב היד, עוד לא מעומד, מודפס מתוך תוכנת word על דפים בגודל A4 עם סימונים פה ושם על מונחים שהיה חשוב לו לברר אותם. וזה היה כתב היד הראשון שראיתי בשלב גולמי כזה, מה שהיה מרגש כמעט כמו המצלמה הדיגיטלית החדשה וההריון הסודי שלי.

וכך, בדפי מדפסת רגילים יצא לי לפגוש לראשונה את מר רוש שהוא הבעלים של חנות הספרים "אלף דף ודף", את התאומים יונתן ולאה, אחיהם החירש מקס, ואת התוכי. הספר, עם היותו מעטפת דידקטית של "הבה נספר לכם על ההיסטוריה של המתמטיקה לאורך הדורות", נושא חן בפני עצמו. הסיפור עצמו מופרך: מתמטיקאי ביערות האמזונס, שהוא גם חבר של מר רוש בן השמונים וארבע, שולח את כל הספרייה שלו אל מר רוש. למה דווקא אליו? זה קל, כי הוא בעלים של חנות ספרים, והוא יידע להעריך אותם ולקטלג אותם, למרות שהם עוסקים בתחום דעת ספציפי שאינו מהמומחיות שלו. בני הבית של מר רוש הם משפחה מוזרה למדי, אם יחידנית בשם פרט ולה תאומים בני חמש עשרה בשם יונתן ולאה (כך במקור) וילד חרש בן תשע ושמו מקס, שגם מביא הביתה תוכי מדבר ומסתורי. כל החמישה יחד מנסים לפצח את סודות המתמטיקה לאורך אלפי השנים שבהם היא התפתחה. בתור מי שעוסקת במתמטיקה הסיפורים היו מוכרים, אבל הדרך שבה הם הוצגו היתה מעניינת מאוד. לדוגמה בפרק על חתכי החרוט הם יוצרים מופע אורקולי ביתי ממנורה והצורות שהטלת האור שלה יוצרת על הקיר. בפרק על ההסתברות הם מתגלגלים להימורים, וכך הלאה. תמים ונחמד, גם אם מופרך, ובעיקר מסביר מושגים בסיסיים בתרבות המתמטית, לאלה שאינם מקצוענים בתחום.

בעולם הספרותי דברים זורמים בקצב שונה מהעולם האמיתי. בעולם האמיתי ההריון הסודי שלי נגמר כעבור שבועיים, ואלה דברים שקורים מדי פעם בפעם. הספר ליווה לי את ההתאוששות מהגרידה וקצת נתן לי עניין לעסוק בו, והרגשתי שיש כאן סוג של הריון חלופי. זה לקח יותר מתשעה חודשים, כי עולמות המול"ות מביאים בחשבון גם עונות שמתאימות לפרסום וכאלה שלא וגם צריך לעסוק בדברים כמו עימוד ומציאת כריכה, וכך הספקתי עוד הריון שהפעם היה שלם והסתיים בידיים מלאות לפני שקיבלתי חבילה מהוצאת ידיעות אחרונות ובה התוצר הסופי. ומאז מדי פעם אני מקבלת ד"ש מעוד חבר או חברה שהגיעו במקרה אל הספר, כמו לאחרונה איורוודה באתר הזה.

לאחר היציאה ממכבש הדפוס גיליתי כי הספר הזה שובר את כלל הברזל שלי בדבר אורכו הרצוי של רומן בעברית. יש לו 627 עמודים, שזה לכל מי שיודע חשבון, הרבה יותר מחמש מאות. מצד שני יש לו 2500 שנות היסטוריה מתמטית לכסות, החל מתאלס ממילטוס וכת הפיתגוראים ביוון הקדומה וכלה באנדרו ווילס והמשפט האחרון של פרמה. אז מותר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על התיאורמה של התוכי