ביקורת ספרותית על התיאורמה של התוכי מאת דני גדג`
ספר טוב

---

צלחתי! וחשוב יותר - הבנתי! אני, זאת שבכיתה ג' כתבה לה המורה בתעודת הסיום: 'בחופש לחזור הרבה בחשבון'. לא חזרתי. נסעתי לבית הסבים שלי לחופשה של כיף. כשחזרתי לשנת הלימודים הבאה גיליתי שלפעמים המזל משחק גם לי: איחדו את כיתה ד' שלי עם כיתה ג' (ככה נהגו בבתי הספר במושבים שהיו בהם מעט תלמידים) ואני למדתי חשבון של כיתה ד' במקביל עם חזרה על החשבון של ג'. זה לא ממש עזר לי בהמשך. תמיד הייתי קצת בורה בחישובים עם נוסחאות שלא נגמרות, וכיוצא בזה.
ובכל זאת, מהספר הזה, שמספר את תולדות המתמטיקה תוך כדי סיפור מתח נחמד, נהנתי מאוד. 630 עמודים שלא התישו אותי אפילו לרגע. אז נכון שלא הפכתי פתאום להיות מתמטיקאית ואת הנוסחאות הקשות יותר גם פה לא הבנתי, אבל אפשר היה לדלג עליהם בקלות, ולהמשיך בקריאה כרגיל, בלי לסבול לרגע מחוסר ההבנה הזה. וזו סגולתו העיקרית של הספר, הוא מספר בעיקר את היסטוריה של החישובים ולא מנסה ללמד אותנו לחשב.
ערך נוסף בספר הוא תיאור חייו של הגיבור הראשי כנכה על כיסא גלגלים, אחרי שעבר תאונה, ולזה נוסף גיבור משני: ילד חרש שקורא שפתיים ומדבר. הנכים כאן לא מסכנים, להיפך, הם הסתגלו לחייהם ומוצאים את מקומם בחברה. ניסיתי לחפש באינטרנט את תולדות חייו של הסופר ולא מצאתי (אולי יש בצרפתית אבל אני לא דוברת שפה זו) כי התיאור של חיי הנכים בספר אמין מאוד ונכנס לדקויות שלא מוצאים בספרים אחרים, וזה מעורר מחשבה על דרך החיים של הנכים בייחס לבריאים.
המגרעה היחידה בספר אופיינית לספרים מסוג זה, שמנסים להכיל הרבה היסטוריה, ולפעמים שוכחים לעצור בזמן, מרוב התלהבות. בספר הזה אפשר לסלוח למגרעה זו, כי גם מהתוספת אפשר ללמוד משהו חדש, אבל כשמשהו מיותר הוא בהחלט לא נחוץ.
דרך אגב, הספר מיועד לקהל הרחב, זה שבדרך כלל לא מתעניין במתמטיקה. אני מאמינה שאת המתמטיקאים בנשמתם הוא ישעמם.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על התיאורמה של התוכי