"נאני, לגרייר יש היום ראיון ב'סנט דייויד'. ואחרי זה אני חייבת לרוץ לפגישה אצל מעצב הפרחים".
"נאני, אני אגיע עם המכונית בסביבות שלוש כדי לקחת את גרייר לצייר הפורטרטים".
פתקים שמשאירה גברת איקס (שמה בספר) לנאן.
טוב ויפה, אלא מה? גרייר הוא ילד בן ארבע.
נאן ('נאני'- אומנת, מילולית) צריכה את העבודה כדי להתפרנס כסטודנטית תפרנית השואפת להגיש את התזה שלה ולסיים את לימודיה. היא סבלנית, טובה למדי עם ילדים ומוכנה למאמץ אבל לא יודעת לאיזה עולם תיקלע.
עולמם של ניו יורקים עשירים מאד. עולם בו נשות חברה מוציאות אלפי דולר במסע קניות בזבזני מתוך בולמוס, ומאות על טיפוח ציפורניים. בתים העולים מיליונים רבים וסכו"ם בשווי עשרות אלפים. בתי הספר הכי יוקרתיים לילדיהם. עולם מתוקתק שבו הכל חייב להיות מושלם. הפרחים, הכלים, הארוחות בחיק המשפחה ובסעודות ואירועים אליהם הם מוזמנים ללא הפסקה. הסנוביזם והנובורישיות בהתגלמותם.
אבל כהורים, איך לומר, לא משהו. לבני הזוג איקס אין זמן פנוי רב לטיפול בבנם בדומה לרבים ממעגל המקורבים להם בין שלל עיסוקיהם המתוכננים בקפידה לפי ימים ושעות. לשם כך יש אומנות העובדות קשה בתפקיד שוחק ושכרן עלוב למדי. תכופות מוטלות עליהן שליחויות ומטלות שאינן קשורות כלל בטיפול בבנם או בתם של מעסיקיהן.
נאן מתקרבת לגרייר שתחילה מוציא אותה מדעתה ועם הזמן נקשר אליה. היא מגלה בדרך הקשה את האמת. ילדי תפנוקים, הורים חסרי יכולת וניצול עובדים. תיקלע לסיטואציות שיעמידו במבחן את סבלנותה וכוח הסבל שלה.
חלקים נרחבים בספר אינם מעניינים על גבול המשעמם. היכן היו, מה עשו, שליחויות, ארוחות, ברבקיו וארועים בפירוט יתר. חופשה בה תתוודע נאן לאמו של מר איקס, התגלמות הסנוביזם האליטיסטי. המסר עובר, הדרך פתלתלה וארוכה מדי.


















