כשהורדתי את הספר מהמדף לא היה לי שמץ של מושג על מה מדבר הרומן הזה,ששמו רומז על איזו שהיא עלילה...
כי לברנהרד, שמודגש שהוא נער יפה-תואר ובו מתחילה לכאורה העלילה, יש שני חברים,
בחור ובחורה שניהם מאוהבים בו והוא מתאהב בהם וגם לשני החברים הללו, יש עוד שני
חברים משני המינים ואיכשהו כולם מתאהבים בכולם... המיניות כאן איננה ברורה וזה לא במקרה! ובוודאי שלסביות והומוסקסואליות אינן מוזכרות כאן בשמן המפורש; כי ההתאהבות הזו בין בני אותו המין וגם בין שני המינים, איננה מוצאת לה שום ביטוי פיזי של יחסי מין! לכל היותר מתנשקים בעלי-העניין נשיקת לילה טוב או מלטפים את השיער של בן או בת הזוג... העלילה כאן היא מאוד צנומה עד בלתי-קיימת; היא מתרכזת כמעט אך ורק ברגשות נפשיים... ברנהרד לומד נגינה על פסנתר וגם כמעט שלכל הדמויות כאן נגיעה באמנות. מעיר מגוריו נוסע ברנהרד לפריז, להעמיק את לימודי הנגינה שלו ושם הוא כבר מוצא ידידים וידידות חדשים...
גיבוש הדמויות כאן הוא מאוד רדוד וגם הסופרת נוקטת בלשון דו-משמעית ומעורפלת בדיוק כמו המיניות של גיבוריה... רק כשקראתי את הביוגרפיה של הסופרת הבנתי, שאולי גם לא הייתה אפשרות אחרת - בשנת 1931 שבה יצא הספר לאור... ושאן מארי שוורצנבך הייתה לסבית בעצמה והדמויות אותן היא מתארת כאן התבססו על חוג מכריה שלה וביניהם גם אריקה וקלאוס מאן בתו ובנו של תומס מאן...
לומר את האמת, כיצירה ספרותית לא אהבתי את הספר הזה. הוא בעיניי יצירת-בוסר גם אם יש בה פה ושם כמה קטעים יפים. הספר איננו מציאותי! הוא אידילי מדי! האהבות שבו הן אפלטוניות וכל קשר לחיים הריאליים הוא מקרי בהחלט... זהו אחד המקרים הבודדים שקורות-חייה (לו הייתה כותבת אותם באמת) של הסופרת, הרבה יותר מרתקים! מהספר שכתבה... ואכן קראתי בעניין רב דווקא את התמצית הביוגרפית שמצורפת בספר לסיפור. שוורצנבך מתה בגיל 34 בגיל צעיר מדי כתוצאה מאבחנה רפואית כושלת לאחר שנים סוערות של חיים בוהמיים שכללו סמים ורומנים לסביים ביניהם גם עם אריקה הנ"ל.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
