ביקורת ספרותית על בריט-מארי היתה כאן מאת פרדריק בקמן
ספר לא משהו

---

בואו נדבר רגע על הספר "איש ושמו אובה". שמתי את הספר ברשימה שקראתי לה "אהובי תשעה", כלומר משנת 2015, וכתבתי שם איך אובה מזכיר לי בהרבה קווי דימיון את אבא שלי ואת חמותי. אנשים שמסיבות מולדות או בשל אירוע קשוח בחייהם, או גם וגם הופכים להיות קצת נוקשים. אובה מקפיד על נהלים, גם עבור עצמו וגם עבור אחרים, ממעט בדיבור, וכשהוא מדבר זה יותר נזיפה, ובגדול הוא בן אדם לא נחמד. במהלך הספר מתקלפת ממנו הקליפה, בעיקר בזכות כמה ילדים וחבורה משונה של אנשים. ולא רק הקליפה, מסתבר שכל הדעות הקדומות נגוזות ברגע אחד, מה שפחות סביר. אבל אנחנו מכירים אנשים כמו אובה, ובמסגרת הז'אנר של אגדה למבוגרים הספר מתקבל בהנאה.

שבע שנים חולפות, והנה מגיעה בריט-מארי. בשני השמות יחד, כי רק אחותה קראה לה בריט לבד ואחותה כבר מתה. אז בריט-מארי. כמו אובה גם היא לא צעירה, גם היא נוקשה ומקפידה על נהלים ויש לה די הרבה דעות קדומות על אנשים. בריט מארי מוצאת את עצמה בגיל מבוגר יחסית לבד. היא מגלה שקנט בן הזוג שלה בוגד בה ומחליטה לעזוב, אבל אחרי שנים שבהן טיפחה את ביתו וילדיו של קנט אין לה כל כך הרבה כישורים המותאמים לשוק התעסוקה. אבל היא עקשנית ולא מרפה ולכן הבחורה הצעירה בלשכת התעסוקה שולחת אותה לעיירה קטנה שבה המתנ"ס אמור להיסגר ומחפשים אדם שיעשה את זה בכמה שבועות. למעשה לא רק המתנ"ס. בריט מארי מגיעה למקום ומגלה שכל העיירה נמצאת לקראת סגירה. נשאר בה מוסד אחד שהוא סופר/ דואר/ מוסך/ כל מה שצריך, וקבוצת ילדים שאוהבת לשחק כדורגל.

כמובטח בז'אנר בריט מארי עוברת שינוי ומחוללת שינוי בעיירה בו זמנית. היא משפרת את פני המתנ"ס, הופכת להיות המאמנת הכדורגל שתאפשר לילדים להירשם כנדרש במועדון ולהתחרות, ומביאה גאולה לעיר. הז'אנר מראש לא אמור להיות אמין וגם לא מנסה, אלא שבניגוד לאובה, חוסר האמינות כאן לא עובד, והקוראת מסרבת להשעיית האמון הנדרשת לצורך ההנאה. אולי כי הקוראת הספציפית, כלומר אני, לא כל כך מכירה נשים או אנשים דומים לבריט-מארי. אולי כי התקששתי בשבע שנים והפכתי צינית יותר. אין לדעת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בריט-מארי היתה כאן