ביקורת ספרותית על בריט-מארי היתה כאן מאת פרדריק בקמן
ספר בסדר

---

הספר מתחיל כמו ספר נוסחה.
כותרת הנוסחה: "המטמורפוזה של האיש האנטיפתי".

מרכיבי הנוסחה: קחו איש או אישה (אני אשתמש בלשון זכר כדי להקל) רצוי קשיש (אם כי רוב הקשישים אינם משתנים) בעל אופי מסוגר, אנטי חברתי, קשה, בודד, תצוותו לו ילדים או בני נוער או משפחה צעירה וקולנית (רצוי ממעמד נמוך יותר משל הקשיש) ואחרי תקופה נוצר קשר הדוק ביניהם, החשדנות מתמוססת והקשיש, ראה זה פלא, משתנה לחלוטין.

אתם חושבים שפרדריק בקמן המציא את הנוסחה? אז זהו, שלא. למרות שאיש ושמו אובה, ספרו הפופולארי הקודם, הוא אותו ספר נוסחתי. פרנסס הודג'סון ברנט כבר השתמשה בנוסחה בסוף המאה התשע עשרה, בספרה לורד פונטלרוי הקטן, הנוסחה בוודאי זכורה לכם מהסרט ניחוח אישה, והנה שוב, אין חדש תחת השמש.

בריט-מארי, היא האשה הקשישה מהנוסחה.
רגע, רגע, מה זה קשישה... היא בת שישים ושלוש, מכונה "זקנה" פעמים רבות בספר, ואני כבר יותר מבוגרת ממנה ומרגישה צעירה לגמרי.

ובכן, בריט-מארי...
רגע, רגע, הערת ביניים: אם היו קוראים לה רק בריט (כמו שכינתה אותה אחותה שנהרגה) הספר היה קצר בשלושים עמודים לפחות. חשבתם על זה?

ועוד הערת ביניים לפני שאתחיל בביקורת, כבר בסקירה על איזה ספר דני או שבדי מעידן הפריחה של הספרות הסקנדינבית, הערתי כי הסקנדינבים וגם הגרמנים חיים בפועל כמה שנים פחות מאזרחי מדינות אחרות. כל שם של רחוב מסתיים ב"גאסן" או "גאטן" או "שטראסה". תעשו חשבון, בנאדם ממוצע כותב את כתובתו במסמכים רשמיים או מציין אותה בשיחות עשרות אלפי פעמים בחייו. עכשיו תחשבו כמה זמן יקר מתבזבז על ה"גאסן" וה"גאטן" וה"שטראסה" האלה. כמה שנים יורדות לטימיון.

ובכן, בריט-מארי, שאקרא לה בריט כדי לקצר את הסקירה, היא אשה בעלת מאפיינים בולטים של O.C.D, בכל הנוגע לניקיון וסדר. היא גם נטולת הומור ולשונה שלוחה לומר את כל אשר על ליבה. בקיצור, מאותגרת חברתית. לטעמי יש לה הרבה מאפיינים של אספרגר, אבל נדמה לי שהסופר לא התכוון לזה. נדמה לי שמרוב רצון להיצמד לנוסחה שלו, הוא טועה ומטעה ומפריז לחלוטין בתיאור אופייה והליכותיה של בריט.

בתקופה זו של חייה בריט פרודה מבעלה מפני שבגד בה. היא נוטשת אותו לאחר אירוע לב, ומחפשת עבודה שתפרנס אותה.

בלשכת התעסוקה שולחת אותה בחורה צעירה לעיירה ושמה בורג (מיד נתאר קצת את העיירה) כדי לנהל את המרכז הקהילתי במשך כמה שבועות.
בעיירה בורג יש עסק אחד שהוא פיצריה-דואר-מספרה-חנות פרחים-חנות מכולת (כל שאר העסקים נסגרו מזמן) והעסק הרבגוני הזה מנוהל על ידי צעירה בכיסא גלגלים המכונה "מישהי" לאורך כל הספר. גם אם תסיימו אותו ביחד עם בריט, לא יוודע לכם מה שמה של "מישהי". חוץ מהעסק הזה יש עדת בטלנים בעיירה וכמה בני נוער עזובים שאוהבים כדורגל.

פרדריק בקמן עושה מאמצים נלהבים להגחיך את דמותה של בריט, לגרום לנו ליהנות מההומור הספוג בכל שורה בספר. למותר לציין, כי ההומור מתבזבז על הקוראת (אני) שלא מוצאת שום דבר מצחיק בדמותה הקשה והנוקשה ונטולת הגינונים החברתיים של בריט. לבריט, כאמור יש אובססיה נוראה בכל הנוגע לניקיון והתיאורים החוזרים שלה ושל הניקיון שהיא עורכת בכל דקה ושנייה, אמורים להצחיק אותנו. אבל לדוגמה, היא מבלה כמה ימים ולילות במרכז הקהילתי, ולא ברור אם ומתי היא מתקלחת בכלל, כך שניקיון הוא דבר יחסי לגמרי. ואם אתה בתור סופר הופך את הדמות שלך לאובססיבית בענייני ניקיון מוטב שתהיה עקבי.

וכך חולפת לה מחצית מהספר. בריט מנקה ומצחצחת בכל פינה שהיא מגיעה אליה בעיירה הלא-כל-כך נקייה, בורג, ועל הדרך היא מוצאת את עצמה מתמנה למאמנת כדורגל, למרות שהיא יודעת עוד פחות ממני על כדורגל. אם חשבתם שהמאמנת בריט תביא את הקבוצה שלה לניצחון, טעיתם, מפני שבתוך ים הקלישאות שבהם טובע הספר, לפחות הקלישאה הזאת נמנעת מאיתנו.

ואז מגיעה המחצית השנייה (של הספר, לא של משחק הכדורגל) וביחד עם השינוי שחל בבריט, חל שינוי בלתי צפוי בספר. בריט עדיין מנקה, אבל ההומור מידלדל, נעשה פחות כפייתי ויותר נעים. (בריט אמנם מכינה לחולדה כל ערב חטיף על צלחת עם מפית מגולגלת וגם משוחחת עם החולדה, אגב, ראיתם חולת ניקיון שמתיידדת עם חולדה?) אבל בריט מתיידדת גם עם תושבי העיירה ועם הילדים, שחקני הכדורגל.

הסיפור, כאמור, עובר מטמורפוזה גדולה הרבה יותר מבריט, הוא נינוח, ספק פילוסופי, ספק מהורהר, התיאורים הרבה יותר ספרותיים, האובססיה של הסופר מתמתנת, וספר שכל מחציתו הייתי בטוחה שיקבל ממני שני כוכבים, הופך לשלושה וחצי ואפילו יותר.

והחיוכים שנחסכו ממני בגלל ההומור המתאמץ והקלוקל, הופכים לעצב דק ואפילו דוק של דמעות התרגשות.

ציטוט מחלקו האחרון של הספר: "היא תוהה אם אלה הבחירות או הנסיבות שהופכות אותנו למי שאנחנו. היא תוהה מה תובעני יותר: להיות מאלה שקופצים או מאלה שנמנעים.
היא תוהה כמה מקום נשאר בסופו של דבר בנשמתו של אדם כדי להשתנות בבגרותו. את מי עוד נותר לו לפגוש, ומה הם יראו בו, ומה הם יכולים לגרום לו לראות בעצמו."

חבל, בריט-מארי היתה צריכה לקבל מפרדריק בקמן במחצית הראשונה של הספר, אותו תיאור, אפיון וכתיבה שנתן לה במחצית השנייה.

אז נתתי לו 3 כוכבים. מין ממוצע.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על בריט-מארי היתה כאן