מארקוס ואלריוס מארטיאליס, נולד באוגוסטה בילביליס (בספרד של היום) בין השנים 38-41 לספירה. בסביבות שנת 64 הגיע לרומא, בירת האימפריה, ובה חי כ-35 שנים. בסוף ימיו חזר לעיר מולדתו.
הוא כתב 15 ספרים, מתוכם 12 ספרי אפיגרמות – שירים קצרים עוקצניים וסאטיריים, אשר בהם תיאר את רומא והחברה הרומית כפי שנראו בעיניו. מארטיאליס מתייחס בשיריו למקרי מוות היסטוריים, שחיתות ואכזריות, אהבה ותאווה, ענייני דין וחובות, נדיבות וקמצנות, יין ועוד. הוא לא מהסס להשתמש לעיתים גם במילים בוטות, אם כי בספר הזה השירים שנבחרו הם די מעודנים. שפת הספר ארכאית וחלק מהשירים כתובים בצורה מסורבלת, עד כדי כך שלעיתים נעזרתי בתרגום לאנגלית כדי להבין את השיר (וישנם מקרים שגם התרגום האנגלי לא תרם להבנת השיר).

אני לא סבור שמצאתי כאן שירה גדולה, המרטיטה את נימי הנפש. עיקר חשיבותן של האפיגרמות היא היסטורית - הצגת החיים ברומא של המאה הראשונה לספירה, כפי שנראו בעיניו של המשורר. נראה שהשירים מבוססים על מקרים אמיתיים, אך שמותיהם של האנשים שונו.

הספר כולל אפיגרמות רק מארבעת הספרים הראשונים, ולא ברור למה לא נבחרו אפיגרמות גם מספרים מאוחרים יותר. במיספורן של האפיגרמות כפי שמופיע בסוף הספר נפלו כמה שגיאות.

הספר מיועד לחובבי שפה ארכאית מאוד ומסורבלת לעיתים.



כמה דוגמאות לשירים מהברורים בספר:



- על קמצן:

"יַיִן זוֹל לִי תִּמְזֹג - וְאַתָּה תִּשְׁתֶּה יֵין־תִּפְאֶרֶת
הֵן מִשְּׁתוֹת אֶת זֶה טוֹב לְהָרִיחַ אֶת זֶה."


- על אדם שמוּסַר החזר החובות שלו מפוקפק:

"מִי שֶׁבּוֹחֵר הַחֲצִי תֵּת לְלִינוּס שַׁי מֵהַלְווֹת
כָּל הַסָּךְ - בּוֹחֵר רַק הַחֲצִי לְהַפְסִיד."


- פניה לפביאנוס הישר, אשר הגיע לרומא, ולדעת המשורר הוא לא מתאים לחברה המושחתת שבה:

"אִישׁ יָשָׁר אַתָּה וְעָנִי, פַבִּיָאנוּס; וּפִיךָ
אֶל לִבְּךָ יִשְׁוֶה. מָה אֵפוֹא בָּאתָ לָעִיר?
הֵן לֹא תּוּכַל לִהְיוֹת סַרְסוּר־עֲבֵרָה אוֹ בֶּן־חֹנֶף
אוֹ לְהָרִים הַקּוֹל עַל נֶאֱשָׁם מְבֹהָל.
אַף לֹא תּוּכַל לְפַתּוֹת אֶת רַעְיַת רֵעֲךָ, לוֹ יָקַרְתָּ,
אוֹ לְאַוּוֹת לִשְׁכַּב עִם זְקֵנוֹת שֶׁכָּבוּ
אוֹ עַל יַד הַפָּלְטִין לִמְכֹּר אֶת הָעוֹף הַפּוֹרֵחַ*
אוֹ כַּף לְקָנוּס לִמְחֹא אוֹ כַּף לִגְלַאפִיר לִמְחֹא**,
אֵיךְ פֹּה תִּחְיֶה, הַמִּסְכֵּן? 'אִישׁ בַּר־לֵב...אַף רֵעַ רַב אֹמֶן'...
הֶבֶל וָרִיק! פִילוֹמֵל*** כֹּה לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה."

* כלומר להבטיח הרים וגבעות לבני האדם המבקשים לראות את פני המושל.
** קנוס וגלאפיר היו נגנים.
*** פילומל, עבד משוחרר שנתעשר וקנה לו שם רע.


- על אדם המנסה להיראות צעיר מכפי גילו:

"עִם צְעִירִים כֹּה תֹּאמַר הִמָּנוֹת, תִּצְבַּע שְׂעָרֶךָ.
פֶּתַע פִּתְאֹם הָיָה זֶה הַבַּרְבּוּר לְעוֹרֵב!
אַךְ לֹא הַכֹּל תַּטְעֶה. תֵּיטִיב פְּרוֹסֶרְפִּינָה * דַּעַת,
כִּי זָקַנְתָּ - וְהִיא אֶת מַסְוְךָ הֵן תָּסִיר."

* פרוסרפינה – אשת פלוטון, מלך השאול.



- שיר על יין ברוונה, שנראה על פניו לא הגיוני:

"זֶה לֹא כְּבָר פֻּנְדָּקִי עָרוּם בְּרַוֶנָּה הוֹנַנִי:
יַיִן טָהוֹר נָתַן, אַף כִּי שָׁאַלְתִּי מָהוּל."


- העניין מתבהר כאשר קוראים את השיר שמופיע לפניו:

"טוֹב הֱיוֹת בַּעַל בְּאֵר בְּרַוֶנָּה, מִהְיוֹת בַּעַל כֶּרֶם
כִּי מְחִיר מַיִם בָּהּ עַל מְחִיר יַיִן עָלָה."


- ושיר אחרון שבו המשורר עצמו מסכם את ספרו :-)

"יֵשׁ בְּסִפְרִי שִׁירִים טוֹבִים גַּם בֵּינוֹנִיִּים, אַךְ
רֹב שִׁירָיו רָעִים, הֵן זֶה מִשְׁפָּט סִפְרֵי־שִׁיר."

εϊз

מארקוס ואלריוס מארטיאליס, נולד באוגוסטה בילביליס (בספרד של היום) בין השנים 38-41 לספירה. בסביבות שנת 64 הגיע לרומא, בירת האימפריה, ובה חי כ-35 שנים. בסוף ימיו חזר לעיר מולדתו.
הוא כתב 15 ספרים, מתוכם 12 ספרי אפיגרמות – שירים קצרים עוקצניים וסאטיריים, אשר בהם תיאר את רומא והחברה הרומית כפי שנראו בעיניו. מארטיאליס מתייחס בשיריו למקרי מוות היסטוריים, שחיתות ואכזריות, אהבה ותאווה, ענייני דין וחובות, נדיבות וקמצנות, יין ועוד. הוא לא מהסס להשתמש לעיתים גם במילים בוטות, אם כי בספר הזה השירים שנבחרו הם די מעודנים. שפת הספר ארכאית וחלק מהשירים כתובים בצורה מסורבלת, עד כדי כך שלעיתים נעזרתי בתרגום לאנגלית כדי להבין את השיר (וישנם מקרים שגם התרגום האנגלי לא תרם להבנת השיר).

אני לא סבור שמצאתי כאן שירה גדולה, המרטיטה את נימי הנפש. עיקר חשיבותן של האפיגרמות היא היסטורית - הצגת החיים ברומא של המאה הראשונה לספירה, כפי שנראו בעיניו של המשורר. נראה שהשירים מבוססים על מקרים אמיתיים, אך שמותיהם של האנשים שונו.

הספר כולל אפיגרמות רק מארבעת הספרים הראשונים, ולא ברור למה לא נבחרו אפיגרמות גם מספרים מאוחרים יותר. במיספורן של האפיגרמות כפי שמופיע בסוף הספר נפלו כמה שגיאות.

הספר מיועד לחובבי שפה ארכאית מאוד ומסורבלת לעיתים.



כמה דוגמאות לשירים מהברורים בספר:



- על קמצן:

"יַיִן זוֹל לִי תִּמְזֹג - וְאַתָּה תִּשְׁתֶּה יֵין־תִּפְאֶרֶת
הֵן מִשְּׁתוֹת אֶת זֶה טוֹב לְהָרִיחַ אֶת זֶה."


- על אדם שמוּסַר החזר החובות שלו מפוקפק:

"מִי שֶׁבּוֹחֵר הַחֲצִי תֵּת לְלִינוּס שַׁי מֵהַלְווֹת
כָּל הַסָּךְ - בּוֹחֵר רַק הַחֲצִי לְהַפְסִיד."


- פניה לפביאנוס הישר, אשר הגיע לרומא, ולדעת המשורר הוא לא מתאים לחברה המושחתת שבה:

"אִישׁ יָשָׁר אַתָּה וְעָנִי, פַבִּיָאנוּס; וּפִיךָ
אֶל לִבְּךָ יִשְׁוֶה. מָה אֵפוֹא בָּאתָ לָעִיר?
הֵן לֹא תּוּכַל לִהְיוֹת סַרְסוּר־עֲבֵרָה אוֹ בֶּן־חֹנֶף
אוֹ לְהָרִים הַקּוֹל עַל נֶאֱשָׁם מְבֹהָל.
אַף לֹא תּוּכַל לְפַתּוֹת אֶת רַעְיַת רֵעֲךָ, לוֹ יָקַרְתָּ,
אוֹ לְאַוּוֹת לִשְׁכַּב עִם זְקֵנוֹת שֶׁכָּבוּ
אוֹ עַל יַד הַפָּלְטִין לִמְכֹּר אֶת הָעוֹף הַפּוֹרֵחַ*
אוֹ כַּף לְקָנוּס לִמְחֹא אוֹ כַּף לִגְלַאפִיר לִמְחֹא**,
אֵיךְ פֹּה תִּחְיֶה, הַמִּסְכֵּן? 'אִישׁ בַּר־לֵב...אַף רֵעַ רַב אֹמֶן'...
הֶבֶל וָרִיק! פִילוֹמֵל*** כֹּה לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה."

* כלומר להבטיח הרים וגבעות לבני האדם המבקשים לראות את פני המושל.
** קנוס וגלאפיר היו נגנים.
*** פילומל, עבד משוחרר שנתעשר וקנה לו שם רע.


- על אדם המנסה להיראות צעיר מכפי גילו:

"עִם צְעִירִים כֹּה תֹּאמַר הִמָּנוֹת, תִּצְבַּע שְׂעָרֶךָ.
פֶּתַע פִּתְאֹם הָיָה זֶה הַבַּרְבּוּר לְעוֹרֵב!
אַךְ לֹא הַכֹּל תַּטְעֶה. תֵּיטִיב פְּרוֹסֶרְפִּינָה * דַּעַת,
כִּי זָקַנְתָּ - וְהִיא אֶת מַסְוְךָ הֵן תָּסִיר."

* פרוסרפינה – אשת פלוטון, מלך השאול.



- שיר על יין ברוונה, שנראה על פניו לא הגיוני:

"זֶה לֹא כְּבָר פֻּנְדָּקִי עָרוּם בְּרַוֶנָּה הוֹנַנִי:
יַיִן טָהוֹר נָתַן, אַף כִּי שָׁאַלְתִּי מָהוּל."


- העניין מתבהר כאשר קוראים את השיר שמופיע לפניו:

"טוֹב הֱיוֹת בַּעַל בְּאֵר בְּרַוֶנָּה, מִהְיוֹת בַּעַל כֶּרֶם
כִּי מְחִיר מַיִם בָּהּ עַל מְחִיר יַיִן עָלָה."


- ושיר אחרון שבו המשורר עצמו מסכם את ספרו :-)

"יֵשׁ בְּסִפְרִי שִׁירִים טוֹבִים גַּם בֵּינוֹנִיִּים, אַךְ
רֹב שִׁירָיו רָעִים, הֵן זֶה מִשְׁפָּט סִפְרֵי־שִׁיר."

εϊз