ביקורת ספרותית על המופע של גארי מאת נל ליישון

---

כפי ששמוליק צ'יזיק כתב באחד משיריו הידועים "אף אחד לא מזיל דמעה / אף אחד לא מרגיש כאב" כך הרגשתי לגבי קריאת הספר הזה. לצערי הרגשה של פיספוס ולמרות ואולי דווקא בגלל שנכתב בגב הספר שנל ליישון כתבה אותו מתוך היכרות מקרוב של כאלה שהנכתב בספר מבחינת עולם הפשע והניסיון תמיד לחזור לא זר להם, צפיתי מהספר לקצת יותר.

הספר מתחיל מזה שגארי נכנס לפאב ומחליט לעלות לפני קהל, בין אם הוא אמיתי ובין אם זה לא יותר מאשר הקהל שאליו כיוון את הספר, את סיפור חייו ולאורך כל העלילה אחת לכמה זמן הוא חוזר ומתייחס אליו. רציתי להרגיש על בשרי מתוך הזדהות משהו ממה שהגיבור עובר, לכאוב איתו, להזיל דמעה אבל באמת שהספר לא הביא איתו שום דבר. אני יכול לגלות שבעבר התנדבתי במקום של נוער בסיכון, בו עבדתי עם עובדות סוציאליות ויצא לי לקרוא כל מיני עדויות הן היו חותכות יותר. הרבה יותר. אז או שהתרגלתי לצערי לקרוא עדויות כאלו (מה שקשה לי להאמין) או שמשהו הלך לאיבוד בתירגום, ואגב לתשומת לבכם השם "המופע של גארי" זה לא השם המקורי של הספר.

מי שיקרא את הספר זה לא שלא יבין את הדרך שגארי עשה מהיותו ילד קטן עד לגיל בגרות ופה ושם נאמרת חוכמת חיים של עברייניים, כמו זה שהירח המלא הוא האוייב שלך (לדעת גנבים) אבל היה מקום להעמיק יותר עם הדברים. יהיה מעניין לקרוא חוות דעת נוספת על הספר הזה אבל לעניות דעתי יש בו איזו החמצה וחבל, כי פוטנציאל יש.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על המופע של גארי